בחודש שעבר הזרקור נדלק ונשרף לחלוטין בבר האירי לכאורה, פטריקס. המסקנה? התרחבות רשתות הברים היא פעולה מסוכנת לחיי הלילה של ישראל. שעתיים לאחר פרסום הכתבה הטלפון צלצל, על הקו: הזמנת תוכחה ראשונה להפרכת הטענה מטעם בר האוסקר ווילד. מנהלי הבר האירי מחזיקים בבעלותם שני סניפים ועתידים לפתוח ממש בקרוב סניפים נוספים בדרך להפוך לרשת הברים הבאה של ישראל. לבשנו חצאית, עלינו על מונית ולקולות חמת החלילים התייצבנו בסניף בפתח תקווה למבחן.
"תראה לי תעודת זהות, וגם את. בני כמה אתם? שנייה, רגע, חכו בצד" נבח עלינו המאבטח בהיסטריה לא מובנת במרחק שניות בודדות לפני שאנחנו חוטפים איזה ביס, והכל עוד לפני שלום מהמארחת. להיות מאבטח בחיי הלילה הפרועים של ישראל, איך נגיד את זה בעדינות? זה לא להיות צייר. צריך להיות חד ודרוך לרגע שבו מישהו מחליט להימרח לך באגרסיביות על משטח העבודה. למרות זאת, אפשר לגלות קצת רכות וסבלנות, כי אחרי הכל לא הגענו כדי לעבור סלקציה, באנו כדי להנות. אנחנו מתיישבים על הבר בחלל הפנימי ובירה של 14% אלכוהול כבר נמזגת לצינון הספתח, נרגענו.
מחקר חדש טוען כי גיל 37 הוא הגיל בו תהפוך באופן רשמי ללא רצוי במועדון והחברה לא תקבל אותך. פתאום הבנתי את לחץ המאבטח: שני חבר'ה בני 23 לא מוכרים הסתננו למרכז הקליטה עבור 300 ותיקי לילה קבועים הפוקדים את המקום מידי סוף שבוע. ממוצע הגילאים עומד כאן על 35 לפחות. כיף לגלות שאין דד-ליין לבלות וגם לנו תהיה אלטרנטיבת בילוי טובה לסרט בסינמה בעוד כמה שנים טובות.
"Mickey" של טוני באסיל, "Maria" של בלונדי ו-"Do I Wanna Know" של הארקטיק מאנקיז הם סך הכל מעברונים מוזיקליים שנועדו להזכיר לנו שאנחנו לא קבורים באיזה מרתף בדבלין. "Whiskey In The Jar" ו- " Another Day" של U2. בקיצור, שילוב של שירי אייטיז עם קטעי סולו של חמת חלילים מרכיבים פלייליסט מצוין שיחזיק את התווית האירית בה הבר מתהדר.
גם עיצוב העץ הכבד, הברמנים בלוק המחויט ואין ספור סוגי המשקאות האלכוהוליים הם חלק בלתי נפרד מהמעטפת הקרירה והמתבקשת בחום האימתני של הקיץ. מה מתחבא בתוך המעטפת הזו? שני גברים על סיגריה בסתר "כי האישה בבית לא יודעת", קבוצת נשים מרימות לחיים של ניצחון תחת "אמרתי לו שהיום אני עם החברות", זוג דתי בדייט מבויש על הבר וכמה מבוגרים שרים "יומולדת שמח" לפני השעה 00:00 כי כבר מאוחר והם צריכים לחזור הביתה. מה זה אומר? אם את היציאה האחרונה שלכם סימנתם מראש ביומן, כנראה שזה המקום שלכם: וייב קליל לערב אחד בו תוכלו לחזור קצת אחורה בזמן והישר משם לחייכם המסודרים כאילו כלום לא קרה.
האוסקר ווילד מכוון להתרחבות עסקית והשתלטות על שוק הבליינים הבוגר, הבעיה היא כשפעולת ה"התרשתות" נוגעת באיכות הבילוי. איך זה מתבטא? מאבטח חסר ניסיון, מנות שיירינג בלי משמעות כמו נאצ'וס ופלטת ירקות והיעדר חריף של אווירה צעירה. מנגד במקום וייב קליל, פלייליסט מצוין, המון סוגי אלכוהול ואפילו טרמפ הביתה ברכב VIP (ללקוחות קבועים וילדי יום הולדת בגילאי 24 פלוס) שמרכיבים מקלט בילויים עבור המבוגרים שרוצים לבלות קצת אחרת מ"קפה עם חברים". איך לסכם את הערב? כמו קעקוע חינה באילת - מזכרת מגניבה שלא נצרבת עלינו לנצח. שנייה לפני התרחבות, כדאי ללטש בקטנה ולהימנע משינוי הביזנס שעשוי ברמה טובה, למפלצת להדפסת כסף באיכות פחותה. התחלנו לחפש כבר בייביסיטר, ניפגש בקאמבק של העשור הבא לחיינו.
מחירים: חצי גינס מהחבית 34 ₪ / חצי נגב מהחבית 34 ₪ / שליש לף בלונד מהחבית 29 ₪ / גלנפידיך Rich Oak 58 ₪ / בקבוק מים 9 ₪