חלפה חצי שנה מאז הביקור ההוא בו ניסינו להבין מה גורם לבליינים לצאת לכיוון מועדון הבלוק, גם בשעה בה מחלקי העיתונים כבר עושים דרכם הביתה. התשובה הייתה ברורה - ללא ספק מדובר במועדון מהטובים בארצנו וכל עוד דלתו פתוחה, כדאי שתרוצו להספיק איזה מוב. בחמישי האחרון חזרתי לבלוק, וסקירה של שלוש הרחבות הצביע על הפקה חיצונית שחדרה למקום. המוזיקה נשמעה על כל קצוות הקשת האלקטרונית (ולא רק הטכנו הרגיל), הקהל היה אחר. חזרנו עם כל מה שאתם צריכים לדעת על ההפקה החדשה בבלוק, עם השם המסורבל "קומונה-סבתא".
תור ארוך של עשרות כתפיים הנלחמות על קשר עין עם המארחת הוא רמז למסיבה טובה. רמזים זה נחמד אבל לא מספיק. מי שבאמת רוצה לקבל מושג על איכות הבילוי שיבדוק את מספר המוניות שאורבות מחוץ למועדון למי שהתייאשו ממערך הסלקציה. ואם לשפוט לפי זה, יש כאן מסיבה טובה.
הקהל הבוגר המזוהה עם המקום כבר מכיר את קוד ההתנהגות האדוק במרכז הבילויים האפלולי. הערב מדובר בקהל אחר. קבוצות חברים בגילאי ה-20 נצבעות בתאורה חזקה וקוראות קריאות התלהבות כרקע לצילומי הסלפי בכניסה למקדש שלא מאפשר שימוש בסלולרי. אנרכיה מבורכת, מכאן צומחת קרחנה.
בחסות מערכת הסאונד הטובה בישראל ורשימת אמנים מקומיים מובילים אליהם הצטרפו כמה נוספים מחו"ל, ההפקה האורחת מצליחה לבעוט את הקהל מרחבה לרחבה. טכנו, האוס או טראנס? אולי אתם בכלל חובבי ניו דיסקו? הריגוש בלהכריע בין רחבת הסקווט עליה מנצח עומר סבן הטכנואיד שמתגורר בברלין, לבין הרחבה המרכזית שטופת הטראנס בניצוחו של דיג'יי טריסטאן האנגלי, מייצר תנועה ערה במסדרונות העמוסים.
יש כאן אלטרנטיבה טובה לעוד ערב בנאלי בתל אביב, ולא פחות חשוב, ההפקה רוצה להציע לכם לבלות עם כל הגאנג: מי סיפר לכם שחברות נמדדת ברגעי משבר? חברות נמדדת בבילוי סוף שבוע בו אין פיצולים על רקע העדפה מוזיקלית. בקומונה-סבתא הבינו את משבר החלוקה ובמקום להשלים עם מציאות ה"לא נבוא, חברה שלי שונאת טכנו", מנסים לאפות כאן עוגה הניתנת לאכילה בעודה שלמה. אפשר לצאת עם כל החברים וכל אחד יכול לבחור איפה הוא מעדיף לרקוד.
להפקה יש טעם טוב, ואם תהיתם, טריסטאן הוא המנה העיקרית. מוזיקת הטראנס שהייתה שמורה למסיבות טבע בעשור הקודם, הצליחה בשנה האחרונה לפרוץ כל תקרת זכוכית מוזיקלית עם כניסתה לפסטיבלי ענק, למועדונים ולאולמות אירועים. הקהל בטירוף ונראה כי אותה תל אביב שהפכה לשלוחה ברלינאית טכנואידית, מצליחה לצאת מקווי מוזיקת המרתפים ולחזור להיות הלוקיישן הכי בועט ברחבי הגלובוס. בתקופה בה בעלי מועדונים בישראל מפחדים להזמין את הבליינים לערב טראנסיסטי ולכל היותר מביאים אמן אחד להופעה קצרה, ההפקה האורחת במועדון הבלוק הופכת לשחקן אטרקטיבי וכמעט יחיד במגרש המשחקים הפסיכדלי, ויכולה לחולל שינוי בחיי הלילה בישראל, לא פחות. המקום עמוס במבלים והחיוך נפרס על פרצופיהם עד היום למחרת, שגם הוא כנראה יסתיים בבלוק, הפעם עם פסקול אחר.
המרתפים שהוקמו על תשתית בילוי אלקטרוני מתון, יאלצו בזמן כזה או אחר להבין את המציאות החדשה: דור ה-Y רוצה לעוף לחלל, לבלות במטרה לפרוק כל עול. בקומונה-סבתא קיבלנו הזדמנות להתפרק כשהאופציה לנוח עם מקצבים אחרים עומדת על הפרק בחדרים הסמוכים. לא מדובר בהפקה זמנית או בשגיאה של בעלי המועדון, אלא בראיית הנולד. בעלי מרתפים יקרים, הגיע הזמן להכיר במציאות, להכין את העמדה ולכוון את הסאונד, הטראנס בדרך ואיתו המבלים. מי שיתעקש להכתיב מציאות, סופו להכיר במציאות שהוכתבה על ידי הבליינים עצמם. הם כבר יודעים מה הם רוצים.
מחירים: בקבוק שליש קרלסברג 28 ₪ / בקבוק שליש טובורג 28 ₪ / בקבוק שליש סטלה 33 ₪ / צ'ייסר טולמור דיו 26 ₪ / צ'ייסר פטרון סילבר 28 ₪ / בקבוק מים 12 ₪