השאלה הקבועה של המשפחה לאחר ארוחת שישי "לאן אתה יוצא היום?" די מייאשת כל בליין - לתשובה אף פעם אין משמעות. לא משנה אם תציין מועדון בנמל תל אביב, בר הופעות, דאנס בר קרוב לבית או מסיבת טבע מרוחקת. גם אם תרחיק לכת ותמציא מקום חדש שנפתח על מאדים תחת השם "הקלמנטינה הסגולה 43", תמיד התשובה שלך לשאלה תענה במתקפת שאלות ללא מוצא: "מה זה המקום הזה?", "עם מי אתה הולך?", "מי יוצא לשם?" "מה יש שם?".
ערב שישי האחרון היה שונה. "לאן אתה יוצא היום?", שאלה אמא שלי. "לחתול והכלב", עניתי באדישות. באופן חריג במקום לבנות את מערך ההסברה הקבוע עבור הפנסיונרים של סוף השבוע, כולם המשיכו לאכול בשקט לא אופייני ורק דוד שלי זורק לכיווני חצי חיוך ומאשר אותי - "וואלה". "אתם מכירים?" שאלתי בניסיון פסימי לתשובה חיובית. המשפחה על הרגליים: הדודה שולפת תיאורים על לילות טכנו שחלפו, הדוד מספר על איך ניסה להתחיל עם הברמנית ואפילו בת דודתי בת ה-24 מספרת על שעות מצטברות של תחנונים כושלים בסלקציה בבקשה להיכנס. אפילו אמא שלי זורקת ששמעה פעם את השם! רק סבא שלי בבדיחת קרש אופיינית שואל "מה זה השם הזה? זה מועדון או עמותה לאימוץ בעלי חיים?".
על האנדרגראונד התל אביבי כולנו שמענו. צעירים ומבוגרים, תל אביבים ופריפריאלים, אנשי בית ובליינים עם רזומה עשיר. אך מעבר לשם המוכר, כמה מאיתנו באמת יודעים מה מתחבא מאחורי הלוגו המפורסם של המקום? מדליק זרקור חושף אחת ולתמיד מה הסיפור של מותג חיי הלילה הכי מוכר בישראל.
מיקום
רחוב קרליבך בתל אביב, השעה 00:00 על השעון. הרחוב האפרורי רחוק מלהיות מזמין - שבילי עפר, תאורה לוקה בחסר ואין ספור דמויות מפוקפקות. יתרון אחד זמני יש ברחוב לטובת הבליינים: דווקא בעיר שהפכה לסמל השנאה הגדול של אזרחים כלפי פקחים, באופן מוזר עבודות הרכבת הקלה פותחות בפני הנהגים המיואשים אופציות חנייה אלטרנטיביות בשבילי החול הזמניים ובמגרש העפר שעומד תחת הבניין של בית מעריב הנטוש.
מצויד בחבר עם רקע בלייני כבד אני מתקדם לכיוון תור של עשרות ממתינים. הממתינים לא מדברים יותר מידי או מייללים על הקור, הרוב די סבלני ושקט. רוצים להיכנס? תכינו את תעודת הזהות על 27 פלוס ותחייכו יפה, המארחת לא מתרגשת וממשיכה לפנות דווקא לשקטים. וידוי תחקירי קטן: 5 סיגריות הספקתי לסיים עד שהחלטתי לסמס ולהיכנס. התיישבתי למעלה מחצי שעה בצמוד למועדון כדי לבדוק איך עובד מערך הסלקציה.
מודה, באתי עם דעות קדומות. לאט לאט עוד זוג ועוד קבוצת חברות ועוד אחת ועוד אחד נכנסים פנימה. בטפטופים איטיים נכנסים בסוף כל המנומסים למועדון המצופה בשמועות על קליקה סודית וסגורה עבור חבר'ה קבועים, אנשי לילה זוהרים, סלבס ואפילו נבחרי ציבור. הסטיגמה על סלקציה מרושעת נשרפת לי מול העיניים. ההמתנה מייבשת את כולם, הקור מבאס ויש כאלו שמחליטים ללכת הביתה. אני טוען שאין מקום שמצדיק המתנה מייאשת עד סבל. איזה מרכיבים כבר יכולים להיות בתוך מועדון ששווים סיכון בהצטננות מעיקה? מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד? חכו ותשמעו.
מוזיקה
המקום מחולק לשני מתחמים: אחד החתול והשני הכלב. אם תהיו חדים ותתעדכנו מראש אולי תזכו בשתי רחבות מוזיקליות שונות. הערב יש כאן מנצח מוזיקלי אחד שצליליו יתנגנו בשתי הרחבות – דיג'יי מארק פינקל. השעה 00:45 והמקום עדיין חצי ריק. איך יכול להיות ששעת השיא של רוב המועדונים ברחבי הארץ, נראית דווקא במועדון הכי מדובר בישראל כשעת צרה? אנדרגראונד. לפני חצות לא תמצאו כאן עניין.
בקלאבים התת קרקעיים הדיג'יי יעלה לסט המרכזי רק בסביבות 02:00, עד חצות הוא בטח ישן או אולי אפילו באמצע הקידוש. מוזיקת הדיפ האוס היא כמו הכינורות באולמי החתונה, קבלת פנים למה שבדרך. אנחנו כבר מטושטשים ומנסים להתחבר לגלי הביטים הרועמים שמצביעים על השעון 01:30 בלילה – הנה פינקל. הקו המוזיקלי שלו נע על הציר שבין דיפ האוס לטייק האוס וטכנו.
רוב הקהל מגיב למוזיקה של פינקל בקפצוצי כתפיים והנדות ראש קטנות. בניגוד למוזיקה אלקטרונית ממשפחת הפרוגרסיב והפול און ששולחות את הדלוקים לאחר מסיבה סוערת לכמה ימי החלמה לרגליים, ההאוס והטכנו שומרים את הבליינים בהילוך נמוך. החבר התורן מגדיר את זה בשפה השכונתית: "זה מוזיקה למאגניבים יעני". אין פה טירוף או אושר צרוף, אבל יש סקסיות באוויר. פינקל מלווה את כולם בצורה נכונה: את הדלוקים הוא מצליח לשמור בחיים ועל הרגועים שבנינו הוא משרה אווירה שצובעת את אחיזת הסיגריה לצד כוס השתייה בצבע נכון של מסתוריות. הכל בקטנה, ברמיזה ובחיוך קטן שאולי יסחוף את חלקנו לקוויקי סוער באחד מתאי השירותים.
קהל
הקלאברים הצעירים שקמים ב- 11:00 בבוקר, מתלוננים על יום קשה של מלצרות ושורפים את כל הטיפים בסופ"ש על איזו מסיבה בינונית שהגיעו אליה דרך איוונט בפייסבוק – זה לא המקום בשבילכם. המקום מלא בבליינים שמצאו כיוון לחיים מסודרים והגיעו לאבד אותו לערב אחד. כולם כאן בני 27 פלוס, זה המרכיב היחידי שמזוהה כמשהו שמזכיר בליין אחד לבליין שני.
כל אחד כאן בצבע אחר. יצא לכם פעם לשבת במסעדת על האש ולהזמין סלטים? זאת ההרגשה. להתפלא מהמבחר, לאו דווקא הכל טעים אבל בואו נבקש ריפיל על זה, על זאת ועם אפשר עוד צ'ייסר בשבילה. עורכי דין, עובדי עירייה, רופאים, טבחים, פליטי ריאליטי, מורים, רואי חשבון, שחקנים, טכנאים ואפילו נערות ליווי בדימוס – יש הכל! מרגיש כאילו לשכת התעסוקה חילקה כוסות מים דלוקים למבקרים והפעילה את המוזיקה על פול ווליום. מצחיק שדווקא ההיפסטרים שהשקיעו בקיצוצי הזקן נראים כמו מי שהגיעו לכאן פעם ראשונה לעומת החבר'ה הקבועים שלבושים כמו שהם אוהבים באמת בלי יותר מידי מניירות ודאווין.
וייב
ערימות של אלכוהול ומוזיקה אלקטרונית משובחת לא יצליחו למנוע מהזרקור לשפוך קצת אור על השאלה המרכזית: איפה הסמים? בואו נהיה אמיתיים. מועדוני האנדרגראונד בכלל והחתול והכלב בפרט נהנים מתדמית של מקלט מוזיקלי וחברתי עבור צרכני החומרים והתבלינים. סיפורים על פשיטות והרשעות הפכו לחלק בלתי ניתן להפרדה מהסצנה.
אז ככה – הפתעה! מצטער לבשר: מאבטח בשירותים נוכח, תא השירותים הוא לבודדים בלבד ואפילו לחצני מצוקה פזורים באין ספור נקודות בכדי למנוע את המקרה הטרגי הבא. המועדונים הפכו מסודרים יותר, אחראיים יותר ונגישים יותר עבור הבליינים – ברכה. אבל מה עם קצת מסתוריות, קצת סכנה, איפה הרוקנ'רול?
לספר על כלבי גישוש שמטיילים בין הבליינים זה יהיה שקר וסחיות היא מילה בוטה כאן. כמו בכל מסיבה יש מתודלקים ויש דלוקים, "החתול והכלב" רחוק מלהפוך לרשות האכיפה והגנת האזרח, אבל ללא ספק המציאות ממוקמת הרחק מהסטיגמה הקיימת. יסלחו לי רשויות החוק, אבל די התבאסתי. לא חבל לסרס חתול, כלב ובעלי מועדונים מכל רחבי הארץ שמצאו את הפינה שלהם מתחת לאדמה?
לכיוון הבית
מבושמים מאלכוהול אנחנו נקרעים מצחוק אנחנו בדרך החוצה מסכמים באופן חד משמעי: נהנינו בטירוף. אבל איך? הרי לא גילינו שום דבר חדש - מוזיקה טובה, אלכוהול וקהל יציב. לא היו בסיפור שלנו הערב מופע חד פעמי, הפקה מטורפת, בטח שלא סמים וגם לא חבר'ה בני הגיל שלנו. אז איך אפשר להסביר את האושר אחרי הלילה הזה? איך החתול והכלב הפך למותג כל כך מצליח ולמועדון חיי הלילה הכי מוכר בישראל?
אחרי הרהור ומחשבה לאורך כל היום שאחרי, הגענו לתשובה והיא די פשוטה: החתול והכלב הצליח לגרום לנו לצפות ולחלום על משהו שעוד לא ראינו. את ההרגשה שהמקום מעניק לבליין שהצליח סוף סוף להיכנס למקום חדש שום מקום בארץ לא השכיל לעשות. החתול והכלב לא סתם נחשב המועדון המוביל בישראל. הוא הפך למותג בזכות פעילות שיוצרת אצל הבליינים ציפייה להגיע: מהפצת הלוגו של המועדון בכל פינה החל מהפייסבוק, דרך שת"פים עם רשתות אופנה מובילות ועד שלטים באיילון על מסיבה חד פעמית – כל זה נעצר מאחורי מחסום הכניסה למועדון, אתה לא יכול להיכנס.
אחרי שנים בהם אתה חשוף לתופעה וללוגו הארור שמסמן לך "לא" גדול, התמזל מזלך והגעת לבשלות – אתה בן 27, ברכותינו! אתה יכול להיכנס. כל בליין מאותגר יכול לספר על הריגוש של כניסה למועדון בפעם הראשונה. אחרי שנים של ייאוש וחלום אחד פשוט, כולה להיכנס למקום, סוף סוף הגיע הזמן שלך לכבוש את היעד. זמן ההמתנה וסף הציפיות שהצטברו לאורך זמן היו שווים את הערב הזה. הבליין הערב סוף סוף נחשב ילד גדול, הוא התבגר ומספיק בשל להפוך למלך בג'ינס כדי שיפתחו לו את הדלת היישר אל חלום הבליינים שנמצא בקומה מינוס 1. מה יותר מזה?
מחירים:
בקבוק בלוגה 1000 מ"ל עם 4 תוספות משקה אנרגיה ו- 2 תוספות משקה קל 1600 ₪ / צ'ייסר אבסולוט 28 ₪ / צ'ייסר פטרון 39 ₪ / כוס ג'יימסון 45 ₪ / בקבוק מים 14 ₪
