פעולות הניו מדיה של יחצ"ני המסיבות בישראל, הפכו יותר ויראליות מרדיפתו של רון נשר אחר בן אל תבורי. הודעות ספאם של "נראה אותך הערב?", סטטוסים של "ערב חד פעמי ב..." וכמובן סרטוני ה-"coming soon" המעוטרים בתצלומי בחורות בלבוש מינימלי, כולם מלווים במוזיקת "היכונו היכונו" ורשימות ליינאפים הכוללות שמות במה מפוצצים של דיג'יים עם ארגז מוזיקלי שלא חוצה את 100 הצפיות ביוטיוב. זאת השפה וזאת הרוח. בהמשך ישיר לים של שבת בבוקר, אני והמציל חיפשנו את המקום המתאים ביותר להציג בו את השיזוף הדליל של השמש הבינונית. מתוך שלל האופציות, הייתה אחת שקרצה לנו יותר מכולם.
14 שנים של חילופי שותפים, חורפים קשים, מלחמות בקיץ ואין ספור עסקים שנפתחו בניסיון לקטוף את הכתר, נסגרו בהבנה שלאזור יש מלך אחד בלבד-מתחם השלוותה. תחת תגית ליצני החצר, יצאנו לבדוק מה קורה בממלכת הלילה של נמל תל אביב. קודו קידה-נפתחו השערים.
זוגות חברים בשנות ה-60 לחייהם שבילו את הערב בסניף ארומה הפינתי, מפנים את מקומם לטובת הבליינים שרוצים לסחוט את טיפות האנרגיה האחרונות של יום המנוחה. ללא המתנה מייגעת, אנחנו מדלגים פנימה ומתיישבים על הבר המרכזי. "רק מעדכן שלא בטוח שתוכלו לשבת על הבר עד סוף הערב, המקומות שמורים" זורק לנו אחד הברמנים. כמו באין ספור דאנס ברים אחרים, גם כאן פגשנו באחד ההרגלים המגונים שחיי הלילה בישראל פיתחו. ומה לגבי ההמשך? נראה כבר. אם לא מתאים לך היחס? לכיסא שלך ממתינים אין ספור צמאים. לא נראה שיש תכתיב שיסדיר מי יושב על הבר ומי לא.
נדירים המקומות שעושים את הקהל ולא הקהל את המקום. יש משהו בבריזה, בשילוב אווירת הקיץ שמצליח להוציא מהבליינים את מיטב מאמץ הלבוש ולהגיע למתחם בטיסה. אם כבר טיסה, מחלקת התיירים התבלבלה לגמרי והתיישבה במחלקת הביזנס. לא מדובר באחיזת עיניים. הקהל נשלף מתוך מגזין האופנה הכי חם של הקיץ ואם תרצו לקחת חלק בקסם הכי חם של הלילה, כדאי שתירשמו מראש אצל אחד היחצ"נים או לפחות תנסו איזה הוקוס פוקוס קטן על המארחים.
שלא כמו ברוב מתחמי הקיץ שמנסים למשוך את הבליינים העוברים מבחוץ בעזרת ווליום דורסני המרמז על הברדק המתחולל בפנים, הסאונד בשלוותה נעים ומזמין עוד מהתור בכניסה. בלי באסים רועמים ומיותרים, אני מוצא על העמדה מישהו אותו רציתי לפגוש הרבה זמן. עדי דור, מי ששימש בשנה האחרונה כעורך מוזיקלי ב- MTV ישראל, עורך עכשיו את שעת חצות כמהדורה המרכזית של הערב ומתקבל בקול תרועות לעליית העמדה. רימייק קליל ל-"Ain't Your Mama" של ג'ניפר לופז ועוד אחד ל-"My Way" של קלווין האריס, מתחלפים למש-אפ צבעוני לשירי פופ דוגמת "Ciao Adios" של אן מרי ו"Closer" של הצ'יינסמוקרס שלא היו מביישים שום פסטיבל אלקטרוני מוכר.
השלוותה מצליחה לשבור את קללת אורך החיים הקצר של הברים והמועדונים בישראל. מה סוד ההצלחה? מצאנו את התשובה אצל שניים מעובדי המקום. "בזמן שכל הברים בישראל עסוקים בלרדוף אחרי הקהל, השלוותה שם את עצמו במקום אחר - תרדפו אתם. לא מתוך יומרנות וגאווה, פשוט מתוך הבנה שככה המוח האנושי עובד", הוא מוסיף. עם פילוסופיה בגרוש באדיבות שני המקומיים, אפשר לסכם: המנה הראשונה של יחס שטעמה היה חמוץ לא הכניסה יותר מידי עניין לחוויה, אבל בכל זאת כנראה שבשלוותה יודעים מה צריך לעשות. קהל נוצץ, סאונד מצוין, דיג'יי בחסד, עיצוב קליל ואווירה סקסית, כולם מתגבשים לחבילת צפיה משתלמת של בילוי, בדיוק כמו זו המובטחת בסרטונים הביזאריים של המתחרים. אם יצא במקרה שלא אהבתם את הסרט, כנראה התבלבלתם באולם ההקרנות. אנחנו כבר הזמנו מושבים להקרנה של שבוע הבא.
מחירים: גולדסטאר בקבוק 31 ₪ / הייניקן בקבוק 32 ₪ / צ'ייסר אוזו 29 ₪ / כוס מוחיטו 59 ₪ / בקבוק מים 15 ₪