קהל הבליינים של סוף השבוע צורכים מוזיקה אלקטרונית היום בכל חור, לכן די התבאסתי שהתשובה היחידה שעלתה בקבוצות הווטסאפ לשאלה "מי רוצה לבוא איתי להופעה של ז'אן מישל ז'אר?" הייתה "מי זה?". ז'אר שצפוי להופיע במצדה בעוד כחודש וקצת, הוא אחד מאבות המוזיקה האלקטרונית ובין היחידים שעדיין בחיים בכדי להראות לכם במה מדובר - קלאסיקה אורגינל בלייב. די מוזר שהראיון הקטן עם דיג'יי קרוקולוקו בשבוע שעבר הצליח לרגש את סצנת הטראנס יותר מאשר נחיתתו של אגדה אלקטרונית אמיתית בישראל.
המינגלינג הקבוע של "מדליק זרקור" עם העולם האלקטרוני הובילה להתייעצות קטנה בכמה סמסים שסימנו את המסיבה שאולי תעזור לי לענות על השאלה שמעסיקה אותי, לאן הולכת המוזיקה האלקטרונית? אני מתחיל בחיפוש התשובה באירוע PSYTLV - יום הולדת לאלמוג שמואלי, צלע אחת מצמד הטראנס אנדרקאבר.
התחלנו להפנים שהמוזיקה האלקטרונית פושטת את האוויר הפתוח לטובת חליפה של עשן סיגריות: הטכנו קבור במרתפים, הדיפ האוס מקבל את פנינו בקלאבים הסגורים וגם הטראנס עושה מעבר קליל מהיערות אל מפלצות הנדל"ן. איוונט האירוע מוביל אותנו אל הרידינג 3 בתל אביב ואנחנו בין הראשונים להגיע. לאחר דלקת ריאות קלילה וזיהוי ודאי של הסלקטורים כי אני והתורן זה אני והתורן, אנחנו מתגלגלים לחלל החשוך שעוצב בקפידה תחת בדים פסיכודליים זוהרים ומושכים את תשומת הלב של כל עובר ושב.
בניגוד למסיבות הגזורים-גזורות מהסוג הזה, אנחנו מבינים שהפעם הסיפור קצת שונה. כל בליין הזמין כרטיס מראש ונבדק אישית. לא תמצאו כאן חבר'ה מתחת לגיל 21 ובטח לא ילדים שיחשפו למוזיקה אלקטרונית בפעם הראשונה בחייהם. 700 הבליינים שממלאים את המתחם במהלך הערב מורכבים בעיקר מחבר'ה סביב גיל 24 שהתאימו את ג'ינס המעצבים לקוקו הדרום אמריקאי, אבל הם לא העיקר. מפיקים מסצנת הטראנס, בעלי מקומות אנדרגראונד תל אביבים צבועים בשקים של מוזיקת טכנו מרשימה ורשימת דיג'ייז מכל קצוות הקשת האלקטרונית הגיעו לעשות כבוד. רק כבוד? אולי גם הם הגיעו לבדוק לאן מכוון הזרם האלקטרוני.
כבר מהאיוונט אפשר להבין שהיומולדת היא מסיבה בסימן מוזיקלי ברור: פסיי טראנס או במילים פשוטות טראנס פסיכדלי. מנומס, מיסטרי סנס, פונדורה ופנדר בנדר – כל אלו דיג'ייז צעירים סביב גיל ה- 25 שספק אם הושפעו מז'אן מישל ז'אר או מאמנים אחרים בני דורו. כולם על הביט הצבעוני הפסיכודלי עם תיבולים קלים של ניו אייג' גואה ופול מון – מדי פעם קולות שמזכירים את הודו הרחוקה, לפעמים איזו גיטרה חשמלית שנותנת סיבוב לגל הביטים ששורף את הבליינים באושר ואפילו כינור חשמלי אחד שמצליח למוטט את מסדר המפקד של הדיג'יי מול הקהל.
לאן המוזיקה מכוונת? לסחוב כל סחי להתבשם וכל מבושם אל הקצה – כולם סוחבים. סביר להניח שמתוך הצעירים האלו עוד ייצא איזה מרקר זוהר ובינלאומי אבל עד אז, ברור לכולם מי מכתיב את הקצב. על הבמה בשעה 03:00 עולה מלך הטראנס של ישראל, גם הוא פסיכודלי לחלוטין – סקאזי. עוד עלייה ועוד ביט קטן מזכירים שמעל כל שיתופי הפעולה עם אמנים מכל הקשת המוזיקלית, החל מדיג'יי מיסטר בלאק באלקטרו האוס ועד ירון ברלד בצחוקים, סקאזי עושה פסייטראנב. סט באורך 45 דק' של מוזיקה פסיכודלית מטעם המלך הבלתי מעורער של הסצנה, מצליח לבעוט אותי לזיכרונות מתוקים כמו Hit n’ run, לרמיקס ל- I Wish של אינפקטד, ואפילו לפרשנות המוזיקלית שלו ל- Out Of Space של פרודיג'י.
בנשיקה קטנה לקהל ופרידה לשלום עולים ללא ספק הטוענים לכתר. אנדרקאבר מעיפים את הקהל ופחות עסוקים בלכבות את נרות העוגה ולבקש משאלות, ויותר בלשרוף את שאריות האנרגיה של הבליינים שרק חולם על עוד ביט מאוזן וסוחף.
הכל מתקתק ומפמפם בקצב הנכון ועובד בסינרגיה - רק חבל שמעגל האבטחה החליט לבאס לי את הסיגריה. אני לא זוכר את המסיבה האחרונה בה בליינים שרצו לעשן נדרשו לצאת החוצה. אני מבין שהרידינג הוא בית להופעות חיות, שהחלל הוא סגור ויכול להיות שבין 700 הבליינים השתרבב לו איזה אסמטי חביב – אבל בואו נעצור רגע. מסיבה מהסוג הזה היא לא ערב גבינות ויין שבכיף אחרי ביס מאיזו ברוסקטה בינונית יוצאים לדבר במרפסת על ילדים וחיתולים תחת עננת ניקוטין קלה. אי אפשר לעצור את טירוף הבליינים שמרחפים בין הביטים לטיפות הזיעה ולשלוח אותם לעמוד בקור לחפש את כווית השפתיים של השאכטה האחרונה בכדי לחזור ולהישרף באנרגיות שמתפוצצות במתחם המיוזע. מבאס, אבל אין מה להתעכב יותר מידי. הוייב כאן בוער.
אחרי מוזיקת הגואה שעשתה עלייה, השתלטות הפרוגרסיב והפול – און על השטחים הפתוחים של מסיבות הטבע ומוזיקת הטכנו שהפכה לפנינה האופנתית של המוזיקה האלקטרונית - הטראנס הפסיכודלי ללא ספק כובש את ישראל. יבואו ויגידו, זאת לא מוזיקה חדשה ומה הסיפור... כל מועדון, כל דאנס בר וכל חור כלשהו עם ד"ש לפארטיה פשוט לא מוותר על טראק קטן מהדבר החם. הפסייטראנס כבר מזמן יצא מהודו והשתלט כבר על דרום אמריקה לחלוטין בחסות יוצאי הצבא לטיול הגדול, הדיסק החדש של אינפקטד כבר בחוץ, דיג'ייז צעירים מנסים את מזלם בארה"ב ויעדיי הקיץ לצעירים כמו בורגס, כריתים וקוס יהפכו בעוד חודשים ספורים לנקודות ציון גם הם. בהמשך לראיון עם קרוקולוקו בשבוע שעבר ולזרקור שכבר נדלק בבארבי ובהאנגר 11, הרידינג 3 היה עוד נקודת הכוונה לשאלה לאן פניה של המוזיקה האלקטרונית: 130 עד 155 ביטים לדקה עם צלילים סינטטיים כלואים במתחמים סגורים וד"ש לגואה הרחוקה. עד שברלין וניו יורק ישטפו בקצב הפסיכודלי, אנחנו במצדה מצויידים בסיגריה וממתינים לבואו של ז'אר.
מחירים: כוס וודקה עם תוספת 47 ₪ / שליש גולדסטאר 27 ₪ / צ'ייסר עראק 22 ₪ / צ'ייסר בלאק לייבל 26 ₪ / בקבוק מים 11 ₪