אוף מונטריאול וחיות אחרות

שבוע חלף מאז כיבדה אותנו להקת אוף מונטריאול בנוכחותה וההתאוששות קשה מנשוא. הרגליים שכחו כבר את הקפיצות, מיתרי הקול כבר החלימו מן הצרחות אך הלב, מה לעשות, עדיין חוזר ומתריע שעוד לא מאוחר לברוח ולהצטרף לקרקס. הופעתה האחת של אוף מונטריאול (שני שעבר במועדון הבארבי בתל אביב) הייתה כל מה שהחיים שלנו לא: שְמחה בקטע פתולוגי, רצופת שיאים מתחילתה ועד סופה ובנויה כתנועה בלתי פוסקת שנמתחת מן הבמה עמוסת הנגנים הוירטואוזים, נשפכת על הקהל כלבה רותחת של גרוב, פסיכדלייה, סליז ואמני מיצג בתחפושות גרוטסקית שעושים סטייג' דייב לקהל וחוזרת בקו ישיר אל קווין בארנס, סולן הלהקה והמאסטר מיינד אנד סול ששולט בהכל.

אוף מונטריאול יודעת שהחיים שלנו הם הכול חוץ מהופעה של אוף מונטריאול ולכן פתחה ב"Gelid Ascent" וב"Spiteful Intervention" מתוך "Paralytic Stalks", אלבומה האחרון והקודר ביחס לקודמיו. אבל אז, פחות או יותר ברגע שהושלכו צרורות בלונים לבנים אל עבר הקהל, החל האושר העילאי לגאות. כשהם מגובים בשניים מחברי הפאואר ריינג'רס, בחזרזירים ביישנים או ביריעות בד אנושיות שהפכו פתע למצע הקרנת קטעי וידאו ארט, ירו חברי הלהקה המשוגעים להיט אחר להיט מן הרפרטואר הענף, פוגעים פעם אחר פעם בקהל המשולהב, שלא יודע מה הוא עשה כדי לקבל את כל הטוב הזה.

מימין, נערה עכברית שעשתה עלייה מברזיל צורחת "Violence, Violence" לצלילי "The Past Is A Grotesque Animal". ליד הרמקולים זוג אוהבים בעולם משלהם; מקודם, בשירותים, אולי הסניפו את השורה "Come on, Chemicals!" ועכשיו הם חווים את השיר "Heimdalsgate Like A Promethean Curse" יותר טוב מכולם. על הבמה מתקלף בארנס בריקוד חושני מן המקטורן, אחר כך מחולצת המלמלה האדומה ומכל מה שמפריע בדרך לחשיפת הנפש המוזרה שהצליחה להפיק ליריקות אירוניות כל כך, מצחיקות כל כך, ומדאיגות ומעוררת הזדהות, הכל בבת אחת.

כמה נאמברים אחרי זה, במהלך השיר "A sentence of sorts in Kongsvinger", יוביל בארנס את חבר הלהקה זאק קולוול אל הקהל וייתן לו אישור לקפוץ, כדי שגם הוא יחווה משהו. אסקפיזם.

ובאמת, עם כל הגדולה של בארנס, אוף מונטריאול היא גם בהחלט להקה שבנויה על נגניה. אלו שולטים בשלל כלים במיומנות, ומקפצים בשמחה, על הבמה ומכלי אחד למשנהו, כמו נולדו עם סאמפלר, קלידים או ויולה ביד.

אוף אוף מונטריאול

בעקבות ההופעה הנה סקירה של הפרויקטים הנוספים של חברי "אוף מונטריאול" - מה שהם עושים ומנגנים בזמנם הפנוי מהלהקה:
Yip Deceiver - Sugar and Gold
הצמד Yip Deceiver המורכב מחברי "אוף מונטריאול" דייבי פירס וניק דובראטז, הם שפתחו את הערב באיחור ובביגוד אופנתי ונתנו את אוקיי הזזת הישבנים באמצעות סאמפלרים, גיטרות באס והשפעות דיסקו וסינת'-פופ אייטיזיות כבדות. השניים החלו ליצור יחדיו בסביבות 2010 ומאז, חוץ מלחמם את אוף מונטריאול ולמקסס את "Coquet Coquette" מאלבומה הקודם "False Priest", הספיקו לתור יחדיו את ארצות הברית לצידה של "Sugar and Gold", להקת צד נוספת ומעט יותר Fאנקית של דובראטז."'Double Feature", אלבומם הבכור של הצמד ייצא בהמשך השנה. הנה הקליפ ל"Get Strict", הסינגל הראשון מתוכו, אותו הם גם ניגנו בהופעה.

Chappo
גם לזאק קולוול, הסקסופוניסט, חלילן הצד, הקלידן הנוסף, הגיטריסט לעת מצוא והחתיך ההורס בהופעותיה של אוף מונטריאול, יש להקה בשם "Chappo", שמשיקה בימים אלו אלבום בכורה בשם "Moonwater" (תעשו אטנדינג!). הסאונד הכללי של הלהקה הוא גראז' פינת פסיכדלייה ושירה "Come Home" כבר הספיק ללוות פרסומת לאייפוד טאץ'. הקליפ שלהם "Come Home", הוא אולי הקליפ ההיפסטרי ביותר שאיי פעם נוצר.

קולוול ממלא ברביעיית חובבי הנוצות הזו את עמדת המפיק והמתופף (מולטי-אינסטרומנטליסט כבר אמרנו?), ועל אף שהכוחות המובילים בלהקה הם צמד הפרונטמנים אלכס צ'אפו וכריס אולסון, בפועל קולוול יותר גבוה משניהם. בקיץ הם יצטרפו להופעותיה של "אוף מונטריאול" ואולי יחליפו את Yip Deceiver בעמדת מחממי הבית.

קישי באשי
כנר ההופעות של אוף מונטריאול הספיק כבר לכנר עם רג'ינה ספקטור וסונדרה לרצ'ה וגם להוביל עליי גיטר את Jupiter One, להקת האינדי החמודה בה חבר גם זאק קולוול. השנה כיוון באשי גבוה והוציא את "151a", אלבומו הבכור כסולן, בו התנסה בשירה יפנית, פולק, השפעות בארוקית, פסיכדלייה והמון פלסטים לרפואה.

החיים אחרי "אוף מונטריאול"

בוני "פרינס" בילי אירוני
"I See a Darkness" מ-99' הוא אחד משיריו האהובים והיותר עגמומיים של ארוך הזקן, בוני "פרינס" בילי. וויל אולדהאם, האיש שמאחורי הכינוי והאיטיות המבכּה הזו, החליט שהשנה זו השנה לרענן את הפנינה עם וורסיית קאנטרי קצבית ומלאת שמחה, שמגחיכה את המקור ומוציאה אותו היטב מהקשרו.את גרסת 2012 של השיר תוכלו למצוא בתוך "Now Here's My Plan", אי.פי. חדש בהפקתו של סטיב אלביני שייצא ב-24 ביולי ובו גרסאות חדשות-ישנות נוספות לקלאסיקות של מר קנטאקי הפורה. יש שיאהבו את החידושים ויש שיגלגלו עיניים, אחד מהם הוא אולדהאם עצמו, שבעזרת אפקט דיגיטלי נותן דרור לאישוניו, בקליפ שביים בן ברגמן לגרסה החדשה.

דיוויד ביירן שר לשון פן שמשחק רוקר מזדקן
בשבוע שעבר פתח אצלנו "זה בוודאי המקום", סרטו החדש של הבמאי האיטלקי המוערך פאולו סורנטינו העוקב באיטיות ובשוטים רבי רושם אחר מסעו של שאיין (שון פן), זמר רוק'נרול מזדקן דמוי רוברט סמית' מהקיור, בחפשו אחר פושע המלחמה הנאצי שהשפיל את אביו בשואה. על כתיבת הפסקול הופקד דיוויד ביירן, סולן "טוקינג הדס" בדימוס ששירה "This Must Be The Place" משנת 1983 היווה השראה לשם הסרט. בכתיבת השירים המקוריים עזר גם וויל אולדהאם, מיודענו מן האייטם הקודם. ביירן גם מופיע בסרט בתפקיד עצמו ואף מבצע את השיר הקלאסי "This Must Be The Place", בסצנת הופעה שמתחילה כשגרתית ומתעלה אט אט מעל לחוקי הפיזיקה.



תום יורק בבובה של קליפ
Modeselektor, צמד האלקטרוניסטים הגרמנים שביקרו במחוזותינו בשלישית ממש לפני חודשיים, עשו באלבומם האחרון יד אחת עם החובב המושבע טום יורק לטובת שתי רצועות הילוך גבוה. השבוע זכתה "This", הרצועה המועדפת מבין השתיים בה נמתח ונחתך קול הפלסטו של יורק עד בלי די, גם בקליפ חדש. המריונטה העירומה שמדגימה בו ריקוד-דיבוק מהו, מעצימה היטב את הפיל הסהרורי המטלטל.

דאבל אנימל קולקטיב
ולסיום, קבלו את "Honeycomb" ו"Gotham", טעימה וביסייד מהסינגל החדש של חיות האלקטרוניקה והפסיכדלייה (וכל מה שביניהן) אנימל קולקטיב, שייצא ב-26 ביוני. פייר, התגעגענו.

• אוף מונטריאול
• דיוויד ביירן
• שון פן
• תום יורק