אלבום השנה
דורון גל: בניינים נמסים- סיון שביט, בגלל שאני נמס כל פעם מחדש כשאני שומע אותה.
מאיה פישר:עתיד - גבריאל בלחסן. טירוף, גאונות, עצב, שמחה, כנות בלתי מתפשרת, כאב, שיגעון, התפרקות, רוממות רוח, התרסקות, נסיקה, שנאה, חולי, הבראה, סמים, אלכוהול, סקס, קללות, פורנו. כנראה שלא תשמעו שום שיר שלו ברדיו, אז רוצו לשמוע את היצירה המושלמת הזאת.
אורן להב: כל מה שאנושי - ערן צור. הצליח להתבגר בכבוד באלבום מרשים ביופיו וכנותו, עם הפקה וסאונד יפים במיוחד.
נועה מגר: עתיד - גבריאל בלחסן.לא הצלחתי לשמוע את האלבום הזה יותר מפעם אחת ברצף מאז שיצא. לאחר כל האזנה הייתי זקוקה להפסקה של כמה ימים, לנשום, לחזור לתפקד. זה מה שקורה כשמוזיקה תופסת אותך כל כך בחוזקה שאתה נחנק, כאילו שהצלילים עצמם נועלים את קנה הנשימה. וזה בדיוק החומר שממנו עשוי אלבום מופת.
אסף נבו: חשק - ירמי קפלן. חיכיתי כמה שנים לדיסק הזה, והציפיה השתלמה. רוק אמיתי ומרגש, כמו שהיו עושים פעם, על הסיפור הכי ישן בעולם - פרידה בין גבר לאישה, אלא שהפעם מדובר בסיפור אמיתי. וגם: קומוניקטיבי - נינט טייב ורוקפור. זמרת השנה של השנה שעברה מימשה את עצמה בדיק רוק איכותי במיוחד.
פרויקט השנה
דורון גל: כיוון הרוח - צח דרורי. פרוייקט שאפתני של צח דרורי בו הוא מארח את יעל קראוס, דניאלה ספקטור, רות דולורס וייס ועוד. נוף אחר בשמי המוזיקה הישראלית. וגם: Sorrow Demons Joy Blizzards - אורן ברזילי - אלבום יפה, אחרי שכמעט ביקר אצל מלאך המוות.
אורן להב: Sorrow Demons Joy Blizzards - אורן ברזילי. בגדול מדובר על אלבום השנה, אבל זה יותר מאלבום. זו יצירה שבאה מהמקום הכי נמוך ומעלה לגבהים היפים ביותר. ביחד עם הספר המרשים והמופעים המקוריים ברזילי החזיר את הכבוד הראוי למושג "אלבום".
אסף נבו: "ארבע תחנות" - שלום חנוך. יוצר השירים והרוקר הכי גדול שלנו חוזר אל כל אלבומיו המוקדמים בסדרה מדהימה של ארבעה מופעים מושקעים ומופקים לעילא, עם אורחים מעניינים. Shalom, שבלול ופלסטינה, תמוז ואדם בתוך עצמו, חתונה לבנה ועל פני האדמה, מחכים למשיח ורק בן אדם.
וגם: "עבודה עברית - שרים עוזי חיטמן". אפשר להיות ציניים ולומר שמפעלות "עבודה עברית" רכבו כאן במחובר על הגל הים תיכוני ועל הגעגועים לחיטמן ז"ל, ומצד שני אפשר להחמיא לפרויקט שלוקח ברצינות מורשת מוזיקלית של יוצר, שלא זכה להיות כוכב אמיתי בחייו, ומעניק חשיפה מחודשת לכמה וכמה משיריו היפים, בביצוע, מה לעשות, כוכבי התקופה.
אוסף השנה
דורון גל: המיטב - גלי עטרי. בדיוק לפני שנה הוציאה עטרי את האוסף הזה שהוכיח שלמרות בעיתיות בכריזמה היא זמרת עם רפרטואר עשיר: ממריאה ברוח, הכל עומד במקום, השיר שיביא לך אהבה, ממרחקים ועוד הם רק חלק קטן מנכס צאן הברזל שלה.
אורן להב: המיטב - שמוליק קראוס. כל שיר מלמיליאן.
אסף נבו: המיטב - שלמה גרוניך. להגיד ששלמה גרוניך הוא גאון מוזיקלי זו קלישאה כמעט כמו להגיד שידידו מתי כספי הוא כזה. יצירתו של גרוניך, שיריו, הפסנתר שלו, ההומור, התשוקה, הוירטואוזיות, הטירוף, מלווים אותנו כבר 40 שנה ותמיד תמצא שם עוד רובד מעניין גם אחרי מאה האזנות. היו לו להיטים גדולים, היו לו נסיונות משוגעים, היו לו אהבות וכאבים, הוא התעסק במוסיקה כבידור, בקלאסית, בג'אז, ברוק, בפופ, במוזיקת עולם אמיתית, במה לא. גרוניך הוא המוזיקאי המגוון בארץ (שוב, לצד כספי) ולעניות דעתי אחד המוכשרים בעולם כולו.
הופעת השנה
b.jpg "שלום חנוך, רוני פיטרסון, הופעה (צילום: רועי ברקוביץ')")
דורון גל: בהופעת הבכורה הצנועה והמקסימה של שפי ישי בתיאטרון "תמונע" הוא שר שירים משני אלבומיו עד כה ואירח את אשתו יהודית תמיר, שעובדת בימים אלו על אלבומה הקרב, ובאופן חד פעמי ונדיר את המשורר נתן זך, שהתרגש עד דמעות ונשא נאום מרגש לקהל.
מאיה פישר: אורן ברזילי. המופע הביתי הוא הדבר הכי אינטימי, עוצמתי ומעורר מחשבה שיכול לקרות לחובב מוזיקה. כשהזמר שמולך מסתכל לך בלבן של העין, שר ומדבר בכנות על כאב והתמודדות עם הדבר הכי מפחיד שיש, אין שום מופע שיכול להתחרות בכך.
אורן להב: גבע אלון. האיש והגיטרה שהיה מועמד רציני אצלי כזמר השנה, אבל סנדרסון לקח לו את התואר. מצד שני אין ספק שההופעות המצויינות של גבע אלון לאורך השנים בכל פינה בארץ הן אלה שגרמו לו השנה לעשות את הצעד הגדול למרכז המוזיקה הישראלית. "דה ווינד וויספרז" הוא מהיפים והמרגשים שהיו השנה.
נועה מגר: 2.1.10 - אביב גדג' באוזן בר. תוציאו אמן מהבית שלו (בארבי תל אביב) ודחסו אותו בחלל קטן פי 5 לפחות. הוסיפו קהל מעריצים אדוק ומאמין, חום שלא יאומן באמצע החורף, חגיגות עשור לאוזן השלישית, אורחים אנונימיים כגון אהוד בנאי, שלומי שבן, יוסי בבליקי ורות דולורס וייס וקבלו את ההופעה הכי טובה של גדג' בשנה האחרונה, שהצליחה לגבור בקלות על אינספור השקות, בכורות וערבי להקות עמוסים בכל טוב.
אסף נבו: "תמוז ורק בן אדם" - שלום חנוך, במסגרת "ארבע תחנות", וגם: משינה בקיסריה, ריטה בזאפה, פוליקר בקיסריה, קלינשטיין בקיסריה, מיי פיינגולד, אפרת גוש, אסף אבידן והמוג'וז אברהם טל, ירמי קפלן, מארינה מקסימיליאן בלומין, קובי אוז, דני סנדרסון, איה כורם, שי גבסו, החדשות, קובי פרץ בנוקיה, מירי מסיקה, שירי מימון ושמעון בוסקילה, מוש בן ארי, מתיסיהו, מופע מחווה לאהוד בנאי והפליטים
הופעת השנה מחו"ל
דורון גל: קשה להאמין אבל עובדה: סיל באמפי רעננה נתן שיעור מאלף לכל מי שכבר הספיד אותו ואני ביניהם.
מאיה פישר: פיקסיז, ארכייב, דבנדרה בנהארט, אלביס קוסטלו וגורילאז סאונד סיסטם. אה, בסוף לא היה? לא נורא, לפחות פול אנקה בא לפנק אותנו בנוכחותו.
אורן להב: "אל.סי.די. סאונדסיסטם" ו"פאבליק אימאג'" התמזגו לערב מעניין של עבר הווה ועתיד ולאי של שפיות.
נועה מגר: Woven Hand. כל המבטלים הבינלאומיים למיניהם יכולים לקפוץ לי. אני זכיתי לראות את הדרומי האהוב עליי בטרנס מוזיקלי מופלא וארוך במיוחד, והם לא.
אסף נבו: פיטר מרפי - האיש והאגדה בלילה באופרה; רוד סטיוארט - אומנם ראיתי אותו בציריך ולא בנוקיה, אבל הוא מקסים.
תופעת השנה
b.jpg "אביב גפן, אתונה 1 (צילום: תומר יודלביץ)")
דורון גל: הופעות בסלון הביתי, הרדיו האינטרנטי, העלמות מס, קאמבקים מפתיעים כמו של ירדנה ארזי, שפי ישי, יציאות מהארון (פוליקר, יהודית רביץ), הוצאות מהארון (יהודית, פוליקר ו...), פלס מסיקה וברמן כבר לא ממש מצליחים לעשות את זה ברדיו.
מאיה פישר: מוזיקאים כשגרירי ישראל. אסף אבידן והמוג'וז, תמר אייזנמן, אורפנד לנד, בלקן ביט בוקס, אביב גפן - תודה לכם. תודה שאתם מנסים לתקן את העוול שהמטומטמים שם למעלה עושים לכולנו, אתם הייצוג האמיתי שלנו
אורן להב: הכאוס בשוק המוזיקה הישראלי. שמות כמו רוקפור, אלישע בנאי, דניאלה ספקטור, אורן ברזילי, אלקטרה, שפי ישי ,צח דרורי, רוני אלטר וגם ותיקים כמו משינה, ירמי קפלן וערן צור שיצרו אלבומים מעולים השנה בסופו של דבר נבלעים בתוך הבחירות המוזרות של המדיה בארץ.
נועה מגר: הופעת אצלי? אופיע אצלך! תופעה מעניינת ומבורכת של אירוחי המוזיקאים ושיתופי הפעולה. נדיר היה למצוא מופע מקומי חסר אורחים מיוחדים, כדרך קבע. מאז ומתמיד יצרו האירוחים הללו שיתופי פעולה פוריים. עלמה זהר וגבע אלון באלבום החדש של זוהר, לדוגמא. גם צמדי הופעות, מה קוראים אותו "דאבל פיצ'רז", מהווים תירוץ מצוין לכיף כפול. שרק ימשיך כך.
אסף נבו: השופוני. היכל התרבות, קיסריה, נוקיה, פארק הירקון. יש כאלה שמתקפלים בזמן, כמו מושיק עפיה ושלמה ארצי, יש כאלה שמוציאים מהכיס הרבה כסף, העיקר שיהיה מלא, ויש כאלה שמשקיעים בהיכל התרבות כדי למלא אחר כך את קיסריה.
>> הזמרים, הזמרות, ההרכבים והתגליות של השנה