חם באוגוסט. חם ולח. עשרות אלפי אנשים, רובם צעירים, דחוסים בפארק הירקון, הם מתכון בטוח להתפוצצות אנרגטית. הם באו במצב רוח טוב, שמחים. כל מה שצריך זה את הפתיל הנכון. נניח שסיה עולה לבמה ופותחת בשיר "Alive" ומיד מתגלה תחתיה הרקדנית המפורסמת, מאדי זיגלר. זה וואו. נראה מהמם. אבל לא, זאת לא מאדי המקורית אלא מישהי שנראית ממש כמוה. לא שזה משנה, הרי גם את הפנים של סיה אנחנו לא רואים.
תמונת הפתיחה של המופע הזה נשענת על דימויים. סיה בפאה המפורסמת. הרקדנית מהקליפ. הידיעה שאדל אמרה לשיר הזה לא. כן, זה מרשים אבל גם עקר מאוד. השיר השני הוא ״Diamonds״ שסיה כתבה לריהאנה. והאמת, סיה ריהאנה, השיר מהמם. תמיד היה.
השיר השלישי הוא "Cheap Thrills". על הבמה כבר שלושה רקדנים. שני בנים, גם הם בפאה, והמחליפה של מאדי. סיה עדין עומדת מאחור עם הפאה ועושה הצגות חמודות עם הרקדנים. אנדי וורהול היה מת על זה. הבעיה היא שהיא לא דיוויד בואי. שירי הפופ שלה, מושלמים ככל שיהיו, מתקשים להלהיב כשהזמרת מתחבאת. והנורא מכל, מסכי הוידאו מקרינים חלק מהזמן את מאדי המקורית שכלל לא נמצאת על הבמה. קצת שקרניקית את, סיה.
ואז הגיע הרגע שחששתי ממנו. הרגע שבו נמאס לך מזה שהזמרת עומדת מאחור ויכלה באותה מידה להיות מישהי אחרת. לפעמים נדמה שזה לא היא אלא פלייבק. כמו שחשדתי, הפאה היא חתיכת ניג׳וס. סיה היא אולי כותבת השירים הגדולה בעולם כרגע, אבל כמופע היא חתיכת נודניקית. גם הרקדנית מתחילה לחזור על עצמה. האמת, תחושה קלה של שעמום.
כאילו, אין מה לבוא בטענות. סיה שרה נפלא. הלהיטים זורמים כמים. האירוע מופק מעולה. הבמה יפה. הרקדנים טובים. הוידאו סביר. הכל מעוצב וקונספטואלי. זאת בחירה. אומרים שהיא מפחדת מקהל או משהו כזה. אבל היי, זה לא פיטר גבריאל וג׳נסיס. השנה היא לא 1974. והרקדנים הם לא בת שבע. אנחנו בסך הכל רוצים פופ שמח עם זמרת מגניבה. לא חובה. רק אם מתאים. יש כאן פער לא נעים בין היומרה לחומרים. אני תוהה מתי הקהל המקומי יאבד סבלנות ויתעצבן. במיוחד שלב המופע הקצר (13 שירים, שעה בול) מורכב מלהיטים ליגה א'.
אולי זה רק אני. אולי ראיתי יותר מידי הופעות. איתמר אוחובסקי שהתלווה אלי למופע, בן 12, פעם ראשונה במופע כזה, נהנה עד עמקי נשמתו הזכה. אפשר היה לראות זאת בעיניו. גם הוא קצת התבאס כשהבין שהוידאו מזויף. אם כבר ראית בפארק ישראלי את מדונה, ג׳סטין טימברלייק, פול סיימון, לאונרד כהן ואלטון ג׳ון מצליחים לתקשר ובאים לכבוש את ליבך, אישה עם פיאה משונה שעומדת כל הזמן מאחורה זה ממש מוריד.
זה חבל כי "Titanium" ו"Chandelier" הם השירים הכי טובים של העשור. האנפלגד האקזוטי ל"Titanium" היה מרשים, "Chandelier" זו אורגזמה. לשיר אותו עם חמישים אלף איש זאת אורגזמה כפולה. אבל מה כל זה שווה? אז בסוף היא אמרה "תודה לכם. תודה רבה", והלכה אפילו בלי הדרן. האמת? קשקוש.
מילה טובה אחרונה על אליעד. הלהיטים העונתיים שלו היו ליהוק מעולה לפתיחת הערב. אלפי נערות שנלחצו אל השורות הקדמיות שרו איתו מלוא גרון, את כל המילים. לא פחות כיף מסיה.
