מועדון הבארבי, המקום שבו קורים הדברים הבאמת חשובים ברוק הישראלי, רחוק מלהיות מלא בליל ההשקה של להקת "איזבו" לאלבומה השלישי "Life Is On My Side", אבל זה לא העיקר. העיקר הוא ש"איזבו" היתה ונשארה להקה מעולה, להקת ה"גוד טיים" הכי טובה שצמחה כאן, שעושה מוזיקה מענגת, מוזיקה כיפית, שגורמת לך לרקוד, לשתות, לחייך, להתחרמן ולדמיין שאתה בגן עדן. בקיץ הזה, ששוב הפך קשה מנשוא, שוב מתגלה הרוק הישראלי כתרופה הטובה ביותר, ו"איזבו" שם בגדול, כדי להציע מנה גדושה של אסקפיזם טעים, כמו לקפוץ ראש לבריכה של מים קרים באמצע החמסין, ולמצוא את עצמך בין חבורה של בנות מעוניינות שמגישות לך קוקטייל כתום, נקטר רוקנ'רול, שבו הגרוב ממיס את כל הצרות שלך בשעתיים של הנאה.
הם מנגנים מעולה, כל השאר זניח
גרוב הוא מונח חמקמק, הוא הדבר הזה במוזיקה שגורם לך לרקוד, הוא המגניבות של התנועה המלודית שמזיזה לך את התחת, הוא הקסם שבו נפגשים השחור והלבן, שדוחף את הכל קדימה. איזבו חתומים על המצאת ענף נוסף בעץ הגרוב הישראלי. יונתן לוי בבס, ניר מנצור בתופים ורן שם טוב בגיטרה הם טריו נגני עילית שמרגשים אותך מרוב שהם נשמעים טוב. שירי הדר, נסיכת הכתר, מביאה יציאות מבריקות על הקלידים ומשלימה הרכב מפיל. וכל השאר זניח. נמוג.
"איזבו" פותחים בהדרגה, עם "Are We Good" בגוון חלומי, פסיכדלי, רך, דרך נעימה להיכנס לאווירה של ההופעה. אחריו הסינגל "I Like It" מהאלבום החדש, הקצב נכנס ואיתו הכיף. "איזבו" היא להקה מתוקה שמורכבת לא רק מנגנים וירטואוזיים על הכלים, אלא גם קבוצה מגובשת שמכה אותך בצליל אחד לתוך ענן קטיפה סגול וריחני ואתה יודע שהגעת למקום הנכון. ב"Dizzy", גם הוא מהאלבום החדש, הקלידים של שירי הדר בפתיחה הם הכנה לליל אהבה סוער ואחריהם מגיע חיבור נפלא בין ביט לחלום.
כמו מסיבה על חוף הכינרת עם ים של עראק
הם העלו הילוך ב"Blind", הרבה יותר רוקיסטיים במובן הרועש, עם שפיצים דוקרניים, צפצופים ועדיין מלודיה טובה ואווירה רחפנית. תענוג לשמוע אותם מתעוררים ומתחילים לתת עבודה. ב"I'm On You" זו איזבו הקלאסית מהאלבום הראשון עם הגרוב הכי מגניב והצליל שנשמע כמו מסיבה על חוף הכינרת עם ים של עראק. וכשרן שם טוב יוצא לסולו גיטרה חשמלית אתה מרגיש כאילו נעקצת על ידי עקרב במקום רגיש, עקיצה מטמטמת שמחדירה לך רעל ממכר משישה מיתרים.
ב"ג'וני", גם הוא מהאלבום החדש, הודו פוגשת את סן פרנסיסקו, בוליווד את קיץ האהבה של 69', שיר שנשמע כמו הזמנה לעוד סיבוב בירה, אבל כל מה שבא לך לעשות איתו זה לרקוד במסיבת טבע. פתיחה ערבית עם הגיטרה מובילה ל"Kisses" הקלאסי, להיט שכולו תשוקה וחרמנות, ארוזות בסטייל ממכר. מי שלא רוקד בשיר הזה הוא אשכנזי שמנגן בהרכב אלטרנטיב היפסטרי, גר בפלורנטין וחולם על הפלייליסט של גלגלצ. כי בשיר הזה יונתן לוי הוא לכמה דקות הבסיסט הכי טוב בעולם, שם טוב תותח 120 מ"מ ומנצור נותן קצב שהיה גורם לבתולות ים למצוא שידוך.
לד זפלין גרסת המזרח התיכון
ב"On Me" מהאלבום החדש הם שוב יורדים לקטע שקט יותר, מהורהר, פסיכדלי-רך אבל עם קריצה. ל"Power Flower" יש פתיחה ארוכה של הגיטרה ואז נכנס הביט הכובש, ובהמשך הם מתחדדים, מתעצמים, באים לתת את ההופעה הכי טובה שהם יכולים, למרות הכל, וזה המון. הם מנגנים כאן מעולה, סדרה של קטעי מעבר וסולואים, לד זפלין גרסת המזרח התיכון. ושם טוב, עם הקול הגבוה והמעט צווחני, דופק כאן סלסול, ושוב התפרצות של ג'אם רוקנ'רולי אדיר שמעיף את הראש מרוב שהוא איכותי. בהחלט רגע של שיא.
ומיד אחרי השיא מגיע עוד אחד, כשנינט טייב עולה לבמה להתארח בארבעה שירים. מ"Baby" של האלבום החדש של איזבו היא עושה שיר מסרט אמריקני ישן, מרלן דיטריך שכזה, ואז הכל צומח ועולה עד שהגיטרה של שם טוב מנחיתה לריקוד סלואו אליו מצטרפת נינט במילים: "יש לי דמעות אבל אני לא בוכה. הו, מותק, אני כזאת טיפשה". במנעמים. היא ממשיכה איתם ל"Sky" הותיק, שמחבר דאב ורוק, עם בס-תופים שנשמעים כמו צעדת דב משחר לטרף, עד שמגיעה התפרצות חזקה, בשירה, בקולות הליווי, בזעקות, ונוצר נאמבר שאתה רוצה לרקוד איתו כל הלילה. נינט עפה איתו, מכניסה לתוך הביצוע חוצפה סקסית וקריצה מגניבה ומשלימה שיר שכולו מסיבה.
נינט מתחברת לגרוב האיזבואי ומביאה את הצעקה
בשיר השלישי שלה נינט מרימה גיטרה חשמלית ומבצעת עם איזבו את "Requited Star", השיר מהאלבום החדש שלה שהכי מתאים לרוח האיזבואית, במיוחד בגלל הגרוב הבסיסי שלו ותפקידי הגיטרות שבו. רן שם טוב נותן כאן סולו שם טובי טיפוסי, חצי יווני חצי רוקיסטי, והקטע עובד נהדר עם שתי חשמליות. מה שמזדקר החוצה מהשיר הוא הפזמון עם הצעקה החזקה של נינט, שלקוחה ממחוזות הזיגי סטארדאסט פינת פינק פלויד. ואז עוד קטע נגינה וגיטרה דומיננטית ונינט מסיימת בצעקה המחוספסת והקשוחה שלה. היא חוזרת לרחף עם איזבו ב"Slow Disco", הלהיט הגדול מהאלבום השני. הבס שוב מזיז את התחת, התופים מנענעים את הראש והגיטרה שרה על כל מה שפנטזת בחיים שלך.
אחרי שנינט יורדת זורמים איזו ל"Summer Shade" השקט יחסית, מהאלבום החדש. ממנו הם שבים לגרוב ולקצב עם "Top Of The Line", צוללים לתוך "Storm" ששם טוב מכנה אותו "אפלולי" ועדיין הוא מלא באנרגיות טובות, ומעלים עוד יותר את המפלס עם "Time", הלהיט מהאירוויזיון. אבל מיד אחריו מגיע הכיף האמיתי עם "Cook Me", להיט מרקיד ומדליק מהאלבום הראשון. שירי הדר מנגנת כאן תו אחד בלבד נשמעת כמו פעמון הגנבה מיוחד לשועלים. השיר הזה הוא המהות והתמצית של איזבו - ביט שמזיז אותך, נגינה מדהימה, טקסט שלא תלוי בכלום ואינספור אפשרויות להתבשל ולצאת יצור מקפץ שרק רוצה לחגוג עד אינסוף.
מוזיקה שנוצרה וקיימת כדי לתפוס איתה טריפ ענק
ההדרנים כולים את "Dream On" מהאלבום הראשון, שכשמו כן הוא - קטע חלומי עם אקסטזה של חופש, נגנים שהורדים אותך מרוב שהם טובים, שירה שיש בה מן האטרף וגרוב שהוא למעשה הכל אבל נותר משייט בחלל. הם מסיימים אותו בקטע נגינה אוונגרדי עם אפקטים מיוחדים מהגיטרה, סאונדים רחפניים מהקלידים, בס שטוחן, תופים שמכים במסתורין ואז גיטרה שמכסחת והרכב שלם שמצטרף לקקפונייה נפלאה של מוזיקה מזהירה בצורתה הטהורה.
"איזבו" של פעם היתה שולפת בדרך כלל בשלב הזה שפן בדמות "Onion Tears" מהאלבום הראשון. במקומו הגיח "Shawarma Hunters", שיר שאני אישית פחות אוהב, אבל הם מנגנים כמו שאף להקה ישראלית לא ניגנה לפניהם ולא תנגן אחריהם, מוזיקה שנוצרה וקיימת כדי לתפוס איתה טריפ ענק. יש בה אוניברסאליות נחשונית, מנגד היא לא היתה יכולה להיווצר באף מקום אחר בעולם זולת ישראל. ערב שנפתח במבטים עגמומיים משהו בבארבי לא מלא מסתיים בחגיגה מטורפת, אליה מצטרף השיר האחרון, הלהיט "Morning Hero", שיר שחובה למצוא בו אהבה, ולממש אותה, רצוי עוד הלילה, וברקע לשמוע את שם טוב, מנצור, לוי והדר מנגנים עוד ועוד, כי באמת אין דברים כאלה.
