נינט טייב עושה זאת שוב. אחרי שהיתה כוכבת הריאליטי הכי גדולה במדינה והסלבריטי מספר אחת בישראל משך 6 שנים, וכן, גם שחקנית וזמרת, מציגה עכשיו נינט שיא חדש: האמנית שעברה את השינוי האישי והפנימי הגדול ביותר שנראה כאן בשלושים השנים האחרונות, מאז ששלמה ארצי הפסיק להיות אליל נוער והוציא את "גבר הולך לאיבוד".
ושוב, תשכחו מנינט של הגמר בניצנים, תקברו גם את נינט של "השיר שלנו" ואפילו את נינט של "יחפה", כי נינט מודל 2009 היא קודם כל אמנית אמיתית שעושה מה שבא לה. נינט הגיבורה שהצליחה להשתחרר בכוחות עצמה מהמותג המכביד "נינט", על כל המשתמע ממנו, הצליחה לברוא את עצמה מחדש והפכה להיות, תוך תהליך של חיפוש פנימי - יוצרת, כותבת, מנגנת, משתפת, אותנטית, פתוחה, זמרת רוק ופרפורמרית אלטרנטיבית.
שרה בקול שועלי, גרוני, בטני, סרעפתי, שרוט
הלילה, בבארבי תל אביב, כשהיא מגובה בלהקת "רוקפור" ובצ'לנית מאיה בלזיצמן, הציגה נינט כעשרה שירים מאלבומה החדש, ביניהם הסינגלים שכבר יצאו - "אם אני אלך" ו"מדברים", לצד שני להיטים מהאלבום הראשון - "היא יודעת" ו"כשאתה כאן", ושלוש גרסאות כיסוי: אחת כסחנית ומצוינת ל"איך לפעמים אני" של מאיר אריאל ז"ל, שנייה מקסימה ומעט בכיינית ל"הללויה" של לאונרד כהן בהדרנים ושיר בצרפתית של אדית פיאף.
_b.jpg "נינט עשור למאיר אריאל (צילום: שוקה כהן)")
זה היה מופע רוק לכל דבר ועניין, לעיתים כבד ורועש, לעיתים אפל ופסיכדלי, על גבול האקספרימנטאלי, לעיתים קשה לעיכול, אגרסיבי, כוחני. באחד מרגעי השיא שלו עמדה נינט מול המיקרופון באמצע שיר ובמשך שלוש דקות רצופות פלטה הברות קצרות, חדות וקטועות, כשהלהקה מלווה אותה לפי הקצב והקהל שקלט את הקטע מנסה לחזור אחריה ולחקות את אותן הברות הנצעקות לחלל המועדון.
נינט שרה במופע הזה כמעט איך שבא לה, בקול שונה לחלוטין ממה ששרה עד היום, קול שועלי, גרוני, בטני, סרעפתי, שרוט, הפוך לגמרי מ"ים של דמעות", לא דומה ל"יחפה". לעיתים היא שרה ממש יפה, לעיתים היא צווחה, צרחה, מרחה, ייבבה, התייפחה, חרקה, זייפה, וגם זה היה נפלא, כמה נפלא.
לפעמים היא זזה על הבמה בתזזית, מנפנפת בז'קט נצנצים ושרשרת עבה מעל לגופיה לבנה מקושקשת, עצמה עיניים, ירדה על הברכיים, תופפה על התופים עם הידיים, ניגנה גיטרה, ניגנה בס, הפעילה אפקטים של סאונד מול המיקרופון ונשמעה רעבה לדבר המיוחד הזה שנקרא רוקנ'רול, אוי כמה רעבה.
"כלה מסוממת"
עם שירים כמו "כלה מסוממת" נינט של שירי האלבום השני מזכירה באטיטיוד שלה הרבה יותר את ענבל פרלמוטר מ"המכשפות" ואת שרון בן-עזר ב"פוליאנה פרנק" מאשר, לצורך העניין, את שירי מיימון או מירי מסיקה. העיבודים וההפקה המוזיקלית שלה ושל רוקפור הזכירו בגישה את האלבום הראשון של דנה ברגר, בו לקח רע מוכיח שירים קליטים יחסית וכיסח להם את הצורה בכוונה. במקרה של נינט ורוקפור ניכר שהם מתאמצים להישמע מחוספסים ושפיציים, אבל זו זכותם המלאה, בתנאי שהם מנגנים טוב שירים טובים.
השירים שנינט כתבה לאלבום הזה לא רעים, אבל עדיין לא מצוינים. יש לה את הגישה הנכונה, הרצון, המוטיבציה להוכיח, להתרחק, להשתולל, להתפרע, לפרוק עול, יש לה התכוונות, אבל חסרה לה מיומנות, שהיא אמצעי נרכש עם הזמן. בנוסף, כדאי לה בעתיד לחשוב על שמות קצת יותר מקוריים לשירים, במקום לבחור בשמות שכבר קיימים תחתיהם במוזיקה הישראלית שירים די מפורסמים, כמו "עבדים", "יקינטון", "פרח", "שלווה" וכו'.
מה היא חושבת, מה היא מרגישה
אבל מה שחשוב כרגע זה לא שיר בודד כזה או אחר, אלא חשובה האמת של נינט, האמת הפנימית, שיוצאת החוצה בשירים, שצועקת תעזבו אותי! תנו לי להיות מה שבזין שלי! ומפנה מקום לאושר גדול שנכנס פנימה. כי הנקודה היפה היא שהשירים האלה מספקים, אולי בפעם הראשונה, הצצה אמיתית לתוך עולמה הפנימי של הבחורה הכי מפורסמת במדינה בשנים האחרונות, שכמובן חיה את חייה עם בחור מפורסם לא פחות.
החווייה הנינטית נחשפת כאן בפעם הראשונה לא מנקודת המבט של עיתוני ואתרי הרכילות והבידור, אלא מנקודת המבט שלה - מה היא חושבת, מה היא מרגישה, איך היא חיה את חייה, מתי היא כועסת ועל מי. גם אם התוצאה לא תמיד מזהירה, עדיין מדובר באירוע מרתק.
ממאמי לאומית ליקירת הברנז'ה
אני חסיד קטן של ניימ-דרופינג, אבל הלילה, מלבד החשודים המידיים כמו אנשי "כוכב נולד" למיניהם, נצפו בבארבי כמה מוזיקאים אמיתיים כמו (רשימה חלקית) חיים לרוז, רן שם טוב, יונתן לוי, ניצן חורש, לואיזה מ"טרי פויזן" ועוד. גם אם הם באו בשביל לראות מה עושים "רוקפור", עדיין הם היו שם.
והנקודה הזו חשובה, כיוון שעל פי המופע הנוכחי והשירים החדשים, הקהל הוותיק והמסור של נינט, ההמונים מהפריפריה, שכבר הספיקו להתאכזב ממנה בגמר כוכב נולד האחרון, הקהל הזה עלול להרגיש הפעם נבגד, להפנות לה עכשיו עורף ולהשאיר אותה עם חיבוק חם מגלגלצ, מכמה חובבי רוק ישראלי ומברנז'ת המוזיקאים התל אביבית, אבל עם כישלון מסחרי.
כישלון מסחרי הוא אירוע שנינט טרם חוותה בקריירה הלא ממש ארוכה שלה. כישלון כזה, אם נלקח בחשבון, וכשהוא מלווה באלבום רוק שבא מהמקומות הכי נכונים, יכול לעשות לה רק טוב. כי לשיר את "ים של דמעות", "כמו ששיר נוגע" ו"עוד מעט" לועדי עובדים היא תמיד תוכל, אבל עכשיו נינט מאושרת, ומבחינתה אין כרגע משהו שהוא יותר חשוב מזה.
עוד במוזיקה:
מיי פיינגולד מוציאה סינגל בכורה; אלבומי הביטלס יוצאים מחדש; גם סטיבי וונדר יעשה כבוד למייקל ג'קסון; לאונרד כהן יוציא מארז של הופעה משנת 70'; מארק נופלר מ"דייר סטרייטס"באלבום חדש; צח אגסי שר "שמיים"; גיל עקיובוב בתפילת "כל נדריי"; אמיר שטרית מקפיץ עם "הלילה שלנו"
מי יהיה איש השנה במוזיקה: אייל גולן, נינט, שולי רנד, אסף אמדורסקי או שלומי סרנגה?
מהי הופעת השנה: מדונה, פט שופ בויז, דפש מוד, לאונרד כהן או סוזן וגה?
וגם:
קובי פרץ שר ושורק סקורפיונס; קרן פלס בראיון לגל אוחובסקי; ולדי צופה לראשונה בהפסד בגמר; מי יופיע במחווה לזכר מייקל ג'קסון; פסטיבל האינדי "הלם כרך" - כל הפרטים; "איזי סטאר אול סטאר" חוזרים לישראל עם קאברים לביטלס; תכירו את ענת גוטמן בשיר בכורה וראיון
עומר אדם שר "אלוהיי"; ג'יי זי, ריהאנה וקנייה ווסט "מנהלים את העיר"; יהודית רביץ ומאור כהן - "תאמין לי"; דני סנדרסון בקליפ "אתה לבד"; Maze ומאור קגן בקליפ ל"אפטר בסדינים"; אופיר כהן מכסה את "נטלי" של חוליו איגלסיאס בקליפ