סקאנק אנאנסי בהופעה באמפי שוני

סקאנק אנאנסי בהופעה (צילום: ענבל צח) — סקאנק אנאנסי בהופעה | צילום: ענבל צח

בפעם האחרונה ש"סקאנק אנאנסי" הופיעו בישראל בנימין נתניהו היה ראש הממשלה, אבל חוץ מהעובדה הזאת הרבה דברים השתנו. אז מה כבר ניתן היה לצפות מהופעה של להקת רוק, שהתפרסמה באמצע שנות ה-90' משירים פוליטיים, פמיניסטיים ואנטי גזעניים בעיקר? המעריץ הממוצע שקנה כרטיס ציפה להופעה בינונית, אולי קצת מונוטונית, שתתברך במספר צנוע של להיטים שירימו את הקהל ולו רק למשך 4:33 דקות התהילה שלהם. בקיצור, נוסטלגיה המיועדת לכל אלה שעודם מתהלכים בגאווה בחולצות Chicago Bulls, ותו לא.

כמו גאגא באגם של וודקה רדבול

בפועל, פליטי הניינטיז שנכחו בהופעות של הלהקה באמפי-שוני ביומיים האחרונים זכו לתענוג מחשמל. הכל התחיל כשדברה דייר (סקין, בשבילכם) הגיחה לבמה עם כמות אנרגיות שלא הייתה מביישת את ליידי גאגא מחופשת לברווז נוצץ שצף באגם של וודקה רד בול (ויסלחו לי המעריצים האותנטיים של הלהקה על ההשוואה). יש בסקין משהו כל כך אמיתי, כן, לא מתחכם ולא מתנשא, שכובש אותך. היא פשוט נישאת אי שם הרחק מעל בובות הפלסטיק המוחצנות, חסרות כישרון ממשי.

כשאומרים שאלוהים קיים בפרטים הקטנים, מתכוונים כנראה לאאוטפיט שסקין עולה איתו לבמה. חליפת פייטים שחורה ודוקטור מרטינס לבנות שנשארים איתה עד סוף ההופעה - מראה שמשדר את האג'נדה שלה וגורם לקהל להרגיש משהו חי עוד לפני שהיא בכלל מתחילה לשיר.

הלהקה פותחת את ההופעה כמו שועל קרבות ותיק, עם כמה מהשירים הקצביים יותר. "I Will Break You" ו-" I Believed In You" נשמעו מצויין והרימו את הקהל גם בפינות הצדדיות של האמפי. בחירת הסט הייתה טובה, אך טעונה שיפור. היא כללה קלאסיקות מהאלבום הראשון והנפלא "Paranoid and Sunburnt", כמו "weak" ו-" I Can Dream", כאשר האחרון בהחלט ראוי להיות מוכתר כביצוע הטוב ביותר של הערב. גם מהאלבום הרביעי "Wonderlustre" נבחרה נציגות מכובדת, כגון "God Loves Only You" ו-" My Ugly Boy". אך עם זאת בלטו בהיעדרם "Intellectualize My Blackness" ו-"Lately".

ובכל אופן, זה אולי יהיה קטנוני לדבר על סדר השירים בהופעה בה העור שלך מצטמרר כמעט בכל פעם שהסולנית פותחת את הפה. ניתן להציב את סקין בלי הגזמה במקום מכובד בשורת הדיוות הגדולות ביותר, כאשר אחד ההבדלים בינה לבין זמרות הפופ שמפארות היום את האיצטדיונים הוא הכישרון לשיר על הבמה ולא רק באולפן הקלטות. ברגעים מסוימים, כמו למשל בשיר "My Love Will Fall", היא ממש הזכירה את הדיווה מהסרט "האלמנט החמישי".

להבדיל מההופעה הקודמת בישראל בשנת 1997, הגרסה הנוכחית של "סקאנק אנאנסי" מגיעה אחרי פירוק ואיחוד, ובעיקר בלי שום דבר להוכיח, בטח לא לשונאי ישראל שניסו לשכנע את הלהקה לבטל את הביקור בארץ. "סקאנק" נתנו הופעה כיפית ומלאה באנרגיה, כמעט ללא מאמץ. גם כשדברה דייר קפצה במאוזן על ידיהם הפרוסות של עומדי השורות הראשות בשיר "little baby swastika", שחתם את הסט, היא שרה כאילו מדובר בתנאי מעבדה ולא כאילו חופנים ומטלטלים אותה לכל עבר.

ובכלל, הקהל לקח חלק בולט בהופעה. מדהים לראות איך "סקאנק אנאנסי" הצליחה לסגור שתי הופעות סולד-אאוט באמפי זאפה שוני, ולמעשה להביא יותר קהל מאשר בהופעה שערכה בארץ כאשר הייתה בשיא הצלחתה בניינטיז.

התמורה שקיבלנו הייתה בהתאם, החל מהעמידה הזקופה של סקין על הידיים המושטות וכלה בביצוע של כמעט שיר שלם כשהיא עומדת בין המעריצים המיוזעים של השורות הראשונות, תוך כדי הפעלות, כמו שרק בריטית שלא דופקת חשבון כמוה מסוגלת לעשות.

אבל לא רק היא. גם שאר חברי "סקאנק אנאנסי" נהנו לתקשר חום עם הקהל ובמיוחד הבסיסט ריצ'ארד "קאס" לואיס והגיטריסט המחונן מרטין "אייס" קנט, שהמבט המרוצה נשאר על פניהם לאורך כל הערב. הקהל, שחזר איתם לימי נעוריו העליזים, כל כך אהב אותם, ויצא מההופעה עם חווייה נהדרת. עד לפעם הבאה שבה יחזרו לפה, גם אם זה מצריך שנתניהו שוב יהיה ראש ממשלה.

מצאתם טעות לשון?