כשיצאתי מהמופע של הזמרת הגרמנייה אוטה למפר ((Ute lemper אמש בהיכל התרבות בתל אביב, לרגע תהיתי האם נכחתי במופע של זמרת או במחזה של שחקנית. אין ספק שללמפר יש קול מצוין והיא שולטת בו ביד רמה ושרה במקצועיות רבה. יחד עם זאת המופע נראה כמו מחזמר עשוי היטב ורק החצי השני של המופע, שהיה הרבה יותר מינורי יחסית לחלק הראשון והתיאטרלי, הזכיר שלמפר היא קודם כל זמרת.
תחליף מושלם למרלן דיטריך או אדית פיאף
אין בפתיחה הזו רמיזה לכך שהמופע היה לא מהנה. מי שצורך את סוג המוזיקה הזו ואת המיני-דרמה והתיאטרליות של למפר - קיבל תמורה מלאה לכספו ואף יותר מזה. מי שהגיע כדי להציץ ולראות הכצעקתה - הבין יפה שלמפר, אוטוטו בת 50, יכולה להוות תחליף מושלם למרלן דיטריך או אדית פיאף, שכמה משיריהן בוצעו על ידה.
c.jpg "אוטה למפר 5 (צילום: Ralf Juergens, GettyImages IL)")
למפר, שהגיעה ארצה להופעה אחת בהיכל התרבות (אחרי שכבר הופיעה כאן לפני כשבע שנים) הוכיחה שוב שהיא זמרת קלאסית. גם אם נסיבות חייה שונות בתכלית משתי האמניות הגדולות שמהן היא שואבת השראה, היא יכולה להיות דיווה - זמרת הגדולה מהחיים - כמעט כמוהן.
ההרכב הקאמרי שליווה אותה היה נהדר
בשמלת ערב שחורה נוצצת, שהוחלפה אחר כך לשמלה סגולה, למפר רקדה ועשתה כוריאוגרפיה אישית לשירים בגרמנית - בעיקר בחלק הראשון, צרפתית - בעיקר של ז'אק ברל בחלק השני, ספרדית, אנגלית ושיר אחד ביידיש אותו הקדישה לחוה - אלברשטיין כמובן. ההרכב הקאמרי הנהדר שליווה אותה סיפק את הסחורה והתאפיין בצליל קברטי חם וצלול, עם בנדונאון - סוג של אקורדיון שמזוהה בעיקר עם הטנגו הארגנטינאי, פסנתר, קונטרבס וכלי הקשה. גם מי שלא מורגל בז'אנר ובשפה הגרמנית יכול היה ליהנות מהצלילים.
c.jpg "אוטה למפר 4 (צילום: Ralf Juergens, GettyImages IL)")
אמנם אישית היה לי מעט קשה להתרגש מלמפר, אבל אי אפשר לקחת ממנה את המקצועיות, התקשורת האפקטיבית שלה עם הקהל - שהורכב רובו מגברים ונשים יוצאי גרמניה הנושקים לגילה, ואת הסימפטיות הכנה והאמיתית שלה. בתחילת המופע סיפרה למפר שהיה לה יום קשה לאחר שביקרה ב"יד ושם". בהמשך היא דיברה על איך הוקסמה כילדה גרמניה מקורט וייל וברטולט ברכט, אמנים שהשפיעו על הרפרטואר שלה. ואכן שירים כמו "מקי סכינאי", "סורביה ג'וני" ו"אלבאמה" נכחו היטב במופע.
"כל הג'אז הזה"
"הרפרטואר עתיק, אבל עדיין מדבר על החופש שכולם מחפשים", אמרה למפר ויצאה למסע שכלל את פריז, ברלין, בואנוס איירס וניו יורק - לשם עברה לגור בשנים האחרונות. לרגע אחד היא נראתה כמו זמרת שאנסון צרפתייה, ברגע אחר היתה רקדנית טנגו וברגע שלישי זמרת קברטים מברודווי או זמרת ג'אז, כולל השתטחות על הפסנתר בצורה מפתה, חבישת כובע שחור ו"כל הג'אז הזה". את כולם שילבה למפר בצורה מושלמת.
בהדרן שאלה למפר איזה שיר הקהל רוצה ואז החל משהו שנראה כמו מכירה פומבית לא מתוכננת. מישהו זרק "פינק פלויד" והקהל צחק, השני זרק שם אחר ולמפר נראתה כמי שיכולה לבצע כל בקשה שתיזרק לעברה. אלא שהיא הייתה צריכה לבחור ולבסוף חתמה עם שיר של לאו פרה הצרפתי. על השאלה האם היה זה מופע שירה או מחזה אין לי תשובה מוחלטת ואולי זהו סוד קסמו של הערב, שיותר מהכל היה ערב תרבותי ואיכותי ממדרגה ראשונה.
