גאנז נ' רוזס: רובים רועמים ושושנים נצחיים

ההופעה של גאנז נ' רוזס בפארק הירקון היתה עבור רוב הקהל ההפתעה החיובית והמשמחת של הקיץ הזה בתחום ההופעות החיות שמגיעות מחו"ל לישראל, ובכלל אחד האירועים המוזיקליים הטובים, המרגשים, המהנים והחיוביים שקרו כאן בזמן האחרון. אקסל רוז ולהקתו העניקו לעשרת אלפים מעריצים הופעת רוק מפוארת, וזאת למרות התחושה שהקהל עצמו היה יבש מדי ורובו הכיר בעיקר את להיטי הרדיו הישנים של הלהקה, ופספס, למשל, כמה שירים איכותיים מהאלבום אחרון "Chinese Democracy".

ציניקנים, לכו חפשו

לא מעט חובבי רוק נהנו לקבוע על סמך קטעי וידיאו מהרשת וידיעות רכילות שאקסל רוז התבגר רע, שהסולן, המנוע, הלב והמוח של "Guns N' Roses", זה שנושא על כתפיו את הפרויקט המוזיקלי הגדול ורב השנים הזה - איבד את הקסם, ושבגיל 50 כבר אין לו קול, שהוא לא שר כמו פעם, ובטח שלא מספק את הסחורה כפרפורמר. ציניקנים חובבי ארס חגגו על החמצן שהוא שואף בהפסקות בין השירים, התרשמו לרעה מהפציעה שלו ברגל ברוסיה והתפקעו מצחוק לראות אותו מועד על הבמה בצרפת.

אבל כל אותם רואי שחורות, קטני אמונה וחכמים בעיני עצמם, יכולים לאכול את הכובע. כי אקסל רוז, הג'ינג'י הנצחי, שר הלילה בצורה נפלאה - ומדובר בשירי רוק קשים לביצוע, התרוצץ בלי הרף, נתן הופעה נהדרת, שרף את הבמה, החליף תלבושות כמו מדונה, סיפק סט של כמעט שלוש שעות מפוצץ בכל טוב, והוכיח שהוא לא איבד את המגע שלו, שהתשוקה שלו לדבר המדהים הזה שנקרא רוקנ'רול עדיין מפעמת, ושהיכולות שלו לתרגם את אותה תשוקה למופע רוק חזק, איכותי ומשכנע, עדיין קיימות, ובגדול.

שישיית הנגנים שמופיעה עם אקסל רוז, עולה על כל הרכב אחר מההיסטוריה של גאנז נ' רוזס. שלושת הגיטריסטים בלהקה מתחלקים יפה בעבודת הגיטרות ובסולואים, כשכל אחד מוסיף צבע משלו לשירים ולעיתים אף מתעלה על המקור, להפתעת הצופים. אבל הלב והנשמה של ההרכב הוא רון "באמבלפוט" ת'אל, הגיטריסט היהודי שמתגלה כדבק אשר מחבר את קיר הסאונד של הגיטרות יחד עם דיג'י אשבה וריצ'ארד פרוטוס. הלהקה המצויינת, שפרט לקלידן דיזי ריד שחבר בה כבר מעל ל-20 שנה, מורכבת מאוסף נגנים שהצטרף לאקסל רוז רק בשנים האחרונות, ומבצעת בדיוק מושלם ובטכניקה מעולה את הרפרטואר של "גאנז". לא פעם עלתה בראש המחשבה שסלאש לעולם יגיע לרמת ביצוע כזאת ב- live. למרות שמדובר בשכירי חרב, אקסל מתייחס אליהם כחברים אורגניים וטבעיים בלהקה, ובצדק, למרות שהם ברי תחליף, בניגוד אליו.

מגיבורי הרוק האחרונים

הגיטריסט איזי סטראדלין, ממקימי הלהקה, תאר בראיון לאחר עזיבתו את ההרכב ב-92' ש"גאנז אנד רוזס" היא "מופע של איש אחד". אמש בתל אביב, 20 שנה אחרי כן, שום דבר לא השתנה. אקסל רוז הוא דינוזאור. כסולן להקת רוק, הגבר בן ה-50 שנולד בפברואר 1962 כוויליאם ברוס ביילי, משתייך למועדון אקסלוסיבי ומצומצם מאוד של זמרים, שעברו את גיל חמישים ומסוגלים לתת כזאת הופעה. אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את מיק ג'אגר כמובן, בונו, איגי פופ, ג'וני ליידון ואוזי אוסבורן. ומי שחושב שאוזי לא נעזר בהופעות בבלוני חמצן בין השירים - משלה את עצמו. אקסל רוז, למרות כל מגבלותיו, הוא באמת מגיבורי הרוק האחרונים, ואחד מהסולנים הגדולים בהיסטוריה של הרוקנ'רול, שכמו השיר האלמותי של פרנק סינטרה שהושמע ברקע בסיום - תמיד ועדיין עושה את הכל בדרכו שלו.

אולי הוא לא הבחור הצעיר והיפה שהבנות סגדו לו בשנות ה-90', אבל הוא עדיין נראה קול ונראה שהבגרות גם גרמה לו להתנהגות שקולה יותר, ולעלייה לבמה בשעה מוקדמת יחסית, 20:45. אם קסל לא היה מתבגר טוב מנטאלית, לא היינו זוכים לראות אותו עומד על הבמה בשעה כל כך מוקדמת של הערב במטרה לתת מופע של כמעט שלוש שעות, עם מגבלת הפארק לסיים ב-23:30 בלילה - שעה שאצלו היה לפעמים שעת העלייה לא הירידה.

עשרים שירים גדולים

מבט על רשימת הנאמברים מגלה, שלמרות שנדמה שהיו בהופעה יותר מדי הפסקות לשירים של הנגנים, לקטעי מעבר ולג'אמים (ותודו לאל שאתם לא בניינטיז ולא סבלתם מסולו תופים טרחני וארוך של מאט סורום), שאפשרו לאקסל רוז לנוח, הרי שבסופו של דבר, הוא נתן לנו יותר מ-20 שירים מהקטלוג המפואר שלו, כולל 6 מאלבום הבכורה, 7 מהאלבום הכפול, עוד 6 מהאלבום האחרון ואחד מהאי.פי.

כשלהקה שלא שחררה להיט אמיתי חדש כבר עשרים שנה סוחפת לפארק עשרת אלפים איש - מדובר בהישג מכובד מאוד. רבים מאלה שטרחו לצאת מהבית ולהגיע חיפשו נוסטלגיה ולהיטי ענק שעדיין נטחנים בגלגל"צ וספק אם שמעו אי פעם את האלבום "צייניז דמוקרסי" מ-2008. עדיין יש תחושה שחלק גדול מהקהל הפוטנציאלי של המופע הזה נשאר בבית עם הפחד לקלקל את זכרון הנעורים מ-1993 או עם הטענה הרווחת שלא מדובר ב"גאנז אנד רוזס" בלי סלאש.

עד שהצ'ילי פפרז יוכיחו אחרת

התוצאה היתה רגעים בהופעה בהם קיבלו "גאנז" קהל יבש ורדום, בזמן שנתנו ביצועים מצויינים לשירים חזקים כמו "Better", "Sorry" ו-"This I Love" מהאלבום הלא מוערך הזה. ובאופן אירוני אקסל רוז לא ידע עד כמה הבחירה שלו בסיבוב הנוכחי לג'מג'ם על "Another Brick In The Wall: Part 2"  תתלבש היטב על הקהל הישראלי שהלהיט הזה של פינ'ק פלויד חקוק אצלו בדם, ושהגיב לשיר הזה ביותר חום מלרוב השירים במופע.

בסיכומו של דבר, עד שהרד הוט צ'ילי פפרז יוכיחו אחרת בספטמבר (ואין סיבה שהם לא) גאנז אנד רוזס נתנו את הופעת הרוק של קיץ 2012 בישראל.

רשימת השירים המלאה

Chinese Democracy, Welcome to the Jungle, It's So Easy , Mr Brownstone, Sorry, Rocket Queen, Estranged, Better, Solo Guitar richard fortus, Live and Let Die, This I Love, Used To Love Her, Shackler's Revenge, Motivation - Tommy Stinton, Dizzy Reed Solo (Baba O'Riley), Street of Dreams, You Could Be Mine, Dj Ashba Solo (Mi Amor), Sweet Child O' Mine, Another Brick in the wall part 2, Axl's Piano Solo (Good Bye Yellow Brick Road), November Rain, Bumblefoot's Solo - Glad To Be Here, ha-tikva, Don't Cry, Civil War, Knockin' On Heaven's Door, Jam, Nightrain. Encore: Jam, Paradise City

>> סיקור מלא של המופע - שיר אחרי שיר

• אקסל רוז
• גאנז נ' רוזס