פנומן האופרה

תזכרו טוב טוב את ה-19 בינואר 2011, כי בעוד עשרים שנה תוכלו לספר עליו לילדים שלכם. להגיד שהיתם שם, וראיתם בעיניים ושמעתם באוזניים והפה שלכם נפער בתדהמה. המופע של אסף אבידן והמוג'וז עם סימפונט רעננה בבית האופרה בתל אביב הוא מהמופעים האיכותיים ביותר של אמנים ישראלים שנראו אי פעם בארץ, אם לא הטוב והאיכותי שבהם.

חיבור מושלם בין הלהקה לתזמורת

קשה להפריז במחמאות לאירוע שכזה, כל כך מעולה, כל כך מרהיב, כל כך עשיר ומלא השראה. כמה פעמים צבטתי את עצמי כדי לוודא שאני לא חולם, שזה אמיתי, הדבר הנהדר הזה, שאני לא יושב עכשיו בגן עדן עם 72 ההופעות הכי יפות בהיסטוריה וצופה באחת מהן.

החיבור בין הרכב הרוק (והבלוז) הכי טוב כיום בארץ, כשהוא בשיאו, לבין תזמורת סימפונית מנוסה, עם מנהל מוזיקלי ומנצח כמו מיכאל וולפה, שיודע לטפל ב"מוזיקה קלה" ושורת מעבדים, שהפכו את הצלילים של המוג'וז ליצירות קלאסיות, ואחרי חודשים של חזרות – החיבור הזה היה מושלם. כמעט שלם, כמעט אחד, כמעט אלוהי. דמיינו את הרומן המושלם. האוכל המושלם. הסקס המושלם. האדם המושלם. דמיינו את האישה הכי יפה בעולם, יפה כל כך שזה כואב להסתכל.

המוג'וז, פעם בפורמט אקוסטי ופעם בפורמט חשמלי, סיפקו את המרכיב המחוספס לשלם הזה, את ההצהרה הרוקיסטית, בזיווג הקלאסי הם היו ה"בטהובן". התזמורת היתה בתפקיד ה"מוצארט". היא איזנה אותם, עידנה אותם, ליטפה אותם, השלימה אותם, ברכות לעיתים, בתוספות שלא כפו את עצמן על השירים, אלא התלבשו על המבנים הקיימים של הרוק והבלוז במקומות בהם היה אפשר לחזק, להגדיל, להעמיק, להרחיב, לגוון, לתת אינטרפרטציה חדשה לשירים האלה, שמתחילים לקבל מעמד של קלאסיקות בפני עצמם.

בלי חשבון ללהיטים

כנהוג באופרה חולק המופע לשני חלקים. הראשון הכיל מבחר עיבודים משני האלבום הראשונים של המוג'וז והשני היה האלבום השלישי, החדש "Through The Gail" מתחילתו ועד סופו. בחירת השירים לא עשתה חשבון ללהיטים. "Weak" ו"Hangwoman" נותרו בחוץ. אפילו "Lucky Man", שיר הנושא של האלבום השני ו"Maybe You Are" שפותח את הראשון. אבל חסרונם כמעט לא הורגש.

הקהל הגדול והנאמן של המוג'וז, ששילם כאן ממיטב כספו, זכה לשיאים חדשים עם שירים כמו "Small Changed Girl" שעובר מחורף לאביב, ו"Little Stalion" האגרסיבי, שנשמעו טובים מאי פעם. ושיא גדול נוסף בזעקה של "Ghost Of A Thousand Little Lies", שעם הדהרה של התזמורת, התאורה המסמאת וההשתוללות בסוף הפך ליצירה מופלאה, ששילבה מוזיקה קלאסית עם רוק בצורה עליונה, והזכירה להקות גדולות כמו "קווין" ו"פינק פלויד" בשיאן. פרדי מרקיורי היה מוחא כפיים לאבידן וחבריו על כזה נאמבר.

יותר רוברט מפלאנט

היו גם הפולק הסוחף של "My Favorite Clown", הרית'ם נ' בלוז של "Painting On The Past", הבלוז המשובח של "Her Lies" הקינה ב"The Reckoning Song", והפרידות העצובות של "Of Scorpions And Bells" ו-"Out In The Cold", שני שירים מעט נשכחים מהרפרטואר המוג'ואי, וכמובן הסיומת הכבירה של "A Pheonix Is Born" ו"Saturday Blues", שהיה יותר רוברט מפלאנט.

החלק השני נפתח עם צלליות ענק של המוג'וז מאחורי מסך לבן על, הבמה המוגבהת כשהתזמורת למרגלותיהם.  האלבום החדש נוגן במלאו, מתחילתו ועד סופו והיה מרשים גם הוא, במיוחד בקטעים שבהם המוג'וז פתחו דיסטורשן ששוב ושוב חטף קונטרה מהכינורות, אבל נדמה שהפוטנציאל של החלק הזה לא מוצה עד תומו ויכול להיות טוב עוד יותר.

אין לו מה להתבייש באגו

באופן כללי זה היה מפגן כוח מרשים של עוצמות אמנותיות והפקתיות, כמעט בלתי נתפסות בהתחשב במעט השנים שההרכב הזה פועל. וכשהם ניגנו יחד עם התזמורת אפשר היה לחשוב שמדובר במופע שרץ כבר שנים. פשוט לא יאמן. אבידן והמוג'וז, ובמיוחד בחיבור עם התזמורת, נשמעים שייכים לספרה אחד, ממד מוזיקלי מיוחד, שונה כל כך מכל מה שיש כאן בדרך כלל.

בתוך כל הדבר הגדול והמורכב הזה ניצב אסף אבידן, "הקול", "The Voice", ולמרות שהתרגש כמו ילד היה בשיאו. כזמר, כפרפורמר, כאישיות, כאגו גדול שאין מה להתבייש בו. אגו הוא מכשיר עבודה חשוב ונפלא לאמן. ומתוך האגו שלו חצב אבידן את השירים האלה, את החזון הזה של המוג'וז. בלי האגו שלו הוא לא היה מגיע לאן שהגיע. אגו טוב, אגו בריא, אגו של מנצחים מוצדקים.

כמו הצ'רצ'ילים ב-69'

הוא והמוג'וז סיפקו ערב לפנתיאון. בכדורגל קוראים לזה "נתנו קונצרט", במוזיקה אומרים "לקחו אליפות". המוג'וז נגעו בערב הזה בהיסטוריה. להקה ישראלית ששרה באנגלית, מצליחה בחו"ל ומופיעה בהיכל חגיגי עם תזמורת סימפונית? ממש כמו הצ'רצ'ילים שהופיעו ב-69' עם הפילהרמונית בהיכל התרבות.

ולחשוב שרק לפני שנה הם השיקו בבארבי את האלבום השני. מאז הוסיפו לרזומה את היכל התרבות, את המצדה ואמש (ובראשון) את האופרה. זו לא רק הלהקה הטובה בארץ בתחום המוזיקה, אלה הם אמנים מהמדהימים בארץ בכלל.

>> ובאותו זמן חגגו תיסלם בהיכל התרבות

• אסף אבידן
• אסף אבידן והמוג'וז
• בית האופרה
• מופע
• סימפונט רעננה