לפני שהסדרה "תעשה לי ילד" עשתה מחדש את "מרסדס בנד", חברי הלהקה בעיקר שמעו כמה הם פוטנציאל לא ממומש שמבזבז כספים ומשאבים. אחרי שהסדרה זכתה להצלחה והפכה למשהו-שאתה-חייב-לראות-אם-אתה-בעניינים, הגיע האלבום האחרון "תביאו בירות", שפרץ מסחרית והניב מספר יפה של להיטים.
ואז, אחרי שני אלבומי אולפן ושני אלבומים גנוזים (שאחד מהם שימש כפסקול ל"תעשה לי ילד"), החליטו חברי ה"מרסדס" לפצות עצמם על שנים רבות "שלא היה בהם הרבה כיף", כהגדרתם. הם הקימו חדרי חזרות מאולתרים בישובים מרוחקים ברחבי הארץ, ונדדו עם החדרים המאולתרים ממקום למקום. בסשן הראשון שניגנו ב"ואדי ינשוף" בצפון הארץ נולד "ינשוף", המופע האקוסטי החדש של להקת הFאנק הכי פסיכית בארץ.
אוירה אינטימית כמו בג'ם סשן פרטי
שידות קטנות עם מנורות לילה חמודות קישטו את הבמה הקטנה במועדון "הזאפה", שנהנה מטבעו מעיצוב אינטימי. חברי "מרסדס בנד" עולים לבמה כשהאולם חשוך, מלבד אותן מנורות קטנות, והתחושה היא של התארחות בסלון של המרסדסים לצורך ג'ם-סשן. שלוש גיטרות אקוסטיות (גל תורן, אסף גובר וגיא שמי), בס (יוני כהן), קלידים (יקיר בן טוב), תופים (אורי גת), כלי הקשה (אורן פולק), גיטרת-סלייד שהופיעה ונעלמה וגל תורן אחד כסולן, נתנו במשך כשעה וחצי בעיקר רגעים מוזיקליים יפים ומעניינים, ולצדם כמה קטעים שנשמעו כאילו נלקחו באמת מתוך "ג'ם".
_ccc.jpg "מרסדס בנד הופעה אקוסטית 3 (צילום: טל הרצוג)")
"שכחתי", שיר שבמקור מהלך על גבול הפסיכוזה, פתח את ההופעה דווקא בשירה צלולה ומדויקת של תורן, כששאר חברי ההרכב עונים לו כמו מקהלה. הביצוע המתון לעומת הטירוף של הגרסה המקורית סימן כבר בהתחלה את המסר ש"מרסדס" ביקשו להעביר במופע - שחוץ מלהשתולל על הבמה ולעשות הרבה רעש יש בלהקה הזו הרבה כישרון מוזיקלי וגם צדדים בוגרים ורציניים יותר, שעד כה נבלעו בים ההומור שמציף את הופעותיהם הרגילות.
"נגמר הכוח" א-לה ג'וני קאש
כנהוג בהופעת אקוסטיות הטקסטים עברו קדימה וקיבלו משמעות אחרת, לעיתים אף דרמטית ועמוקה יותר. "נגמר הכוח", למשל, שמדבר על התהליך שעברה הלהקה מכישלון להצלחה, הפך מבלדה טחונה לשיר בלוז מצמרר, כזה שיכול היה בכיף להיכנס לאוסף "American Recordings", שג'וני קאש הקליט לפני מותו. לא פחות.
_cc.jpg "מרסדס בנד הופעה אקוסטית 2 (צילום: טל הרצוג)")
הלהיט "מלאך", שבמקור נשמע משעשע ואף מעט ליצני, בזכות הלחן והעיבוד, הפך כאן למשהו אחר, כואב יותר. במקום "להתחרע" על הדיסטורשן הגיעה פריטה מושלמת על הגיטרות האקוסטיות, הקלידים זכו למקום של כבוד ויחד עם הקצב, שירד בערך בחצי, נולדה אחת מנקודות השיא של הערב. גם "עד מתי", שיר הנושא מתוך אותה סדרת טלוויזיה, זכה לעיבוד שונה ומצוין. הצעקות של הגרסה המקורית הפכו לכואבות ומכאיבות ובמקום סולו גיטרה מכסח, נכנסה שירת "לה לה לה" של חברי הלהקה. ב"הבלדה למחלקה להלבשה תחתונה", שזכה לעיבוד קאנטרי מגניב, העובדה שמדובר במופע ישיבה אקוסטי כמעט נשכחה והיה קשה מאוד להשאיר את הישבן על הכיסא.
כמו כוכבת פורנו עם חגורת צניעות
וכאן נעוצה ה"בעיה" של המופע הזה. כי לצד כל בחירה אמנותית שעושים, יש מהצד השני גם מחיר שמשלמים. והמחיר הוא שבהופעה האקוסטית "מרסדס בנד" היא כמו סוס דוהר שמוגבל למגרש הרכיבה ולא יכול לצאת לדהור בשדות, או יותר נכון - כמו כוכבת פורנו עם חגורת צניעות, שיכולה להתעסק, אבל לא יכולה ללכת עד הסוף.
_c.jpg "מרסדס בנד הופעה אקוסטית 4 (צילום: טל הרצוג)")
כי למרות שרוב השירים המוכרים של הלהקה זכו לעיבודים באמת מוצלחים, "מרסדס בנד" היא להקה של קרחנה, שפורקת מתחים, שההופעות ה"רגילות" שלה לא צפויות והדבר היחידי שמובטח בהן מראש הוא צחוק והנאה. אחת הגדולות העיקריות של החבר'ה האלה היא להטריף קהל ולהעיף אותו באוויר, ובמופע האקוסטי הם נשארים לשבת על הכיסאות. לראות את גל תורן, הפרפורמר האדיר הזה, יושב על כיסא, זה לא מצב טבעי, וגם לו היה קשה. "אנחנו קצת מאופקים היום", הוא אמר, למרות שההגשה הדרמטית שלו שלא נעלמה והעניקה לערב את הפן התיאטרלי החיוני.
מנה נדיבה של שירים חדשים
לעומת זאת, נוגנה על הבמה מנה נדיבה של שירים חדשים, שנולדו בעקבות המופע. רובם נשמעו שונים מאוד מהחומרים הקודמים של הלהקה. כמעט בלי fאנקי וגרוב, אבל עם נגיעות של מלנכוליה, כמו למשל בשיר "האלמנה", שעוסק באימו או אשתו של חטוף. זו בלדה אקטואלית, כואבת ובוגרת. איפה היא ואיפה "הבלדה למחלקה להלבשה תחתונה". תורן נע בשיר הזה בין שירה גבוהה ומדויקת לשירה בקול נמוך, שבודקת בעדינות גם את יכולות ה"גראולינג" שלו.
_c.jpg "מרסדס בנד הופעה אקוסטית 5 (צילום: טל הרצוג)")
מגמת הבלדות נמשכה גם ב"כמוסות", שכנראה נכתב בזמן שתורן היה שרוע על מזרון, עליו הוא מדבר בשיר, גמור מרוב "ראשים" ו"כמוסות". הגיטרות כאן פתחו את התיאבון לשמוע את השיר גם בגרסה חשמלית. השיר "סוף הדרך/אור" נכתב על ידי זוהר תורן, האח-של, ונשמע כמו פולק-קאנטרי עם פסנתר ממסבאה במערב הפרוע. גם הגיטריסט גיא שמי ביצע שיר חדש בשם "מסתפק בפחות", שהיה לא רע, אך זקוק לעוד עיבוד ושפשוף לפני שיוכל לקבל מקום מכובד ברפטואר המרשים של הלהקה.
"ינשוף" הוא מופע טוב, מעמיק, בוגר, אבל...
על ההדרן המרסדסים ויתרו וחתמו את ההופעה בביצוע סלסה-לטיני מהול ברוק וfאנק ל"בואי ונביא לך את הפאנק". הביצוע הסקסי והמרקיד שוב הקשה על הישבן להישאר במקומו על המושב.
הביצוע הזה גם הוכיח באופן נחרץ: "ינשוף" הוא מופע טוב, מעמיק, בוגר ומציג צד אחר שלהם, אבל הרבה יותר כיף כש"מרסדס בנד" באים כדי לתת בראש.
>> הקהל בבארבי חנק באהבה את "קיי'ז צ'ויס", שהיו טובים כמו פעם