דילן נולד

חגיגת יום ההולדת לבוב דילן אמש במועדון הבארבי בתל אביב היתה אירוע מלא בכוונות טובות מצד המארגנים (גילוי נאות: מפיק האירוע, דרור נחום, הוא כתב-פרילאנס כאן בערוץ), אבל עם היענות נמוכה יחסית של קהל - נדרשו לא מעט מוזמנים כדי למלא את השורות במועדון, כנראה שאוהדי דילן חוסכים לדבר האמיתי באצטדיון רמת-גן ב-20 ביוני - כשמבחינת האמנים המשתתפים הופגנה רמה בלתי אחידה. היו על הבמה אמש בבארבי כמה רגעי חסד וקסם, ולצידם כמה קטעים משעממים עד בינוניים.

מאיה איזקוביץ' בתפקיד ג'ניס ג'ופלין

זה לא נורא, אם מתחשבים בעובדה שבוב דילן הוא אמן "טריקי" וכדי לכסות אותו צריך להיזהר מכמה מלכודות. הראשונה שבהן היא כמובן הניסיון לשיר כמו דילן עצמו, רק דילן יכול לשיר כל כך רע כמו דילן ועדיין להישמע טוב. עבור נעם רותם, למשל, זה לא עבד. לנסיך החדש-ישן של הרוק המקומי, שכולם כל כך מהללים, יש קול של בית קברות, חד גוני, קטן, משעמם, שהרגש היחידי שהוא מסוגל להביע הוא עצב על גבול האבלות. רותם שייך לרשימה תמוהה של זמרים ללא קול שהקהל המקומי כל כך נהנה להעריץ, משלום חנוך, דרך ברי סחרוף ועד אביב גפן. ככל שתשיר יותר גרוע כך יעריצו אותך כאן יותר. אם אתה שר יפה - לך תחפש.

אבל נתחיל בהתחלה. תמר אייזנמן המוכשרת ניהלה מוזיקלית את המופע. אליה הצטרפו אסף "אסאפיס" רייז בתופים, מיקי ורשאי בבס, שאול עשת בקלידים, סקסופוניסט וטרומבוניסט טובים – בהחלט הרכב לצאת איתו לטיול בין שירי דילן. מאיה איזקוביץ' פתחה עם "Blowin' In The Wind" ולקח לה זמן עד שהיא התחילה באמת לשיר ואפילו להזכיר את ג'ניס ג'ופלין בביצוע נחמד עם מבטא טוב באנגלית. "I Want You" שלה היה ביצוע יפה ללהיט קליל ואהוב, עם שילוב יפה של הנשיפה כשכיף וגרוב נובים מהבמה.

נעם רותם אנמי, חמי רודנר מצוין

נעם רותם, אחריה, נשמע אנמי וחסר רגש ב"עוד לא חשוך" - תרגום ל"Not Dark Yey", והצליח לקבור ממש שיר כיפי יחסית כמו "Don't Think Twice It's Alright". מי שחיפש זמר אמיתי קיבל מיד אחריו את חמי רודנר ששר את "Mr. Tambourine man" בגרסה של הבירדז ונשמע מלא קסם, מתיקות ועדנה, הכי "קיץ של אהבה". אחר כך רודנר נתן בבלוז של "I Shall Be Released", ביצע אותו מצוין, עשה חשבון נפש ונתן תקווה.

יהודה עדר, וחברו ל"תמוז" איתן גדרון, ביצעו שני תרגומים נאים של עדר לדילן - "כוכב שביט" ו"בשביל האהבה". למרות שהוא לא זמר או פרפורמר גדול הפוזיטיביות של עדר מידבקת. בין השירים, כמו דילן, הוא עבר מאקוסטית לחשמלית, נתן סולו גיטרה טוב וסיים ב"קרב גיטרות" עם תמר אייזנמן, שהיה לגמרי בסדר. אריאל קליינר, איש "פרויקט הגומייה", תרגם גם הוא לעברית את "סניור" ו"בחורה כמוך". גם קליינר הוא לא מופיען משובח, אבל התרגומים שלו והביצועים שלו היו כנים ואמיצים.

ארז לב ארי שר עם הגיטרה

אחריו עלתה חן קליין, ל"One More Cup Of Coffe". קליין לקחה את השיר אליה, באינטרפרטציה יותר "נשית" מהמקור. היא לא זמרת ענקית אבל להגיש שיר היא יודעת. ארז לב ארי נתן את "Most Of The Time". לב ארי הוא גיטריסט הרבה יותר טוב מאשר הוא זמר. הביצוע שלו היה די מפוהק, משעמם אפילו, כזמר. אבל כשלקראת הסוף הוא פתח סולו גיטרה, פתאום הביצוע שלו נהיה מעניין ואפילו מספק.

הימרתי מראש ששי גבסו יהיה ההפתעה הטובה של הערב וצדקתי. נכון, הקול שלו לא היה יציב בתרגום שלו לעברית ל"אדוני המלחמה", וגם הלחן המקורי שלו נשמע יותר מדי דומה ל"זמנך עבר" של אהוד בנאי, עם נגיעות מ"הוריקן" של דילן. אבל גבסו נתן ביצוע אמיץ ותרגום אמיץ לשיר מחאה ענק ובסך הכל עשה את זה טוב.

תמר אייזנמן בפנטזיה על "לאורך מגדל השמירה"

תמר אייזנמן עצמה שרה את "It Ai'nt Me Babe". זה היה סביר וחביב, אבל לא מדהים. העיבוד שהיא עשתה לשיר היה נהדר, עם סולו גרובי, מקורי וחמוד של כלי הנשיפה. הנאמבר השני של אייזנמן היה כבר משהו אחר לגמרי. גם מרחוק ראו על הפנים שלה שהיא פנטזה לא מעט שנים על "All Along The Watchtower". במקום לעשות אותו כמו דילן או כמו הנדריקס היא עשתה אותו כמו אייזנמן – בראס חזק, הרבה גרוב, סולו גיטרה מקורי והתפרצות גדולה באחד משיאי הערב.

אחריה, כהפתעה לקהל, עלה שלומי שבן ל"מותק, את אצלי בראש", שיר שדילן מיען דווקא ל"Mom". אין ספק ששבן הוא מוזיקאי גדול, אבל הביצוע שלו היה הפעם רק סביר, וכרגיל מוערך יתר על המידה.

יהלי סובול בבלוז כואב וחגיגת רוקנ'רול

לעומתו, היובש האצילי של יהלי סובול ישב בול על היובש של דילן ב"Standing In The Doorway", בלוז על פרידה מבחורה - וסובול הוא אחד שיודע איך שרים על פרידות מבחורות. העצב שהוא הכניס בשיר היה בדיוק במידה הנכונה. "כל הדרכים מובילות ל-'Highway 61'", אמר סובול, והפציץ יחד עם אייזנמן ברוקנ'רול מהיר ששילב גיטרות חזקות ושוב נוכחות של הבראס. המבטא הישראלי של סובול בלט כיוון שהיה צריך לשיר מהר, אבל השיר הזה עף גבוה עד שהתפוצץ בהשתוללות מרוממת רוח.

בהדרנים, כביכול, שר יובל בנאי את "האטי קרול", פולק מצוין עם סיפור מוסר שכולל רצח. התרגום היה בינוני והביצוע של בנאי לא הבריק, אבל הצליח לרגש ב"סיפור האמיתי שקרה באמת", לדבריו. את "Knockin' On Heaven's Door" בנאי שר מכל הלב, עם גיטרה ומפוחית. לא תמיד זה היה אחיד באיכותו אבל ההתלהבות שהוא הכניס בשיר הספיקה להיט הגדול הזה, למרות שלטעמי הוא יכול לשיר את זה הרבה יותר טוב.

ירמי קפלן מתגלגל כמו אבן

שיא השיאים של הערב הגיע בסוף, כשירמי קפלן עלה לבמה, ארז לב ארי הצטרף בגיטרה, שאול עשת ניגן בתפקיד אל קופר וכל הלהקה יחד, בהנהגת אייזנמן, הביאה נאמבר ענק של "Like A Rolling Stone", עם תנופה וסחף, עוצמה ודיוק, עם בראס חזקים בפזמון ושירה מעולה של קפלן. איזו דרך יפה לחגוג לבוב דילן יום הולדת ולפצות על כמה ביצועים בינוניים שהגיעו לפני כן. אגב, חסרונו של מיכה שטרית, שהבריז ביום המופע, לא הורגש.

>> בוב דילן בן 70 - פרויקט מיוחד

• ארז לב ארי
• בארבי תל אביב
• בוב דילן
• חמי רודנר
• חן קליין
• יהודה עדר
• יהלי סובול
• יובל בנאי
• ירמי קפלן
• נעם רותם
• תמר אייזנמן