_c.jpg "ג'ניס איאן הופעה (צילום: ענבל צח)")
שנות ה-70 היו שיא הקריירה המוסיקלית של ג'ניס איאן, זמרת הפולק זוכת ה"גראמי", בעיקר בזכות המאסטר פיס שלה "Between the Lines", שיצא ב-1974 (ויצא גם בהוצאה מחודשת בדיסק ויש לו ביקוש רב עד היום). מאז האטה את פעילותה ובשנת 1993 שברה שתיקה עם אלבום היציאה מהארון "Breaking "Silence. ב-2006 הוציאה אלבום חדש ואחריו יצאו עוד אוספים אך את הישגי העבר וההצלחה המסחרית לא הצליחה כבר לשחזר.
נוסטלגיה כסחורה לוהטת
אז איך אפשר להסביר את העובדה שכל הכרטיסים להופעה היחידה של ג'ניס איאן בארץ, זו שפתחה את סיבוב ההופעות החדש שלה, אזלו, עד כדי כך שהיא נאלצה להוסיף עוד שתי2 הופעות נוספות שגם הן כבר סולד אאוט? מסתבר שהקהל הישראלי, הבורגני יותר והשבע, אוהב להתרפק על סינגר סונגרייטרית כמו איאן, שעדיין מעלה זיכרונות נעימים של ימים אבודים. גם הסקורפיונס שמגיעים שוב לארץ בקרוב ולא בפעם הראשונה מצליחים לעשות זאת. אין ספק, הנוסטלגיה היא תמיד הסחורה הכי לוהטת.
_c.jpg "ג'ניס איאן הופעה (צילום: ענבל צח)")
ההופעה של ג'ניס איאן הייתה הופעה מהוקצעת ואינטימית, ומעבר לאווירה תרבותית משהו, היא הייתה יכולה להיות הופעה מוצלחת הרבה יותר. ראשית, איאן הופיעה כל הערב סולו, רק היא והגיטרה כששום ליווי מוסיקלי אחר לא היה. לא נגיעה של כינור, לא פריטה נוספת של גיטרה שנייה, אף צליל של פסנתר, או כלי מיתר קורע לב כמו זה שהופיע באלבומי המופת שלה, לא תופים, לא צ'לו, משהו קטן שייתן תוספת מעניינת ופחות חד-גונית. לפעמים היה נדמה שמדובר במופע לקהל יהודי מנומנם במיאמי ולא לקהל ישראלי בארץ שרוצה את זמרות העבר שלו עם ערך מוסף ובעיקר עם פחות סיפורים.
סיפורים על חתונה לסבית וג'ון באאז כמעריצה
מה שמוביל אותנו לבעיה השניה במופע: איאן היא מספרת סיפורים מוכשרת ללא כל ספק. אנקדוטות מצחיקות לא היו חסרות: היא דיברה על שמלות הכלה שהיא ובת זוגתה הלכו לחפש בנאשוויל והיחס להן זכו. על ההפתעה שניכרה על פניה כשג'ון באאז ישבה פעם בהופעתה ושרה את כל המילים עד שהיא נזכרה שבאאז בעצם הקליטה חלק משיריה, איך מצאה את עצמה במשבר יצירתי בזמן כתיבת האוטוביוגרפיה שלה, עד שבת זוגתה הגיעה לפתע ואמרה "יש לי פתרון! פשוט תשקרי!". ועד זה שכששאלו אותה כתבים מדוע לקח לה כל כך הרבה זמן לבוא לארץ היא ענתה "לא הזמנתם אותי!".
_c.jpg "ג'ניס איאן הופעה (צילום: ענבל צח)")
אבל למרות הסיפורים והקוריוזים משובבי הלב, היה גם מעט טרחני ומייגע לשמוע סיפורים על אימה והחשיבות שנתנה להשכלה, על המלגות שהיא מעמידה לבתי ספר בארה"ב מתוך הרווחים שהיא מקבלת מרכישת אלבומים, על היותה אמן והתחושה ש"הכל היה שווה אם אתה מסוגל לגרום רק פעם אחת בחיים לאנשים לצחוק או לבכות" וכו'. הדיבורים הארוכים שהגיעו מיד אחרי כל שיר, בעיקר בחציו הראשון של המופע, פגמו בהנאה. מישהו היה צריך ללחוש לגברת שהגענו בסופו של דבר בעיקר כדי לשמוע שירים.
קלפים מנצחים, שירים יפים
ובכל זאת, למרות המגרעות, איאן, בתחילת העשור השביעי לחייה, כששערה לבן, נשארה עם הקלף המנצח שלה- קול צלול ויפה כמו פעם, אקוסטיקה נעימה כמו אז, פשטות שכבר לא רואים היום הרבה בסביבה וחום שמביא עימו נחמה. ואהה.. כן, היו גם השירים: "ג'סי"- בגרסה פרטית ללא מיקרופון כשהיא יושבת על אחד המגברים ושרה בעיקר ליושבים ליד הבמה, (ביצוע שזכה למחיאות כפיים סוערות וקימה מהכיסאות), "Tattoo" שעוסק בשואה (היא עצמה נולדה למשפחה יהודית בניו יורק), My Autobiography ההומוריסטי שעוקץ את תרבות הסלב וכולל את השורות: "I'll say I slept with a Kennedy, Don't remember which one, They all looked the same to me, or they did when we got done".
_c.jpg "ג'ניס איאן הופעה (צילום: ענבל צח)")
וכמובן שיר המחאה שעורר בזמנו סערה: Society's Child , שמדבר על רומן בין גזעים. (איאן סיפרה שאנשים פוטרו בזמנו מעבודתם כשציטטו מהשיר ואף הוסיפה שבזמן הופעה צעקו לה "Niger lover- go home!". את השיר הזה כתבה בהיותה נערה בת 15, מה שמעיד על מודעות חברתית גבוהה כבר בגיל צעיר.
החלק השני של המופע הסתמן כמוצלח יותר
והיו עוד שירים וסיפורי סבתא (שהתמעטו בחלקו השני של המופע אחרי הפסקה מיותרת). למעט גרסת בלוז די מיותרת ל-"Love Me Do" של הביטלס. החלק השני הסתמן כחלקו המוצלח יותר של המופע, בעיקר בגלל השיר שכולם ציפו לו, "At Seventeen", הלהיט הגדול שלה עליו זכתה בגראמי ב-1975, "Light a light" מתוך "בין השורות" ו-"Love is Blind", שאיתו עלתה להדרן.
בחוץ חיכו כבר אלבומים, ספרה האוטוביוגרפי ודי וי די שהקהל הישראלי רכש בכמויות כאילו אין מצב כלכלי רעוע. כנראה שמספר המילגות שתעניק ג'ניס איאן השנה לבתי הספר בארה"ב יוגדלו משמעותית עם סיבוב ההופעות הנוכחי. חבל רק שהיא לא מימנה לי את הדים סאם הטעים שאכלתי בעמידה בשקיקה ליד דוכן פאסט פוד גורמה מיד לאחר המופע, ושעליו שילמתי מעט יותר מידי. מצד שני, כשהייתי בן 17 לא הייתי מסוגל להוציא סכום שכזה. לא אני ובטח גם לא ג'סי.
