האופנה בשנים האחרונות ברוק העולמי היא הרכבי סופר-גרופ שבנויים מכמה כוכבים, כשכל אחד בתחומו נחשב לשם דבר. מארק לאנגן הצטרף ל-twilight singers של גרג דולי ויחד הקימו את Gutter twins. לא מזמן יצא האלבום הראשון של Monsters of folk, ולאחרונה הצטרפו לחגיגה גם ג'וש הום (Kyuss, Queens Of The Stone Age ו- Eagles Of Death Metal ), דייב גרוהל (Foo Fighters וכמובן nirvana ) וג'ון פול ג'ונס (Led zeppelin) לחגיגה, עם Them Crooked Vultures.
השמועה על ההרכב הזה התפשטה די מהר, ולא כל כרך הפתיעה דייב גרוהל מעולם לא הסתיר את אהבתו ללד זפלין, ואף ניגן עם פול ג'ונס וג'ימי פייג' שני שירים של הלהקה האגדית בוומבלי כשהוא מתופף, במסגרת אחת ההופעות של להקתו. כבר ב-2005 הודיע גרוהל כי הפרויקט הבא שלו יהיה עם ג'וש הום על גיטרה ושירה, פול ג'ונס על הבס והקלידים, והוא עצמו על התופים וקולות הרקע. הוא הבטיח שהאלבום ישמע טוב, ולמעריצים ההבטחה הזאת הספיקה.
בבריטניה נמכרו כל הכרטיסים לסיבוב ההופעות של השלושה עוד לפני יציאת סינגל כלשהו. בהודעה הרשמית נטען שהאלבום ייצא רשמית השבוע, ב-17 בנובמבר. אבל כיאה לרוח הזמן, כבר שבוע לפני כן החליטו ה"נשרים" לשחרר את האלבום כולו להאזנה בחינם ביו-טיוב, ובכוונה או שלא, באותו היום הגיע האלבום גם להורדה ברשת, במלואו.
כמו שסופר-גרופ צריכה ורוצה להישמע
כבר מהאזנה ראשונית אפשר לומר שהאלבום של "Them Crooked Vultures" נשמע מתחילתו ועד סופו כמו שסופר-גרופ צריכה ורוצה להישמע, ללא רגע משעמם, כשהום הוא הצלע שמכתיבה את הסאונד הייחודי, כמו שרק הוא יודע לעשות, ואף עשה את בעבר בלהקות בהן ניגן. הום חוזר ומוכיח שמעולם לא איבד את כישרון הכתיבה והביצוע שלו, למרות אלבומים בינוניים להם היה שותף לאחרונה. לצדו, חטיבת הקצב של "הנשרים" נשמעת מצוין, ובאופן כללי הם נשמעים כמו שלישייה שנולדה לנגן יחד.
השיר הראשון "No One Loves Me & Neither Do I", שרץ עם ההרכב כבר מההופעה הראשונה שלהם, כבר מספק את הסחורה. הכיוון הכללי מובן כבר בהתחלה: Queens Of The Stone Age, וליתר דיוק האלבום "Songs For The Deaf", שגם בו מנגן גרוהל, ונחשב לאלבום הטוב ביותר של הקווינס.
האלבום ממשיך עם "Mind Erase, No Chaser" ומיד אחריו, השיר שהפך לסינגל הראשון "New Fang", שאכן נשמע כמו להיט. בהמשך מגיע "Dead End Friend" בעל השם הפסימי, בו גרוהל תורם את קולות הליווי וכמו בימי נירוונה זה נשמע הכי ונכון. לטעמי זה השיר הטוב כאן.
הום כתב, שר בקול הכי מתאים, כשגרוהל ופול ג'ונס מספקים רקע משכנע
13 הרצועות באלבום שזורות כקו אחיד במשנתו של הום, שכותב את המילים, והקול שלו הוא באמת הקול המתאים ביותר לז'אנר הזה, שנקרא בתחילת שנות האלפיים "stoner-rock" ("רוק של סטלנים"). המילים של הום מנסות לצייר בכל שיר ציור, כשג'ון פול ג'ונס וגרוהל מספקים את הרקע המאוד משכנע.
למרות שפול-ג'ונס בעסק כבר המון שנים, הום וגרוהל הם תוצרים של הניינטיז. בהתאמה, "Them Crooked Vultures" מהדהדים את הגראנג' ואת ניל יאנג. הביקורות על האלבום נחלקות בינתיים לשתיים, אלו שטוענים שזוהי מחווה לא ברורה ללד זפלין האגדית, ואילו אחרים טוענים שדווקא החיבור בין גרוהל להום עושה את העניין. נכון שהם לא מחדשים, אבל גם בלי לחדש השלישייה הזו עושה רוק מעניין, ואולי, מי יודע, נראה אותם מתישהו בארץ.