_b.jpg "נינט הופעה זאפה 1 (צילום: רותם ואחניש)")
על הבמה של מועדון זאפה בתל אביב נפגשו הלילה שני אמנים גדולים, שעברו בשנתיים האחרונות שני תהליכים מקבילים ומרתקים בקריירות שלהם, שני קרוס-אוברים בין סגנונות וקהלים, שעשויים להיות קריטיים עבורם להמשך. נינט טייב, שכידוע הפכה מזמרת של כל העם לרוקרית עצמאית וחופשייה שמחפשת כל הזמן כיוונים חדשים, ושלומי סרנגה, שכזכור הוסיף ליוונית אלבום ולהיטים בעברית, עם קריצה לסגנונות מוזיקליים שלא היו שגורים אצלו קודם.
החיבור בין נינט לסרנגה לא יכול שלא יהיה מיוחד, שונה, מעניין. הרוק שלה, עם הסופר-הרכב שמנגן איתה, והקול העמוק שלו, שנשמע טוב בכל מצב. זה התחיל עם "מונו", הלהיט הגדול של סרנגה ואחד השירים הכי מושמעים ברדיו הישראלי בשנתיים האחרונות, שהפך לרוק גיטרות בקצב ביניים, נפתח עם שירה חזקה של נינט, וכשסרנגה נכנס בפזמון הצ'לו והלהקה כולה לקחו אותו למקום שהזכיר את פוליקר. היה משהו מעט "כוכב נולדי" בביצוע הזה, אבל בסך הכל הוא עבד יפה.
ב"אם תבוא", מתוך האלבום הראשון של נינט ("ואנחנו סוג של יחד / כך אמרת לי תמיד") היא שרה את הבית הראשון והוא את השני, ובפזמון הם שרו יחד יפה ובשקט. ואז נינט עברה לקולות רקע ונתנה לסרנגה לשיר לבד עד הסוף כשהצ'לנית מאיה בלזיצמן מצטרפת אף היא בקולות. זה היה ניסיון יפה מאוד (גם אם לא מדהים) להפשיט את השיר עד תומו.
עושה חשק לבכות מכאב מתוק ומעונג מר
_b.jpg "שלומי סרנגה הופעה 3 (צילום: רועי ברקוביץ')")
ואז הגיע הרגע שרבים בקהל חיכו לו בערב הזה - "האומנם" ("את תלכי בשדה"), הקלאסיקה של חוה אלברשטיין, שחידש סרנגה בפרויקט "עבודה עברית 2". הוא פתח באופן מרשים, בליווי הצ'לו והפסנתר, כשהקול שלו נוגע במקומות ההם, שהם עמוקים ושמיימיים באותה נשימה, כשטייב ובלזיצמן מלוות אותו בקולות. ואז הקצב התגבר בבת אחת, הצ'לו קיבל תנופה, וליווה את נינט בבית השלישי, בביצוע שעושה חשק לבכות מכאב מתוק ומעונג מר. בפזמון היא פתאום פתחה חזק, ואז שרה בשקט, בעדינות, בגובה, ובפזמון האחרון שניהם יחד, מצמררים, עם כל ההרכב מסביבם. פראייר המפיק שלא לוקח את הביצוע הזה קומפלט לאיזה טקס ממלכתי ביום השואה, הזיכרון או העצמאות.
לשיא הגיע החיבור בין טייב לסרנגה בביצוע רוק כבד ל"חלום מתוק", הדואט עם מושיק עפיה, חציו ביוונית וחציו בעברית, שהיה ללהיט גדול לפני שמונה שנים ופרץ לסרנגה את הדרך אל המיינסטרים. הצ'לו של בלזיצמן היה חד וקצבי, הגיטרה של ברוך בן יצחק נתנה בדיסטורשן, התופים של ניר מנצור דפקו חזק, האורגן ליווה ברקע, ושיר הטברנות הזה נשמע כאילו אליס קופר שתה אוזו. נינט שרה את התפקיד של עפיה, סרנגה ענה לה ביוונית, ולקראת הסוף הם החליפו תפקידים - כשסרנגה עבר לעברית וטייב ענתה לו בשתי שורות ביוונית. בסיום הם חתכו לקצב המקורי של השיר וסגרו מעגל בהפוך-על-הפוך.
פחות כסאח, יותר פוקוס
לפני האירוח של סרנגה ואחריו נתנו נינט וההרכב המלוה שאיתה הופעה מצוינת. בשונה מהכסאח המכוון שאפיין את ההופעות שלהם בתחילת הדרך בבארבי, הערב בזאפה הם נשמעו הרבה יותר מפוקסים ומדויקים. העיבודים נשארו אותם עיבודים, אבל הסאונד, שנולד למעשה מתוך הנגינה, היה טוב בהרבה, פחות דחוס, ואפשר היה לשמוע היטב את הכלים השונים ואת השירה. התחושה היתה שנינט והנגנים שאיתה באים במטרה להיות יותר קומוניקטיביים עם הקהל, פחות לתת לו בראש.
אבל לא לטעות - זו היתה עדיין נינט הרוקרית, ששרה מה שבא לה ואיך שבא לה, אבל גם כזמרת היא נשמעה בערב הזה טוב בהרבה מבעבר, אולי הכי טוב שנשמעה אי פעם, עם קולות גבוהים ונמוכים, קטעים אגרסיביים ורכים, רגעים של עוצמה מתפרצת ומקומות של עדינות וחולשה. היא נתנה את כל הלהיטים המתבקשים, את הקאברים ל"הללויה" של לאונרד כהן (בהדרן), "איך לפעמים אני" של מאיר אריאל, "Je Ne Regrette Rien" של אדיף פיאף וקטע מ"Song To The Siren" של טים באקלי לפני "שלווה" שלה.
לאלה נוספו הפעם גם "White Rabbit" (שמוכר גם כ-"Call Alice") של הג'פרסון איירפליין ו-"Today", שיר מקורי שלה מתוך האלבום באנגלית עליו היא עובדת בימים אלה. "היום אני הולכת לגרום לך לשלם, לא משנה מה תאמר, אני לא רוצה איתך לשחק", היא שרה בו (בתרגום חופשי לעברית) על רקע רוק אפלולי-משהו עם צ'לו צועני.
זמרת הרוק החשובה כיום בארץ
נינט היא כיום זמרת הרוק החשובה בארץ, זו שיכולה לסמל ולסמן לאחרות ואחרים את הדרך. היא ירדה עוד במשקל, זזה על הבמה בתנועות סקסיות, צבעה את השיער, התאפרה יפה, לא קיצונית מדי, מתקשרת עם הקהל, נראית ונשמעת כמו שזמרת רוק מהליגה העליונה אמורה להישמע ולהיראות, מלוטשת.
האלבום הבא שלה, אם יהיו בו מספיק להיטים, עשוי להביא אותה למקום אליו הגיעו לפניה דנה ברגר באלבומה הראשון ("מלך"), קורין אלאל ב"אנטארקטיקה", סי היימן עם "גיבור גדול", ריקי גל ב"נערת הרוק", אולי אפילו יהודית רביץ של "באה מאהבה". כי נינט פורחת, וגם אם נדמה לכם שלא - היא כן.