אסף גאוותן

בארבע בבוקר, כמה שעות אחרי ההופעה, מחאתי כפיים לאסף אבידן. לא בגלל שהוא נתן לקהל שבא לראות אותו בבארבי את מה שהוא קיווה לקבל - אלא בגלל שהוא נתן את מה שהוא רצה לתת. זו גאוותנות אמנותית לשמה, אבל גאוותנות מהזן הלגיטימי. נוהגים לומר שאחד ההבדלים הגדולים בין אמנים ישראלים לאמנים מחו"ל הוא סוגיית ריצוי הקהל. שבארץ, בסוף בסוף, ובגלל שכל כך קשה כאן לשרוד, אתה מוצא את עצמך בדרך כלל במופע של מיטב להיטים (מלבד הופעות השקה נדירות וכמה אמנים בודדים), הכל כדי שהקהל יהיה מרוצה ויבוא לראות אותך גם בפעם הבאה. בחו"ל, לעומת זאת, הקהל רגיל לקבל מהאמן כל פעם משהו אחר, בחירה אחרת של שירים, דגשים אחרים, נסיונות, אלתורים, ויתור על להיטים גדולים לטובת שירים נשכחים. לכן, אגב, קהל ישראלי היה כועס בעבר (עד שהתבגרנו קצת) על אמן שבא מחו"ל ובמקום לתת את מיטב להיטים שלו עושה עלינו נסיונות.

אסף אבידן, בעת הזו, בליבו של סיבוב הופעות אירופאי מוצלח במיוחד שסופו לא נראה באופק, כשהוא בשיא ההצלחה שלו במדינות כמו גרמניה, איטליה וצרפת, שם יצא אלבומו האחרון ומעולה "Different Pulses", הוא מצד אחד אמן ישראלי שחוזר לחיקו האוהב והחמים של הקהל המסור שלו כאן בארץ, קהל שמילא אמש את הבארבי בהמוניו ויעשה זאת גם הלילה, קהל שב-22 ביוני ימלא את האמפי בקיסריה ויגשים לאבידן חלום נסתר. מצד שני, אבידן הגיע לארץ עם הכבוד של אמן חו"לי. והכבוד הזה אומר שהוא נותן רק 15 שירים, שישה מהם מאלבום האחרון, ארבעה להיטים מוכרים מהאלבום המכונן של הקריירה שלו "The Reckoning" (אחד מהם, "Ghost Before The Wall" בהדרן בביצוע אקוסטי), את "Small Changed Girl", הלהיט הגדול מהאלבום "Pure Boy / Lucky Man", שני שירים מפרויקט הצד "Through The Gale" (את "Hoist Up The Colors" ושיר הנושא), "This Cool" מהאלבום האקוסטי הפחות מוכר, ושיר אחד שהוא שר רק בהופעות ("Beggar").

מדובר בבחירת שירים אופיינית לאמן שמקדם אלבום חדש בחו"ל, פחות לאמן ישראלי שבא לקבל חיבוק חם מקהל ביתי אוהד במועדון הרוק המוביל בארץ. בדרך כלל יש תחושה בבארבי שהגעת למקדש, ועכשיו תיתן למאמיניך את הדרשה שתספק אותם. אצל אבידן זה עובד אחרת. הוא אמר לקהל: "אני יודע שזו הופעה משונה, לא רצף להיטים. אני סומך על הרגישות שלכם, ההבנה, ההופעה היא מיקרוקוסמוס של המציאות, עם עליות וירידות, לא עלייה לקתרזיס. ככה החיים ואנחנו מנסים לייצג את זה כאן הערב. מי שלא יודע את זה הוא או צעיר מדי או משקר לכם, ויש בזה הרבה יופי".

כן, אבידן בא לקהל שלו אמש עם חזה נפוח (ויש לו את כל הסיבת לכך) כדי לאתגר, לעניין, לנער, לתזז, למתוח את הסבלנות, קצת להשוויץ, לדבר אל הקהל בהתנשאות ("מי שאומר One Day שייצא החוצה, לא קוראים לזה One Day) ואפילו לקלל ("תסתמו את הפה המזויין שלכם"). במסגרת של הופעת רוק מדובר בהתנהגות לגיטימית. מצד שני, כן היתה ציפייה גדולה מצד הקהל לקבל ביצוע ל"Reckoning Song", השיר שבמהלך הזוי פרץ לאבידן את הסכר בחו"ל והפך אותו שם למה שהוא היום.

ללהיט הגדול הזה לא היה זכר, אבידן לא רואה בעיניים, אבל עדיין מדובר בהופעה משובחת. עם הרכב חדש שכולל את אבידן עצמו בחשמלית, כגיטריסט טוב מתמיד, דן זיתון בבס, חגי פרשטמן בתופים, מיכל מייקי באשרי בקלידים ושירה, ולירון "פלורה" משולם בקלידים ושירה, ועם שירה שנוטה פחות למניירות ויותר לרגש, אבידן נתן רצף ביצועים פנומנאלי, שהוגדרה על ידו כ"גרף ליניארי לשמיים".

הוא פתח עם שלושה מהחדש: Cyclamen, Setting Scalpels Free ו-"Different Pulses" (עם פסנתר ותופים דומיננטיים ושירה ממקום אחר ביקום), שלושה שירים שחיממו היטב את האווירה. ב"Thischool" פתאום היתה אוירה של הדורז מהקלידים ובקצב, פלוס נגיעות רגאיי שנשמע פסיכדלי. השירה של אבידן מהפנטת במבטא שמזכיר את משפחת מארלי עם נגינת גיטרה מצויינת. "Hang Woman" היה ענק, ארוך, עם עצירה לצורך טרטור קטנטן, מתקטנן ומנייריסטי של אותה בחורה קטנה.

"Turn" היה שוב קטע מאתגר, חזק ותובעני, אמריקנה אפלולית כמו שיר ממערבון של טרנטינו, שמתאים לפסקול "ג׳נגו ללא מעצורים". אל "Love It" הוא הגיע אחרי קטע בלוז מאולתר בו צחק על המניירות של עצמו וקצת על הקהל, ואז הגיש פזמון חמוד של סלואו סווינג בואכה רוקנרול פיפטיז, כמעט צ׳יזי אבל לא.

בהדרנים היו אלה "Ghost" בביצוע רק עם גיטרה אקוסטית שהיה נהדר. גם "Bagger" מהאלבום הגנוז נשמע טוב. הוא סגר עם "Her Lies", קלאסיקה שלו, שקיבלה צבע אחר עם סאונד מכשף מהגיטרה ובהמשך מהקלידים.

במופע הזה אבידן והלהקה לא חוששים לפתוח את המניפה שלהם עמוק לתוך השפעות מהסבנטיז, עם פרוגרסיב, פסיכדליה, ניו וייב, אמריקנה ועוד סגנונות שבעשור ההוא חדרו למיינסטרים של עולם הרוק באמריקה. או בקיצור: אל תחמיצו - הפעילו עליו לחץ שיופיע כאן יותר.

• אסף אבידן
• בארבי תל אביב