מופע בדמותה של איה כורם | צילום : רועי ברקוביץ'
מופע בדמותה של איה כורם
זאת שמעל לכל המצופה. בוקשטיין | צילום : רועי ברקוביץ'
זאת שמעל לכל המצופה. בוקשטיין
טנגו למגפיים של ברוך. גוש | צילום : רועי ברקוביץ'
טנגו למגפיים של ברוך. גוש
שיעור צלול במולדת. קרפל | צילום : רועי ברקוביץ'
שיעור צלול במולדת. קרפל
כמו נולדה למופע הזה. אייזנמן | צילום : רועי ברקוביץ'
כמו נולדה למופע הזה. אייזנמן
רעיון שלה. כורם | צילום : רועי ברקוביץ'
רעיון שלה. כורם
גנבה את ההצגה. בוקשטיין | צילום : רועי ברקוביץ'
גנבה את ההצגה. בוקשטיין
סוכר אופראי בתה. גוש | צילום : רועי ברקוביץ'
סוכר אופראי בתה. גוש
שילוב טוב של הקולות | צילום : רועי ברקוביץ'
שילוב טוב של הקולות
מופע "נחמד", כמו שיר הסיום | צילום : רועי ברקוביץ'
מופע
  • מופע בדמותה של איה כורם
  • זאת שמעל לכל המצופה. בוקשטיין
  • טנגו למגפיים של ברוך. גוש
  • שיעור צלול במולדת. קרפל
  • כמו נולדה למופע הזה. אייזנמן
  • רעיון שלה. כורם
  • גנבה את ההצגה. בוקשטיין
  • סוכר אופראי בתה. גוש
  • שילוב טוב של הקולות
  • מופע

"ככה היא באמצע", מופע גרסאות הכיסוי ללהקת "כוורת" בביצוע ארבע זמרות וארבע נגניות, הוא מופע חביב, נחמד, לא מבריק ולא מזיק. הרעיון של איה כורם, שניהלה את המופע מוזיקלית, לקחת קלאסיקות של שבעת חברי "כוורת" הגברים, ולהעניק להן אינטרפרטציה נשית, שעמד בסיס המופע, הוא מסוג הרעיונות שאפשר להצליח איתם בגדול, ואפשר להתרסק איתם. במקרה של "ככה היא באמצע" התוצאה היא כמו כורם עצמה - מלאת כישרון וכוונות טובות, אך לא מתעלה, חמודה ומתוקה, אך לא מרגשת, נותנת שעה וקצת של גוד-טיים, אך לא יוצרת משהו שייחרט בזיכרון לנצח.

כורם וחברותיה, אפרת גוש, אמילי קרפל ואניה בוקשטיין, שמתגלה כהפתעה הנעימה של הערב, עושות עבודה סבירה. "ככה היא באמצע" הפותח מעיד על ההמשך, כשהקולות שלהן משתלבים יפה יחד. בהמשך כל אחת מהן מקבלת פוקוס על שניים-שלושה שירים בביצועה, ולכל אחד יש את הביצוע האחד ששווה בשבילו לצאת מהבית. גוש עושה מ"המגפיים של ברוך" טנגו-קברט פסאודו-דרמטי ודי משעשע.

קרפל מצטיינת בגרסה חלקה ונקייה ל"שיעור מולדת", שמבליטה את הקול הצלול והבהיר שלה. כורם, כהרגלה, חמודה מאוד בביצוע פסנתר-בלבד ל"שיר הטמבל", שחלק ממילותיו עוברות הסבה ללשון נקבה. אניה בוקשטיין, שמי שחשב שהיא רק שחקנית מתחיל אחרי הערב הזה לחשוב מחדש, שרה ביצוע אפלולי ודרמטי ל"ילד מזדקן" (שמשובץ מוקדם מדי בליינאפ כשיר שלישי) וגונבת לאחרות את ההצגה ב"לולו".

אניה בוקשטיין ותמר אייזנמן מצטיינות

מנגד, יש כאן גם פספוסים. כורם מנסה לשיר בלוז ב"אוכל ת'ציפורניים", סגנון שלא מתאים לה. גוש הולכת על כאילו-אופרה מוקצנת ב"סוכר בתה" וזה יוצא לה די סתם. "ביום ובלילה" של קרפל נשאר בלשון זכר, וחבל. "העולם שמח" עובד טוב רק כשארבעתן שרות ביחד. בנוסף, טורחת כל אחת מהארבע להציג את השיר הבא שתשיר בהצגה אישית, שבשלב מסוים נהיית קצת טרחנית.

הנגניות, ובראשן הגיטריסטית והזמרת המצוינת תמר אייזנמן, גם הן סבירות ומעלה. אייזנמן, שניגנה עם דני סנדרסון וכמו נולדה לערב הזה, כי הסאונד והגרוב שלו ושל קלפטר זורמים לה עמוק בדם, בולטת מעל כולן. ביצוע הרית'ם נ' בלוז שלה ל"יו-יה" הוא אחד משיאי הערב. שיא נוסף נרשם ב"גוליית", ביצוע שמבליט את שילוב הקולות בין הארבע, עם משחק יפה ביניהן וחלוקה טובה של התפקידים בתוך השיר.

לפני ההדרן הן נותנות את "הורה היאחזות" בסגנון להקה צבאית. בהדרן הן פותחות עם "סוף ההצגה הלילה" ומסיימות עם "נחמד", מילה שמסכמת יפה את הערב כשורה תחתונה ראויה לו. המופע הזה קצר, 14 נאמברים, שעה ורבע ברוטו, עם חורים גדולים ברפרטואר של "כוורת" כמו "שיר המכולת", "נתתי לה חיי", "שירות עצמי" ו"היא כל כך יפה", שניתן יהיה לצרף אם וכאשר יהיה למופע הזה ביקוש בהמשך. בינתיים, מפתה להגיד שהוא משאיר טעם של עוד, אבל הוא ככה באמצע, בדיוק במידה.

"ככה היא באמצע", מופע משירי כוורת במסגרת פסטיבל "אישה", תיאטרון חולון 26.2.2009