סוף סוף, משהו שישים קץ לפליירים של ארט ברוט שרדפו אותי בחודש האחרון. כי בזמן האחרון עישנתי ארט ברוט, איפרתי ארט ברוט, אכלתי, שתיתי ואכלתי שוב. אבל אתם יודעים מה? אני לא מצטער. זה רק גרם לי ליהנות יותר בהופעה המעולה שהם נתנו אתמול בבארבי. את האווירת הרוק האינדי שיצרו חברי להקת "אלקטרה" בחימום בתחילת הערב, שברו כמעט לגמרי אדי ארגוס וחבריו. הקהל, שידע את כל המילים, יכול היה לגרום לכל אחד מבחוץ לחשוב שארט ברוט הופיעו כבר ארבע פעמים ברוק עצמאות, ופעמיים נוספות לצד ליאור נרקיס בהיכל התרבות.
לכתוב את השיר שיחבר את הישראלים לפלסטינים
את ההופעה פתחה הלהקה של אדי עם הלהיט "Back in Black" של AC\DC שהוביל לשיר הראשון שלהם "Formed a Band", והקהל כבר קופץ ושר עם ארגוס "We're gonna be the band that's write the song \ That makes Israel and Palestines get along". מיד אחר כך הם נתנו את "My Little Brother" ו- "Summer Jobs". אחד הדברים שהכי בולטים במוזיקה של ארט ברוט הוא שכל שיר אצלם להיט, ואמש הקהל חיכה לכל שיר ושוב הפגין בקיאות בכל המילים.
את רצף השירים מהאלבום הראשון "Bang Bang Rock And Roll" המשיך "Bad Weekend", במהלכו צעק ארגוס לקהל: "אני שונא משחקי וידאו ואני שונא גיטר הירו!. אתם לא צריכים את זה, תקימו להקה, זה כל כך פשוט", אמר והתחיל לגייס: "הנה, אתה, אתה, את ואתה," הצביע על ארבעה אנשים מקריים בקהל, "עכשיו אתם להקה!". עשרים הרכבים הספיקו לקום בתוך הקהל לפני שהשיר הסתיים בקריאה "אנחנו צריכים יותר להקות רוק ופחות משחקי מחשב!". וקדשנו במצוותיו ואמרו אמן.
מעריץ של ואן גוך ב-13 יורו; הקהל מבקש את "Emily Kane"
השדים המשיכו לצאת החוצה ב"Demons Out", ואחריו הגיע "Modern Art", במהלכו ירד ארגוס לקהל, וסיפר איך כמעריץ גדול של הצייר ואן גוך הלך למוזיאון על שמו באמסטרדם, והתעצבן שהוא צריך לשלם בכניסה 13 יורו בכניסה ("13 יורו זה ה-מ-ו-ן כסף!"). אחרי שנכנס הפציר בשומר להראות לו כל ציור וציור במוזיאון. תוך כדי שהוא מספר את הסיפור ארגוס מוריד את הקהל לאט לאט לרצפה, קטע שהזכיר את הסצנה המפורסמת מ"בית החיות", עד לרגע ההתפוצצות בו רקד יחד עם כולם. הבנאדם יודע להחזיק קהל.
שני השירים הבאים היו "Rusted Gun of Milan" ו-"What a Rush", שבמהלכו אי אפשר היה להתחמק מהגיטריסט שאכל איזה שוק, עמד ובהה בקהל ללא תזוזה, וקנה אותי לכל הערב. השירים המהירים שנוגנו במסיבה הבריטית עייפו את ארגוס אבל לא את המעריצים. "יש בקשות?" הוא שאל בהתנשפות ומיד קיבל תשובה - "Emily Kane", השיר שמתאר את הקראש המתמשך שהיה לו בגיל 15. "אני עדיין קצת אוהב אותה" אמר לפני שהתחילו לנגן, "אבל היום היא כבר נשואה, ולי יש חברה אז תבטיחו לי שהסוד הזה יישאר בתל אביב".
"עכשיו ינגנו קטע אינסטרומנטאלי, שיהיה לי זמן להביא משהו לשתות"
מי ששמע את אלבומם האחרון של ארט ברוט, שהופק על ידי פראנק בלאק, יכל להנות מריח הפיקסיז שבא מחברי הלהקה בשירים "Slap Dash For No Cash", ו-" Alcoholics Unanimous", במהלכו אמר ארגוס: "עכשיו אמור להיות קטע אינסטרומנטאלי ארוך, שייתן לי זמן לרדת מהבמה ולהביא משהו לשתות". כשחזר כבר היו חסרים כפתורים בחולצה, שכיסו את כרס הבירה שלו.
אבל לא רק ארגוס כבש את האווירה. מי שהיה בבארבי התרשם עמוקות מהקפיצות של הבסיסטית פרדי פידבק, מהמוזרות של הגיטריסט ג'ף פיוצ'ר, מהPאנק של המתופף מייקי ברייר ומהוירטואוזיות של הגיטריסט המוביל איאן קטסקילין, שלא תמיד אופיינית לסגנון הרוק האינדי.
רק אני ואנוכי נורמלי מכולם, בתחבורה הציבורית נוסע ללוס אנג'לס
"מי יודע באיזה כיוון נמצאת לוס אנג'לס?" שאלו ארט ברוט את הקהל וביצעו את "Moving to LA". מיד אחר כך הגיעו "The passenger" ("אני אוהב לנסוע בתחבורה ציבורית, פחות מתחבר ללעשות קוק בלימוזינה"), "DC Comics And Chocolate Milkshake" ("למרות שאני בן 28"), ו-"Positively 5th Street", שיר חדש, שבוצע "מאחר ואנחנו לא מנגנים הרבה בישראל".
לפני ההדרן הם עשו כמובן את להיט הפרומואים "Good Weekend", כאשר ארגוס צועק לקהל: "אתם הילדים של תל אביב!" אכן ילדים - ביקשו ממני במהלך הערב שלוש פעמים לראות תעודת זהות. בהדרן הם נגנו את ""Direct Hit, "Bang Bang Rock and Roll" ו-"Post Soothing Out" שבו הוא קרא לקהל להיות מצוין אחד לשני (""Be excellent to each other). מצוין זה לא מילה. חזרתי הביתה לחברה והייתי הכי נחמד שאני יכול.