מבחינת הקשר בין מוזיקה לפוליטיקה, להקת ג'ירפות של האלבום "צריך לסגול הכל" והמופע שבא בעקבותיו היא אחת משתי הלהקות החשובות כיום במוזיקה הישראלית, לצד הדג נחש. זאת מעבר לכך שמדובר באלבום הטוב ביותר של ג'ירפות מאז "משוחח עם כיסא". חשובה, משום שג'ירפות היא כיום להקה בוגרת ואמיצה, שנוקטת עמדות פוליטיות, שמעבירה ביקורת, שלא חוסכת את שבטה, שמכסחת את מי שצריך לכסח, שיוצאת באומץ נגד החזקים, שאומרת לאנשים בפרצוף את מה שלא נעים להם לשמוע. השילוב בין שירים חדשים כמו "קיץ 2", "מים כבדים", "צריך לסגור הכל", "דפני דפני", "סולם" ו"אין בעצם זמן" לבין הקטעים שביצעה הלהקה ביניהם במופע שנערך אמש במועדון בארבי בתל אביב, יצר מארג שהטיח בפרצופם של המעריצים כמה וכמה אמיתות מרות, שהמקום היחיד שניתן לומר חלק מהן וגם לצאת בשלום בישראל הוא על הבמה.
קיץ 2
ההתייחסות כאן היא ללהקה כולה - עם יאיר קז בבס, ארז רוסו בגיטרות ואסי ששון בתופים (ולוי בן ברוך בקלידים) - ולא רק לגלעד כהנא, הסולן והיוצר הגאוני של השירים המתריסים ומחולל ההצלפות של ג'ירפות - משום שכתוצאה מתהליך ההתבגרות שלהם יש תחושה שהפעם שאר חברי הלהקה מעורבים מתמיד ביצירת החומרים, בהשפעה עליהם, ביצירת האקלים שבו נוח לכהנא להיות "הילד הרע" האמיתי של המוזיקה הישראלית - זה שצועק שהמלך עירום ומוכן גם להכות אותו בישבן (וגם, כמובן, לספר על זה בדיחה גסה).
הטריק של כהנא וג'ירפות ממשיך לעבוד גם בסיבוב הנוכחי של הקריירה שלהם - הם עוטפים את הדברים הביקורתיים שיש להם להגיד על המדינה, על השיטה, על הפוליטיקאים ועל התרבות בתוך הרבה הומור - נושך, צעקני, לא מתפשר - חלקו גס, חלקו פרובוקטיבי, חלקו עצמי, חלקו אלים, חלקו מזמין את הקהל לגעות בצחוקים, להרגיש תחושת שייכות או להוריד חזיה ותחתונים ולהביא אותם לבמה. וכמה שכהנא התבאס אמש במונולוג על הולנטיינ'ז דיי, כשאמר שלוש פעמים 'אני רוצה חזיה משומשת ותחתונים שראו הכל' ואף אחת או אחד מהקהל לא נידב לו אותם - בסיבוב של 'גג' הקהל כבר מזמן היה מעיף לבמה שורת חזיות ותחתונים (מניסיון אישי). בכלל, הקהל אתמול היה מעט רגוע מדי עבור כהנא. קהל מעורב יותר היה מעלה את ג'ירפות לרמה עליונה עוד יותר - כפי שכבר הוכח בעבר.
אין בעצם זמן
הפרובוקציה הגסה - המינית, המילולית, ההתנהגותית - לא נעשית רק לשם הפרובוקציה, אלא כדי לגרום לקהל להיגנב מההופעה ומהלהקה - ואז להכניס לו את הנקניק הביקורתי, הפוליטי. זה מה שמבדיל את גלעד כהנא מהדמות של רד אורבך, הסולן הפרוותי "רד בנד" שיש לו פה לא פחות מלוכלך - כהנא מלכלך את הפה על הבמה במילים כמו זין וזרע ותחת כדי שיקשיבו למה שיש לו להגיד על השליטה של הפוליטיקאים באזרחים, הגרעין האיראני, תוכניות הריאליטי ויאיר לפיד. בכיוון השני - זה גם מה שמבדיל את ג'ירפות מהדג נחש, שהיא להקה לא פחות פוליטית ומגניבה, אבל הרבה פחות פרובוקטיבית, עם פחות הומור. אצל הדג נחש האמת היא עצובה, עצב שהוא לעיתים מתוק. אצל ג'ירפות האמת מתבוססת בסקס, סמים, המון בירה וצחוקים עם המעריצים.
יכול להיות סוף טוב
הדמות שניכס לעצמו כהנא במופע הזה (בקטעים כמו "אספסוף") היא דמות "הקול הרועם" או "האח הגדול" הממוחשב, עם הסאונד המתכתי, הרובוטי, שכמו מדבר אל אזרחי המדינה דרך פילטר מרוחק, כאילו היו נתיני "מטרופוליס" של פריץ לאנג, "אוקיאניה" ב"1984" של אורוול, או "ציון" של המטריקס, ומסביר להם עד כמה הם לא מבינים מה קורה במדינה ואיך שולטים בהם מלמעלה. הדמות הזו, שיצר גלעד כהנא אמש על במת הבארבי והמוזיקה הדרמטית שניגנו חברי ג'ירפות ברקע, יצרו תחושה קולנועית של מחנק ואפסות האדם מול המכונה הגדולה.
הדמות הזו הזכירה גם את דמות הספק-רובוט ספק-אדם מתוכנת של "שולץ האיום" (דורון אייל) מלהקות "כרומוזום" ו"היחידה לטיפול נמרץ", שמדבר אל הקהל בקול מתכתי ומחפש את דרכו בעולם (בהבדל משמעותי אחד - האמירה של שולץ היתה בנתק שיצר מהמציאות הישראלית, בעוד כהנא חי אותה לעומק). אין ספק שג'ירפות היתה משתלבת מעולה במועדוני תל אביב שלפני 30 שנה, ואין ספק שהיא מצליחה להחיות, לשמר ולחזק את אותה מסורת של מוזיקה אלטרנטיבית מפעם, שחודרת בעוצמה למיינסטרים ומפיצה רעיונות אוונגארדיים, הן תרבותית והן פוליטית.
אני מת
גם מבחינה מוזיקלית ג'ירפות ממשיכה להתפתח, להעז, לנגן סגנונות שבעבר לא הגיעה אליהם. "צריך לסגור הכל" הוא רגאיי, "אין בעצם זמן" הוא רוקאבילי, "אני מת", שמדבר על אסקפיזם באמצעות סמים, הוא רוק פסיכדלי, "קיץ 2" הוא מאוד "רוק ישראלי" בהשפעה בריטית - סטיילים שג'ירפות כמעט ולא נגעה בהם בעבר. "מים כבדים" הוא ואלס עם חלילית ונגיעות אלקטרוניות - משהו שהם כבר עשו בעבר ומרגישים בו בנוח. מה שיפה בג'ירפות, זה שהם מצליחים להמציא את עצמם מחדש ולהפתיע בכל אלבום ובכל מופע - מוזיקלית, טקסטואלית, גם ברמת האמירה וגם ברמת הצליל. אולי הם צריכים לשנות קצת את סדר השירים, אבל ההערה הזו זניחה לעומת העוצמה והחשיבות של המופע עצמו. שרק ימשיכו ככה.
רשימת השירים בהופעה: צריך לסגור הכל, לכת, יש לו בחורות כמו מים, קיץ 2, אין בעצם זמן, לא יודע למה זה קורה לי, מהר מדי, אין כניסה לפילים, יכול להיות סוף טוב, אני מת, מונוגמיה, גג, וואו, מים כבדים. הדרנים: סולם, רמי מואשם באחזקת סמים קלים.
קטעים ושירים מהמופע
יאיר לפיד שיקר - פוליטיקאי נולד
ולנטיינ'ז דיי (כהנא מבקש חזייה ותחתונים
המיקרופון, הזמר והסאונדמן
מונוגמיה
מים כבדים (מחאה על הגרעין
האספסוף (קטע מחאה
אינטרנט זה פורנו וחתולים מתוקים
סולם
רמי מואשם באחזקת סמים קלים