_b.jpg "מיקה קרני עשור למאיר אריאל (צילום: שוקה כהן)")
"יש לך כוח?", מיקה מפצירה בלחישה. מיקי לא עונה, דיבר מספיק הערב, הוא פורט. "כולם זוגות פה, לא ניתן לכם ללכת בלי שיר אהבה מקסים", היא אומרת, ואחרי שעה וחצי שבהן שקעת בקולה החם ובאצבעותיו המחוספסות, אל תוך הפנים היפות שלה והגרון הבלוזי שלו, גם הידיים הכי ציניות בקהל כבר מחפשות להשתלב זו בזו. בסתר אמנם, אבל משתלבות. "כשאור דולק בחלונך אני שומע/ איך מכתבייך נכתבים שם בוודאי", היא שרה ומשגרת זוגות-זוגות אל תיבת הג'קוזי פלוס פלזמה פלוס נוף לכנרת.
זו הפעם השלישית שאני נכנעת לחוויה היאפית של צימר באמירים, וה"נכנעת" די מיותרת כי אני לא באמת מעוניינת להתנצל על האפשרות להסניף את הרי הגליל בעודי מכורבלת במרפסת עץ יפהפייה. ובכל זאת, אם אתם זקוקים לתירוץ נסו להגיד פעם-פעמיים, רצוי בקול, "אני עובד נורא קשה". זה עובד וזה שווה, גם אם רק כדי להרגיש לערב אחד חברים טובים של מיקה קרני ומיקי שביב.
למעשה, היינו בג'קוזי כשהשותף הציע שאם אכתוב על ההופעה אולי הם יתפתו לארח אותנו מתישהו. הוא רוצה שהם יהיו חברים שלנו, אולי אפילו לנגן איתם פעם. אם תשאלו אותי, הוא פשוט רוצה להיות הם. אבל יכול להיות שזאת רק אני.
בגיל 7 מיקה הלכה ל"כבש השישה עשר", מיקי היה אחד הנגנים
מיקה ומיקי. זה עלול להישמע כמו תעלול יחצני בחסות וולט דיסני אבל רק למי שלא היה שם, בעליית הגג של הבית שלהם באמירים. המילה "הופעה" קצת גדולה על הערב שהם מרימים כבר כמה שנים, מדי שישי, אבל גם המילה "ערב" נגועה בכובד ראש דידקטי שלא ממש מתיישב איתם. אחרי שלוש פעמים אני כבר יודעת שאם מיקה לא תאחר בגלל אחת הבנות, מיקי לא יספר איך היא הלכה עם אבא שלה ל"כבש ה-16" כשהייתה בת 7 ולא ידעה שעל הבמה מנגן בעלה לעתיד. או שהוא פשוט "ימשוך זמן עד שהדבר האמיתי יגיע".
וכן, כשמיקה מופיעה בסוף, קורה איזה קסם. זה לא רק הקול המרגש, הדברים שהיא עושה עם הכינור או הבלונד שמצליח לזהור כל כך רחוק מתל אביב. "הנשמה שלה יפה", אומר המהופנט שלצידי כשהיא שרה את "אהובתי", זה שמככב עכשיו בפרומואים ל"מגדלים באוויר" בערוץ 10, שהיא בכלל כתבה לבתה יסמין. אחר כך יסמין בת ה-10 מצטרפת, כדי לשיר את "מלחמות כאילו" ומוכיחה שוב שהזיווג הזה מוליד תקווה. "שרת מקסים", אומרת מיקה לילדה ומגחכת בפולניות, "והיא גם קיבלה היום מאה במבחן במדעים. קודם תהיה מדענית, אחר כך זמרת".
אהבה, זה מה שמקבלים שם
בהמשך מגיעים כמובן "מיטשל" ו"מגדלור", קצת דאחקות על צמחונות ותהיות על אמונה ("פעמיים אמרת 'השם יעזור', מיקה, את מתחזקת?"), ובסוף גם "נעלי זמש כחולות" של אלביס. לא שזה ממש משנה. אהבה, זה מה שמקבלים שם, בעצם. אהבה של איש לאישה, של אישה לבני ביתה, של אבא לילדה שעל דלת חדרה כתוב "יסמין המהממת שולטת", אהבה לכנרת, למוזיקה, למילים.
הרבה אהבה יש שם ובמקום להיות דביקה היא חודרת אליך בקלות, עם מספיק מלח ופלפל, אפילו קצת חומץ, ומלווה אותך אל הלילה הקר בתחושה שעברת חוויה רוחנית. ועכשיו יאללה לג'קוזי.