ברי זה ברי

לא מזמן חתם ברי סחרוף את שלוש ההופעות המושקעות של "אדומי השפתות" משירי אבן גבירול יחד עם רע מוכיח, וכבר אתמול העלה באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב מופע טרום בכורה, לפתיחת סיבוב ההופעות החשמלי החדש שלו.

הנגנים מתאימים עצמם לסאונד הסחרופי

סחרוף עלה לבמה ב-21:15 מול אולם מלא, מלווה באורן לוטנברג בגיטרות, גידי רז בקלידים וסמפלר, בן הנדלר בבס, עדי רנרט בקלידים וחצוצרה, ניר מנצור בתופים ושי צברי בקולות. סחרוף נשמע טוב, נשמע נכון, נשמע "כמו שצריך", כשאנסמבל הנגנים המגוון שסביבו, שחלקם הולכים איתו כבר דרך ארוכה, מתאים את עצמו לסאונד הסחרופי המיוחד, שהוא רוצה ומצליח להשיג בכל פעם מחדש.

המופע נפתח בביצוע שקט עם קלידים בלבד ל"אין קץ לילדות". אחריו מנגן סחרוף בגיטרה 12 מיתרים ועם הלהקה את "בואי הביתה" ו"מונסון", מציג את הנגנים וממשיך עם "אל נעלמים", מהאלבום "11א'" עם רע מוכיח, שאותו הוא אינו מרבה לנגן בהופעות.

"זמן של מספרים" נשמע להיט פוטנציאלי

הקהל משולהב וסחרוף מציג שיר חדש בשם "זמן של מספרים", שנשמע כמו להיט פוטנציאלי עם ליין גיטרה בניחוח הסחרופי המוכר והטוב ועם עדי רנרט בחצוצרה. לא בטוח שהוא ייכנס למיינסטרים כמו הלהיטים מתוך "נגיעות", אבל באופן כמעט וודאי, הוא יחזיר את סחרוף לשפיץ של הרוק הישראלי. הקהל אוהב את השיר ואוהב עוד יותר את "עיר של קיץ" שבא אחריו. סחרוף מתחיל לתקשר וצועק "איפה? איפה?" והקהל עונה בשירה רמה: "בתל אביב אין סתיו!".

אחר כך האווירה נרגעת קצת עם "אבק בנעליים" ו-"77'" בגרסאות אקוסטיות. החצוצרה של רנרט לוקח את סוף השיר למקום מלנכולי.  סחרוף מציג את השיר החדש השני בהופעה – "הימים הנוראים", שכתב נעם רותם. "אל תעזבי אותי לבד בימים הנוראים" שר סחרוף מילים עגומות. עם הלחן והשירה הכל כך מזוהים עמו הוא מצליח לעשות מהטקסט הזה מטעם נהדר, ולייצר איתו רגע של קסם, שעומד כנראה להתנחל גם הוא ברדיו.

סחרוף: "אני מרגיש בבית, באמת"

בהמשך מגיעים שירים מוכרים וטובים: "תחת אש" (מ"על המשמרת"), "מה לך יחידה" (מאבן גבירול), "ככה זה" ("נגיעות") ו"בסוף של יום" ("על המשמרת"). רגע לפני סוף הרשמי מגיעים גם הלהיטים: "כמה יוסי" הנצחי ו"בום פם", שהופך את ההופעה למסיבה.

להדרן הראשון סחרוף עולה לבד עם גיטרה אקוסטית ומנגן את "רחוק ממך" ("11א'") ו"העולם האמיתי" ("על המשמרת"). הלהקה מצטרפת ל"אוחתכ בייבי", הקטע האינסטרומנטלי המצוין שפותח את האלבום "חם על הירח", סחרוף מסיים את ההדרן הראשון עם "עוד חוזר הניגון", מציין בשמחה שהוא "מרגיש בבית" ויורד שוב.

מתמרן היטב בין טעם הקהל לרצונות האישיים

הקהל לא מוותר, וההדרן השני נפתח עם גרסה דאנסית ל"Ghosts can’t runaway" מהאלבום של "פורן אפייר", ומיד אחריו, עדיין בדאנס, "יומולדת" שמרקידה את האולם. "אני מרגיש בבית, באמת" אומר סחרוף ויורד מהבמה בשלישית.

במופע החדש שלו סחרוף מצליח לתמרן היטב בין טעם הקהל לבין הרצונות האישיים. הוא מוותר, למשל, על להיטים כמו "ניצוצות" ו"חלליות", אבל באופן שבו זרם הערב החיסרון הזה כמעט ולא הורגש. כמו תמיד, סחרוף נשמע רענן, מחדש, בודק, מנסה, וחשוב מכל – צמד השירים החדשים שנוגנו פתחו ציפייה גדולה לאלבומו החדש, בסקרנות ובקוצר רוח.

• אוניברסיטת תל אביב
• אורן לוטנברג
• בן הנדלר
• ברי סחרוף
• מופע
• ניר מנצור
• עדי רנרט
• שי צברי