כל הדרך להאנגר 11 חשמלנו אחד את השני במונית. מגע מעיל בסוודר, יד ברגל, כתף בחלון הרכב. מזג האוויר סירב לפרק את המטען החשמלי מאיתנו ומכל מה שסביבנו, השאיר אותנו להתמודד עם כל הבזזזזט בזזזזט הזה. ואיכשהו זה מובן לפני הופעה של דודו טסה.
חשמל באוויר גם בתוך ההאנגר. הלהיטים של דודו טסה דוחקים זה את זה. כמעט אין פילרים אצלו, פצצה אחרי פצצה אחרי פצצה. "איזה יום", "יש בינינו בית", "בסוף מתרגלים להכל" (הכי עוצמתי שלו עד כה), "בדיוק בזמן", "מגיע לי הכל", ויכולתי להמשיך ככה תקופה.
אבל שום דבר לא מכין אותנו לרגע הזה שבו הזרקור נוחת על אביתר בנאי והקול שלו ממלא את החלל, מגלה שהאור שמופץ עכשיו מגיע בעצם מתוכו. זה קורה באמצע "לא מרגיש טוב", שיר שאני אוהבת כי הוא משקף כל כך במדויק את הכנות של טסה, את חוסר ההתייפייפות שלו, את הנכונות שלו להגיד דברים כמו "כל היום ניסיתי לרמוז בעיניים עצובות אני לא מרגיש טוב. אוהב שאת בוכה אני חזק את חלשה, מוכר ואת קונה כל דבר". ומה יותר מתאים למילים האלה מהעיניים העמוקות העצובות של אביתר בנאי, ומהכנות שלו, שמפרקת את כל החשמל הסטטי באולם.
אחר כך אביתר מבטיח שכשהוא יוצא מזה הוא קונה מתנות לכולם, וכשהוא מסיים ברי סחרוף עולה לבמה. עוד גבר שצריך לקרות בעולם לעתים יותר קרובות. לזכרו של אריק איינשטיין ולחיי יצחק קלפטר, אנחנו מקבלים משלושתם את "שביר", בחירה לא סטנדרטית שמשמחת ומפוררת אותנו בקלות.
משם, מינוס בנאי, ממשיכים לדואט "לאן תיקחי אותי היום", הסינגל המשותף והמשובח שלהם מהאלבום האחרון. סחרוף מפזר חיוכים כובשים, וממשיך עם "עיר של קיץ" שלו, ואז לעוד סלסולים של הכוויתים. כמו אביתר בנאי, גם הוא הולך מהר מדי. חכה שנייה, אולי תעשו יחד גם את "מגיע לי יותר"? זה יכול לשבת עליך בול. אני יכולה לשמוע אותך שם גם כשאתה לא. זה לא עוזר לי. טסה שוב לבד על הבמה. טוב אולי לא ממש לבד, אלא עם קלידים, וצ'לו, וכינורות, וויולה, ותופים ובס.
הערה למארגנים: שני כרטיסים 350 שקל, כוס ערק אשכוליות (קטנה) וכוס מיץ אשכוליות 56 שקל, פופקורן קטן 20 שקל. אנחנו כבר ב-426 שקל, לפני ה-70 של המוניות, או הדלק והחניה, או בייביסיטר למי שצריך. מוגזם. מוגזם לגמרי.
הצעה ליזמים: נכון שכולם מילאו הקיץ את החופים עם הפוף המתנפח ברגע עם הנפתו באוויר? אז כזה בקטן, בבקשה, מין שרפרף להופעות. בכל זאת, יש נשים בהיריון בקהל ואנשים מבוגרים וכאלה שעמדו כל היום על הרגליים כי הם עוברים דירה השבוע והיו צריכים לארוז, ואפילו כאלה שהם כל השלושה יחד.
בהדרן טסה משלים לנו את כל מה שהיה חסר, כדי שאף אחד לא ירגיש מקופח. "זנב זאב" האחרון, שכתב עם גלעד כהנא (כמו את "לאן תיקחי אותי היום"), "זוזי", "מעליות" ו"אני גיטרה" שמסיים. הקהל, כי אי אפשר שלא, שר איתו כל מילה, רגע לפני שהוא נפלט החוצה אל הלילה הטעון הזה, ולתוך מונית שאפשר לחשמל בה אחד את השני. בזזזזט בזזזזט. ואיכשהו זה מובן אחרי הופעה של דודו טסה.