אנחנו דה ווייס מזויין

לפני 20 שנה, בשבוע שבו יצא אלבומו השני "עכשיו מעונן", לא בטוח שאביב גפן היה מצליח למלא את הבארבי. אתמול הוא הצליח לפרק את ביתן 1 בכמה אלפי מעריצים שבאו לחגוג איתו ב"נשף הרוק" שלו. היו שם "ילדי אור הירח", האחים הקטנים שלהם והילדים שהצטרפו אליהם עם השנים. היום אביב גפן הוא זמר שכבר חולש על שני דורות לפחות של מעריצים, שכולם יודעים (או עדיין זוכרים) את כל המילים לכל השירים שלו. הם עדיין שרים אותם באותה תשוקה, כולל את הפחות מושמעים כמו "אני שונא" או "בוכה על הקבר", שניהם מבוצעים כמו מקהלה גם אחרי 20 שנה.

מופע בנוי היטב, דרך כל האלבומים

סדר השירים של המופע היה בנוי היטב. איזון נכון בין התקופות והסגנונות בקריירה של גפן. זה התחיל במחווה חגיגי לאלבום "עכשיו מעונן". השיר המקורי שפותח את האלבום נדחה לקליימקס מאוחר יותר וההופעה נפתחה עם עיבוד מחודש ל"על הכנרת" שזכה למארש צבאי שפלרטט עם המקור. זה המשיך דרך כל האלבומים שהיו לגפן במהלך השנים (חוץ מאלו של "בלאקפילד") עם ביצועים בולטים במיוחד ל"סופרסטאר" המצוין, "עונות", שזכה לעיבוד פולק-קאנטרי ו"אהבנו" האל-מותי. גם ההווה המוזיקלי של הזמר קיבל מקום עם "טיפות", הסינגל הראשון והיפה מתוך האלבום החדש "פסיפס".

במעבר בין התקופות האלה, גפן לא שכח לפרגן למתמודדים החזקים מהנבחרת שלו ב"דה ווייס", או כמו שהוא קורא להם "היהלומים" שלו. ראשונה עלתה לבמה סיוון טלמור לביצוע רך ומקסים של "אולי". לרגעים היה נדמה שהקהל שר בטון שקט יותר כדי להקשיב לעיבוד העדין ולהגשה המרגשת שלה. גם בן הטיפוחים ליאונל פרטיין נתן ביצוע מתוק, לרגעים מורבידי שקיבל הרבה השראה מג'ף באקלי ל"האם להיות בך מאוהב".

לא להאמין: גפן וברי סחרוף שרים "הנשמה המתוקה שלי"

בהמשך עידן רייכל הצטרף לביצוע משותף וקצת מיותר של "קוצים". אבל בהדרן, הגיעו אורחי הכבוד האמיתיים שהעלו את ההופעה, שגם ככה הייתה מצוינת עד לנקודה זו, גבוה יותר. זה הצריך רגע של שפשוף עיניים כדי להאמין שאביב גפן באמת עומד על אותה במה עם שלומי שבת והם מבצעים ביחד את "בגלל הרוח". ההרמוניות שלהם לא היו מושלמות, היו רגעים ששבת עם השירה הרכה והמסתלסלת שלו קצת נדרס תחת החספוס של גפן אבל חוסר ההרמוניה הזאת, אותו קושי לעיכול שגפן כל כך אוהב, היה גם האלמנט הכי שובה בביצוע הזה.

וזה עוד היה כלום לעומת הרגע שבו ברי סחרוף הצטרך אליהם לבמה לביצוע משולש של "לכל אחד יש (הנשמה המתוקה שלי)". לראות ולא להאמין. בקצה השמאלי של הבמה, שבת עם ההגשה הרומנטית והמתקתקה שלו, באמצע גפן צווח את השיר ושורט אותו מכל הכיוונים ובפינה הימנית סחרוף, הרוקר האצילי שהגיש גרסה איטית, עם סלסולים יהודיים והטעמה של תפילה למילים. רגע קסום של המוזיקה הישראלית. סחרוף נשאר לביצוע משותף ומקפיץ במיוחד ל"כמה יוסי" וכמובן ל"סוף העולם", אחד השירים הטובים והעצובים שיש לאביב גפן.

צמרמורת ב"עכשיו מעונן"

אחרי שיא כזה נותר רק שיר אחד שיכול להתעלות וליצור עוד קליימקס, הסיבה האמיתית שלשמה התכנסנו, אחת מהסיבות העיקריות שאין היום ולא היה גם לפני שני עשורים בית בישראל שלא ידי מי זה אביב גפן - "עכשיו מעונן". מדהים איך גם במרחק הזמן, ואולי בגללו, עולה גוש בגרון בזמן השיר הזה. צמרמורות ששוטפות את הגוף לקראת זריקת האדרנלין שהוא תיכף יחטוף ואז זעקות ה"רוצים שינוי?!!" שנשברות ב"אנחנו דור מזוין!!". 20 שנה עברו ואפשר להיות בטוחים שגם הדור ששר את זה עכשיו שר בכוונה מלאה. כמה רעש היה סביב השיר הזה, בגלל המשפט הזה, כשהכוח האמיתי שלו הוא בחיבור של כל המילים עם הלחן והזעקות האלה שמסמלות את הייאוש,  את הכאב ואת המרמור שיש בכולנו.

הנקודה הנוכחית בקריירה של אביב גפן היא שוב סוג של שיא, השאלה היא איזה סוג. מהילד המרדן, המאופר, שצווח בקולי קולות ומעורר אנטגוניזם אצל כל מי שעבר את גיל 40, הוא הפך להיות משהו דומה, אבל מאוד אחר. בוגר יותר, עדיין חוצפן עם פה גדול, מתלהם, אבל בצורה פחות פרובוקטיבית, ומחובק על ידי מגוון רחב הרבה יותר של אנשים, כשהקשר שלו למנגנונים שמפעילים את המיינסטרים התרבותי בישראל חשוף וגלוי מתמיד.

זעם נגד המכונה?

אביב גפן הוא עדיין אותה פרסונה צבעונית ומאופרת, "סופרסטאר" שנמצא בכותרות, עושה צרות ודואג לשמור על הפאסון של "הילד הרע" לקראת אמצע החיים, אבל עכשיו הוא עושה את זה מכיסא המנטור בלב מדורת השבט. גפן רצה להוכיח למעריצים שלו ולעצמו שהפריים טיים לא באמת עידן אותו. והוא עשה את זה, במגוון שלבים של ההופעה. הוא שחזר משפטים שירים ששמורים רק להופעות, הוא קפץ לתוך הקהל ב"אור הירח", החולצה ירדה ממנו ממש כמו אז והגיטרה נופצה לרסיסים בסוף ההופעה. כלפי חוץ אלה מחוות של רוקר אמיתי, מתוך עולם המושגים של הרוקנ'רול הדקלרטיבי.

אבל נדמה שלמרות הכסף והתהילה המחודשת גם כלפי פנים אביב גפן לא מכר את עצמו למכונה שהוא כל כך שונא. או שהוא לפחות מנסה לאתגר אותה מבפנים, מהווית שלו, האחרת, בדרך שלו, עם האמת שלו שמלווה ומנחה אותו תמיד. אי אפשר שלא לכבד להעריך אותו על הדרך הזו.

• אביב גפן
• ברי סחרוף
• גיא מנטש
• יהל דורון
• מוניקה סקס
• סיוון טלמור
• עידן רייכל
• שלומי שבת