יום אחד צלצל הטלפון בביתו של יהודה פוליקר. למעשה, זה קרה יום אחד, ועוד יום אחד, ועוד יום אחד, ועוד. זה כנראה קרה כל-כך הרבה פעמים, שכמעט לפני כל שיר ששר אמש פוליקר בתיאטרון בית לסין שבתל-אביב, הוא הקדים בסיפור על אותו יום בו צלצל טלפון והזמר התורן ביקש ממנו שיכתוב לו שיר.
"החלטתי להחזיר את השירים הביתה"
פוליקר כתב ו/או הלחין לא מעט כאלה. מספיק כדי שימלאו את רוב רובו של ערב בן יותר משעתיים. מוקף בחמישה נגנים (נעם אטלס בפסנתר, ליאוניד דלצמן בפסנתר, שמוליק שמיר בגיטרה, האחיין יוני פוליקר בגיטרה ואמיר פינטו בכלי הקשה) הגיש המוזיקאי הנערץ שורה ארוכה של שירים אותם כתב ו/או הלחין לאמנים אחרים, ושעד כה לא בוצעו על ידו, לפחות ברובם. מופע הנעילה של פסטיבל הפסנתר היה עבור פוליקר עילה ראויה לחרוג ממנהגו, ולקחת את שיריו בחזרה אליו.
c.jpg "יהודה פוליקר הופעה 2 (צילום: אורי אליהו)")
הוא שר אותם בסדר כרונולוגי, מימי בנזין ("תני לי סיבה"), דרך שירים שכתב לאריק איינשטיין ("האור בקצה"), אושיק לוי ויוסי בנאי, ועד הלחנות חדשות יותר - לריקי גל ודנה אינטרנשיונל. פה ושם תיבל בסיפור על גלגולו של שיר: על "פרח", אותו ביצע במקור גידי גוב, סיפר שנתן אותו ואז לקח בחזרה "כי ככה הרגשתי".
משלב במופע את שירי הסולו שלו ולהיטי בנזין
על "היי שקטה", שבוצע במקור על ידי ריקי גל, הוא מספר אנקדוטה: השיר היה "תפוס" על ידי זמרת אחרת, ושוחרר בעזרת מנה גדושה של אסרטיביות ריקי-גלית. עוד אנקדוטה מעניינת היא העובדה ש"דברים שרציתי לומר" המוכר כל כך בביצוע של פוליקר עצמו, נכתב במקור בכלל לדני בסן. "החלטתי להחזיר אותו הביתה", מכריז פוליקר.
אבל לא רק שירים של אחרים היו בערב הזה. פוליקר הקפיד להדגיש שגם לשיריו ה"רגילים", אלו שמזוהים כשלו, יש כאן מקום. וכך "עיניים שלי" הגיע כבר בשלב מוקדם יחסית של הערב. אחריו באו בין השאר "גם אני רוצה" בביצוע שונה כמובן מהמקור הדאנסי, ג'אזי משהו, ואפילו חזרה לימי בנזין, עם להיטם הגדול ביותר "יום שישי", שבוצע גם הוא בשונה מהמקור - עם גיטרה אקוסטית דומיננטית יותר משאר הכלים.
הקהל מחזיר אותו לעוד ועוד הדרנים
"עכשיו כאילו ירדנו מהבמה ועלינו בחזרה", ניסה פוליקר לדלג על האלמנט הטקסי של שלב ההדרנים, כפי שנהג להכריז בעבר גם בהופעותיו הגדולות. אבל גם כאשר הוא ולהקתו באמת יורדים ממנה, הקהל הנלהב מחזיר אותם, ויותר מפעם אחת. כשהוא שר את "בכפיים" הקהל עושה את המתבקש, ומוחא אותן בקול רם.
פוליקר נהנה מהסיטואציה, ונעתר בשמחה לתת לאוהדיו עוד קצת. הוא מפציץ עם ביצועים ללהיטיו הגדולים ביותר: "שלל שרב" (שהלחין לגוב למילים של מאיר אריאל ז"ל), "פחות אבל כואב" (טקסט של יהונתן גפן), "פנים אל מול פנים" ועוד נציגות של בנזין המיתולוגית - "התחלה חדשה" הנצחי.
גם אם רוב הביצועים בערב הזה לא באמת לקחו את השירים להתחלה חדשה הרושם ביציאה מהאולם הוא שאוהדיו של פוליקר קיבלו את מה שרצו.
יהודה פוליקר בפסטיבל הפסנתר, אולם בית לסין, תל-אביב. 15.11.09
c.jpg "יהודה פוליקר הופעה 5 (צילום: אורי אליהו)")
c.jpg "יהודה פוליקר הופעה 3 (צילום: אורי אליהו)")