בואו נקרא לילד בשמו - "הארדוול בישראל" זו לא הופעה, זאת מסיבה. לא תמצאו כאן אנשים מתרגשים מסינגלים מוכרים מהרדיו, מדליקים מצתים באווירה רומנטית או פורסים מחצלת בכדי להתיישב לאכול איזה נקניקיה יבשה מאחד הדוכנים. הארדוול הוא אחד מאמני המוזיקה האלקטרונית המובילים בעולם – כיאה לכך 12,000 איש הגיעו בחמישי האחרון לפזז, להזיע ולהבין איך מסיבה בקנה מידה עולמית צריכה להיראות.
נרגשים ובאיחור קליל הגענו קצת לפני 23:30 לביתן 2 בגני התערוכה. אופס! שעה. זה זמן ההמתנה שאלפי האנשים נאלצו לחכות בתור לאור החלטת ההפקה לעצור את הכניסה. גם אם נתעלם מהקור ומהתסכול, אנחנו מפסידים כרגע את מופע החימום. אף מאבטח, גדול ככל שיהיה, לא יוכל להתמודד עם ישראלי ששילם מאות שקלים על כרטיס כניסה, עמד בתור, התייבש בקור ועוד הפסיד את מופע החימום. לאחר שעה של המתנה קהל המתוסכלים שבר את סבלנות השומרים שפשוט אפשרו כניסה פרועה למתחם. הכרטיסים אפילו לא נבדקו ונשארו בכיס.
עכשיו אפשר להתחיל ולהתפנק על הבר למען ערב עמוס באווירה מחשמלת. על הבמה עכשיו ניצב דיג'יי הולנדי, עדיין לא הארדוול. קיל דה באז אולי לא נחשב שם מוכר בכל בית בישראל, אך לאלו שמנופפים בדגלי ישראל עם נעלי בלנסטון בפסטיבלים כמו האולטרה או הטומרוולנד הוא נחשב אליל. מה שנותר לנו ממופע החימום זה שלושת-רבעי שעה של מוזיקת אלקטרו-האוס איכותית. הבחירה בקיל דה באז כחימום של הארדוול היא נכונה: לו ולהארדוול אותו קו מוזיקלי ואפילו אותו מיקום גאוגרפי על הגלובוס. ממש רמז למה שהולך לקרות על הבמה בעוד דקות ספורות.
במחיאות כפיים סוערות ומוזיקת מתח של עוד עליה ועוד ביט נקרא הארדוול לבמה. ניצוצות גצים ועמודי אש מחממים את הקהל ממרחק של 30 מטר מהבמה ומקבלים את פניו של המאסטרו. הדיג'יי שנבחר לגדול מכולם על ידי ה- DJ magazine בשנים 2013 ו- 2014 סוף סוף עולה לבמה, מניף את ידיו לשמיים ושורף את כולנו בצלילי סט הפתיחה תחת ציווי "Hands up" לאלפי הבליינים. בניגוד להופעה של זמר או להקה, המופע של הארדוול לא נמדד בסינגלים מוכרים יותר או פחות. נראה שהארדוול הגיע פשוט ליהנות. נטו וייב, זרימה, כריזמה וקשר עין עם הקהל שניצב 2 וחצי מטרים מתחת לבמה. הקהל לא נח לרגע ואף אחד לא מעז ללכת להשתין, שמא בטעות יפסיד עליית ביט אחד.
מי שיצא לו לקחת חלק באחד מהפסטיבלים הגדולים בחו"ל, יודע שדגלי ישראל הם חלק בלתי נפרד מהתפאורה החיה. כיף לראות את הפטריוטים שלנו מנופפים להולנדי גם כאן בארץ. השיא ללא ספק מגיע בשעה 02:30 כשהטראק המוכר ביותר של הגאון מתחיל לטפטף את השניות הראשונות – "Spaceman". במשך שעתיים וחצי הארדוול ירה לאוויר את כל ארסנל המקצבים וסגנונות המוזיקה האלקטרונית שיצר במשך השנים האחרונות - החל מפרוגרסיב האוס המזוהה איתו ועד טראנסים לקבלתם של הצמד ויני ויצ'י הישראלי שימשוך את הקשוחים מבנינו עד 05:00 בבוקר במוזיקת טראנס עשירה ומקומית.
למרות האופי הישראלי של המסיבה שהתבטא בהרגשת "הפרייאר הישראלי" ששברה את מערך האבטחה, אפשר לסכם את ההופעה כהופעה מוצלחת עם קריצה לעולם הגדול. הארדוול הצליח להחזיק את הקהל על הרגליים במשך שעות, מחק את שאריות המרמור מהסיפתח הצולע ובעיקר גרם לנו לקוות שלא נצטרך להמתין 3 שנים נוספות עד שישוב, גם אם הדרישה היא לעמוד בקור במחיר של מאות שקלים. הארדוול יקר, מחכים לשובך!