הבטיחו לנו סופר-קלאסיקו בין שתי להקות ההופעות הטובות בארץ, וקיבלנו ניצחון של אינפקד מאשרום בדרבי נגד בלקן ביט בוקס, עם קהל צעיר שהעדיף ברובו את הטראנס על פני הצועני (למרות החימום של משפחת אלאייב).
חצות, ביתן 1 בגני התערוכה, אלפי חבר'ה צעירים בפנים, אבל לא ממש צפוף. ילדים שסתם חיפשו סיבה להתחרע שילמו מאות שקלים כדי להתחיל את הלילה בלהקיא מרוב אלכוהול ולסיים אותו מוקדם מהצפוי. הקהל הישראלי, שרגיל לצאת לבלות בחצות וגם הרבה אחרי, לא הצליח לסחוב עד סוף הלילה.
אחרי חצי שעה נמאס לחלק מהקהל מהבלקנים
בלקן ביט בוקס פתחו בחצי שעה מדהימה, האנרגיות היו בשמיים, תומר יוסף היה המלך ומופע התופים שלו היה מבריק. היתה אווירת איחוד לאומית, אתנית, גזעית, שמחממת את הלב. בקהל נרשמו ריקודי צעד תימני והקפיצות המסורתיות על רקע הוידאו ארט הבלקני שכלל קטעים ממחזות זמר אמריקניים, רקדניות באקווריום, חדשות מה-BBC וכלה גרוזינית אחת. באמצע יצא תומר יוסף בהצהרה שגם בישראל צריכה להיעשות מהפכה וקרא לקהל לצאת ולהפגין ברחובות כפי שקורה בעולם.
אבל אחרי חצי שעה נרשמה ירידה בתנופה. הקהל הצעיר עוד השתולל בלהיטים אבל באויר החלו להישמע קריאות "אינפקטד!". למרות שבלקן ביט בוקס נתנו רק שעה ורבע למעריצי הטראנס הסבלנות נגמרה הרבה קודם. היה כואב לראות את תומר יוסף, באמת אחד הפרפורמרים הגדולים שצמחו כאן, נותן את המקסימום ומעבר לו, ולשמוע את הלהקה צועקת "יאללה!" בשירים כמו Hermetico, Move it, Digital monky ואת הקהל צורח "מאשרום!". צעקות שכנראה סימנו לבלקנים לוותר על ההדרן, אחרי שסימנו "וי" על מיטב הלהיטים, כולל מהאלבום האחרון המצוין.
בהפסקה בין המופעים נעמדו צעירים מיוזעים ללא חולצות מול הבמה וזימרו סימפוניה של "אינפקטד! אינפקטד!". העלייה של עמית "דובדב" דובדבני, ארז אייזן וחבריהם ברבע לשתיים החזירה לחיים מאות מעריצים שרועים, שהתקלפו ממצב שכיבה, ישיבה או הקאה, נהרו לכיוון הבמה והחלו להשתולל ולצלול בריקוד מטורף לצלילי הטראנס-רוק של הפטריות. הסאונד לא היה מזהיר והדיסטורשנים של ארז נץ וטומי קנינגהם ניסרו באוזן, אבל מנגד יצרו תפאורת הפטריות הענקיות וקרני הלייזר תחושה של רייב אמיתי.
אינפקטד חפרו על עצמם
דובדבני הרים את הביתן למעלה עם להיטים מהאלבום האחרון "Smashing The Opponent", האנרגיות היו במקסימום, הלהקה עפה והקהל ביקש עוד ועוד. אבל בשלב מסוים משהו נשבר ואנשים התחילו לנטוש. אולי היתה זו השעה המאוחרת, אולי עודפי האלכוהול שזרמו בדם (או דברים אחרים שזרמו בדם), אולי החום והזיעה.
גם אני, ממרום 28 שנותיי, וכותיקה בהופעות של אינפקטד מזה כמה שנים טובות, התחלתי לאבד את הסבלנות בשלב מסויים, כי החפירות החלו לחזור על עצמן. אולי כבר עברתי את הגיל שמתלהבים מחפירות. בכל מקרה - המלצה חמה למי שיילך לסופר-קלאסיקו הלילה (בין שישי לשבת) - תנוחו טוב, מצפה לכם לילה ארוך ומגניב.
