C.jpg "יו לה טנגו הופעה 1 (צילום: אלון מיטלמן)")
יו לה טנגו הם אמנם טריו, אך אם עוצמים עיניים – מתגלה תזמורת שלמה. הוירטואוזיות של עירא קפלן, ג'ורג'יה האבלי וג'יימס מקניו ניכרת גם לעין בלתי מזוינת ובלתי משופשפת בכל הנוגע לרפרטואר שלהם.
ממופעי החו"ל הטובים ביותר בתקופה האחרונה
אך לפני כן, מגיח גבע אלון. רבות נאמר על אלון ועל הופעותיו עם "Tree" ובלעדיהם. תשבחות חולקו, עיניים נמחו, אלבומים נכתבו ונרכשו במהירות. כל זאת, ודבר לא יכול היה להכין את הצופים הנרגשים למתרחש על הבמה המשופצת של הבארבי. גבע אלון מבויש אך בטוח, עולה ונותן את כמה מביצועי חייו - חסר כל התנשאות, ממרום תפקידו הנוכחי כמופע המחמם ללהקה שחיכו להופעתה בארץ קצת יותר מעשור.
C.jpg "יו לה טנגו הופעה 6 (צילום: אלון מיטלמן)")
אלון משאיר את הנוכחים בעיניים נוצצות ומצפות לבאות. הציפייה מתממשת במהרה כאשר נדלקת לפתע התאורה המשופרת והמושקעת והשלישייה המיוחלת נוטלת את כלי הנגינה ופוצחת במופע שלימים ייזכר במחשבתם של רבים כמהטובים ביותר בתקופת מופעי החו"ל הבאה עלינו לטובה.
לצפות באגדה
קפלן, האבלי ומקניו משתמשים בכלי הנגינה כמות שהם - כלים, אינסטרומנטים להעברת המוזיקה. קפלן תזזיתי ומתאחד עם מיתרי הגיטרה במהלך כל ההופעה. מתייחד, אפילו, שכן היו רגעים שבהם היה כל כך בתוך השיר, בעיניים עצומות ואצבעות פורטות במהירות מסחררת, שלא הובן אם כדאי להשאיר את השניים לבד או להמשיך ולצפות באגדה.
C.jpg "יו לה טנגו הופעה 4 (צילום: אלון מיטלמן)")
C.jpg "יו לה טנגו הופעה 2 (צילום: אלון מיטלמן)")
פתיחת ההופעה של יו לה טנגו הייתה אחת מהטובות ביותר שנראו על בימת הבארבי התל אביבי. צלילים פרוגרסיביים וחזקים מילאו את החלל בעוד הלהקה הראתה לנו כי היה בשביל מה לחכות. הבחירה ב"Big Day Coming" כשיר הפותח למופע הייתה מוצדקת לחלוטין, כאשר נראה שבתוך חמש דקות אל תוך השיר, הקהל כבר היה שבוי.
ההנאה הגיעה בגלים
לעומת זאת, נראה היה כי ההנאה הגיעה בגלים. אם ההופעה החלה בפתיחה עוצמתית אשר תיקשרה את וולווט אנדרגראונד, ההמשך דעך, הורם, ודעך בשנית. נדמה כי יו לה טנגו הדהימו כל כך את הנוכחים, שהנ"ל התעייפו מהר. החלפות הכלים (האבלי עברה מהתופים לשירה בקדמת הבמה והוחלפו כחמש גיטרות לפחות) ובחירות הסט ליסט ההזויות מעט והארוכות ביותר, גרמו לקהל לאבד עניין לעיתים.
C.jpg "יו לה טנגו הופעה 3 (צילום: אלון מיטלמן)")
C.jpg "יו לה טנגו הופעה 5 (צילום: אלון מיטלמן)")
יש לציין לטובה את חוש ההומור של קפלן, שהקפיד להתבדח עם הקהל בכל הנוגע לבחירת השירים ובכלל. קפלן, ממרום גילו, נראה לרגעים כמו ילד בן עשרים שרק לכוד בגוף בן 50. הנגינה שלו צעירה, הווקאליות מרעננת וכובשת, והשיחות עם הקהל מעלות חיוך של סימפטיה.
קפלן מנהיג ומפעיל
האבלי ומקניו שייכים לסיפור אחר. לא היה קשה להבחין שאיירה קפלן הוא מנהיג ההרכב, כאשר ברוב המופע, מלבד היותו הסולן, קפלן היה היחיד שהתפשט על פני שטח הבמה והפעיל את שאר חברי הלהקה. השניים הנותרים נותרו במקומם והפגינו כוח שקט, דבר שנשמע גם באלבומים עצמם, ורק התחזק בלייב.
C.jpg "יו לה טנגו הופעה 8 (צילום: אלון מיטלמן)")
הקהל הישראלי הפגין אהבה רבה כלפי המבצעים, כאשר בשירים השקטים יותר נשמעה דממה מוחלטת, אות חיבה לכך שיו לה טנגו מכבדים אותנו בנוכחותם. המעריצים המושבעים נראו המומים במשך המופע המתארך, שכן הלהקה נתנה להם עוד ועוד מהרפרטואר הנרחב שלהם וסיפקה דגימות מרוב האלבומים.
נעלמים מהר מדי
יו לה טנגו הם להקה נהדרת, שמספקת רגעים אורגזמיים מבחינה מוזיקלית, אך בהתאם לאותם רגעים - הם גם נעלמים מהר. זו לא חוכמה לספק לחובבי ההרכב האדוקים את מה שהם רוצים, אלא החוכמה היא לתפוס בחבל גם את אלה שרק באו לקבל טעימה מהרכב שדובר עליו כל כך הרבה בארץ ובעולם.
נדמה היה כי קפלן, האבלי ומקניו שוכחים זאת לעיתים - שלא כל הנוכחים משמיעים את האלבומים שלהם שוב ושוב, שתמיד יש לאן לשאוף ושתמיד ישנו אדם אחד בין הנהנים, ואולי יותר, שאפשר וצריך ללכוד עם המוזיקה.
יו לה טנגו יופיעו הערב, שלישי 23.3 בשנית בבארבי תל אביב
C.jpg "יו לה טנגו הופעה 7 (צילום: אלון מיטלמן)")