רמי פורטיס, שחגג בדיוק לפני שבוע יום הולדת 55, אירח על הבמה בקריירה שלו לא מעט אמנים, רשימה ארוכה של שמות גדולים ונוצצים. אבל נדמה שלאירוח של מארינה מקסימיליאן בלומין (להלן: מארינה), אמש בבארבי כפר סבא היה טעם אחר, מיוחד, של מפגש פסגה בין שני כישרונות נדירים, שמאוד נהנו להיות יחד על הבמה והיוו השראה זה לזה, עד לשיא, עד לפיצוץ.
חצי ראשון: המיטב מהאלבום המשולש
ההופעה של פורטיס נמשכה כשעתיים, הפרק של מארינה הגיע בערך אחרי האמצע. אחרי שבחצי הראשון, הפחות רועש, פורטיס וההרכב הבאמת הנהדר שאיתו (יובל שפריר - תופים, גיל סמטנה - בס, עידו אגמון - גיטרה, אייל יונתי - כלי הקשה) סיימו לתת את המיטב מהאלבום המשולש: "אצבעות דביקות", "משלחת אבודה לחלל", "מתחיל מאפס", "השיר של ז'ן ז'אק", "דג", "בלונדיניות על אוטוביאנקי", "יער ישראלי" ו"אומרים", וביניהם שלושה נוספים מהאלבומים היותר מאוחרים: "הירושימה מון אמור", "להתעורר" ו"חצי אוטומטי".
מארינה עלתה ב"אגם ענקית" ובשיר הזה רק ניגנה בקלידים, באותו אורגן-סינתיסייזר עליו ניגן עידו אגמון לקראת הסוף את הפתיחה המפורסמת של "חלום כחול". מהצליל הראשון של מארינה היה ברור שיש כאן משהו מיוחד, מעבר לכך שהיא נראתה מדהים (בלונד פזור מפונפן היטב ושמלה בצבע תכלת שהחמיאה לגזרה). הבחורה פשוט יודעת לנגן, ואת זה, כמו שאמר פורטיס אחרי ההופעה, היא לא למדה ב"כוכב נולד".
אור חדש מאיר את "שקיעתה של הזריחה"
הדואט הראשון בין השניים היה "מעליי", מתוך "חזל"ש", החלק השני של המשולש, שיר שמדבר על יחסי אהבה וסקס, נתינה וקבלה, בשפה יפה ועשירה, כשהשליטה עוברת מצד לצד. הביצוע המשותף על הבמה הזריק לו משמעות חדשה, ויזואלית. הנה עומד פורטיס, בגילו, בקרחתו, ברזונו (הוא שומר על תזונה וכושר) ומולו מארינה, גבוהה מעט ממנו, פאם פאטאל מהאגדות, צעירה ועסיסית, שמבחינת הגיל יכולה להיות הבת שלו, סקסית שחבל על הזמן, אחת כזו שז'אן ז'אק זצ"ל היה נדלק עליה, והם שרים אחד לשני שיר אהבה נפלא.
אחר כך הגיע "שיר טירוף" של מארינה, שהתחיל בסאונד אייטיז בקלידים, המשך בצרחת "נשבר לי" שכמעט ריסקה את הכוסות בבר. ההרכב, במיוחד סמטנה ושפריר, ניגנ פתאום ניו-ווייב, מעין הומאז' קטן לצליל של מינימל קומפקט ומארינה, מוכשרת שכמוה, הזכירה את סוזי מהבאנשיז ב"דיר פרודנס".
_C.jpg "רמי פורטיס הופעה 2 (צילום: רועי ברקוביץ')")
ואז היא התפנתה להאיר באור חדש את "שקיעתה של הזריחה",להיט הרדיו הגדול ביותר של פורטיס, שנשמע מפיה פשוט אחר, מרענן, עם המבטא הקל והחמוד, והטעויות הקטנטנות והמתוקות של ההגייה ("הארנבות שוב במסע" בפתח, עם ה"א הידיעה מובלעת). כשפורטיס הצטרף התקרב הביצוע לשלמות.
ביצוע זוגי מוטרף ל"נעליים"
אבל כל אלה היו רק הכנה לשיא של האירוע, לביצוע פרוע, קרוע ואחול-בלוע של "נעליים", שיר שמעולם לא היה להיט ברדיו, אבל כמו בטקס קבוע אין הופעה של פורטיס בלעדיו. ההרכב התחיל לנגן גרסת ג'אז הזויה למארש המקורי, מארינה התפרצה לבמה עם מגאפון קטן, הבעירה "מדורה", כלשונו של פורטיס והתחילה לשאוג. פורטיס ענה לה, שר כמו שרק הוא יודע. שניהם השתוללו, נבחו אחד על השני, רקדו, התלהטו, התגוששו. יחד עם ההרכב התפתח קטע תיאטרלי, כמו-מאולתר, פריסטיילי, חגיגה של התלהבות מטורפת כרקע למילים המדממות, הנואשות, הנוראיות של השיר, כשלקראת סיום עבר ההרכב לנגן רוק-בלוז שהזכיר את הדורז.
זה היה, ללא ספק, רגע השיא של ההופעה. כשהוא הסתיים ומארינה ירדה שאל פורטיס "מה, עכשיו צריך להמשיך? אולי זהו? יש לי מחר עוד הופעה...". אבל עד הסיום נותרו עוד שמונה שירים, רובם ככולם להיטים מוכחים משלל האלבומים והתחנות בקריירה. ב"על המשמרת" עידו אגמון שחרר סופית את הנצרה מהדיסטורשן וההרכב עבר לתחמושת כבדה, התחילו להפציץ, לכסח. "תלוי על הצלב" זכה לביצוע שניתן להגדירו בשפה יפה כ"בן זונה", ההפגזה נמשכה ב"את לא", אותו הם ניגנו כאילו הם עומדים מול 2500 איש בהאנגר 11, לא מול 250 בבארבי כפר סבא.
מארינה חוזרת עם המגאפון, פורטיס בעננים
הקהל המגוון, שהורכב מצעירים לצד בוגארי מחזורים ותיקים יותר של אוניברסיטת פורטיס, שר את "ניצוצות", התאחד, קפץ ורקד ב"חלום כחול" והתענג מאושר על "דבש", כמוסת פאנק מלפני 31 שנה שלא מתיישנת לעולם, עם נגינה מדהימה של אגמון על החשמלית.
בין ההדרן הראשון לשני הגיעו צעקות ה"פורטיס משוגע" המסורתיות. וה"משוגע", שעלה ל"לייפציג ברצלונה" השחיל אחריו בספונטניות את "חימושניגיגי" ההזוי מהאלבום המשולש. אבל הוא לא נשאר לבד, כי מארינה ה"משוגעת" קיפצה שוב לבמה עם המגאפון, נבחה בו כאילו אין מחר, וגרמה לפורטיס לחייך מאושר. הגברת נשארה גם ל"אין קץ לילדות" החותם, והעיפה את פורטיס למעלה. התוספת הזו של הפרטנרית שחררה אותו, רעננה אותו, סוף סוף יש לו עם מי להשתולל, לרקוד, לשמוח, עם מי להיכנס לאקסטזה הפורטיסית המפורסמת, זו שהפכה אותו למי שהוא, למי שכולנו אוהבים.