מופע ההשקה לאלבום "תעשו לי מקום" שנערך הלילה במועדון רידינג 3 בנמל תל אביב, הדגים היטב את התופעה הקרויה איזי. כ-900 בני נוער, רובים בגילאי חטיבת ביניים, ועוד כמה הורים מלווים, מילאו את המקום במופע עמידה שכל הכרטיסים אליו אזלו מראש. האוירה צפופה אבל לא עמוסה מדי, יש אנרגיות טובות בחלל, סוג של מגניבות טינאייג'רית של חנונים מודעים לעצמם, בסטייל של ישראלים צעירים שממש רוצים להרגיש אמריקה.
על הבמה הופיע בחור חביב עם כובע מצחייה הפוך ועליו האותיות EZ, מאחוריו, על עמדת התקליטן, עוד בחור עם כובע הפוך, דיג'יי בריינדד. מצד ימין בלונדינית שופעת בשם רננה שגם יודעת לשיר, מימין לה ראפר בחולצת פלאנל ו(ניחשתם נכון) כובע הפוך, בשם טליסמן. מצד שמאל הראפר קוטלר, שהגיע במיוחד מלוס אנג'לס. על הבמה עלתה ובאה שורת אורחים: שירה גבריאלוב, בת הזוג לשעבר של איזי, שעברה אודישנים ל"אמריקן איידול", קטלין רייטר זוכת "דה ווייס", הראפרים קאשי, נצ'י נץ' ו-69, דיג'יי דין כהן ואליעד נחום, כיום זמר דאנס ושדרן רדיו.
כולבויניקית
במרכז, מנצח על החגיגה, כולו בהיי, ארז שרון, איזי בשביל המעריצים, שנראה הרבה יותר טוב במציאות, צעיר מכפי גילו, קצת נמוך, אבל איזו כריזמה יש לו, בנוסף להיותו ראפר מסחרר, מוזיקאי מוכשר וחיית במה. וכל התכונות האלה עדיין לא היו מכניסות אותו לאירוע כמו ה"סופר גרוב" שנערך רק יומיים קודם בהאנגר הסמוך. כי עם כל היכולות, כמויות הקהל, ההישגים המוכחים, מיליוני הצפיות ברשת, האלבום החדש והפסטיגל - איזי עדיין לא מקבל את הריספקט שמגיע לו. ותיקים ממנו רואים בו ראפר לילדות, אול מקנאים בהצלחה שלו, אולי לא למדו עדיין להעריך את מה שיש לו לתת.
ומה שיש לאיזי לתת זה בדיוק מה שהקהל שלו בנוי לקבל - מוזיקה פשוטה ולא מזיקה, שנותנת תחושה של מועדון, אבל מותאמת לטעם של ישראלים צעירים מודל 2013. הוא מדגים במופע הזה, במחרוזת קאברים, שהוא גדל על ד"ר דרה, אאוטקאסט ואמינם, אבל ההיפ הופ שלו נשמע הרבה יותר ישראלי ונגיש. איזי מגיש כאן מכלול של היפ הופ, ראגאטון, דאנס, האוס, דאב סטפ ופופ, שעברו דרך הפילטרים הקלילים שלו ועכשיו נשמעים נוחים ביותר ללעיסה, כמעט נוחים מדי. הסוד של איזי הוא בפשטות. הפשטות של הצליל, הפשטות של הטכניקה.
מדביק אותי לקיר
נכון שהוא יודע לירוק שורות במהירות סילונית, אבל המוזיקה של איזי היא הכי על-הפשוט ובנויה ככה שכל ילד (תרתי משמע) יכול להתחבר אליה. מבחוץ זה נראה קל, אבל קשה לעשות היפ הופ ולהישמע כל כך זמין ונעים, וזו הגאונות שלו. כמו שבזמנו הרבה חבר'ה עם גיטרות אקוסטיות חשבו שאם "בית הבובות" יכולים אז גם הם, וגילו כמה קשה להישמע נינוח ונונשלנטי. ואם כבר פשוט, אפילו ברמה הפרקטית - מה יותר פשוט מלנסוע להופעה במועדון או יום כיף עם מיקרופון, דיג'יי וקונסולה. רק מתחברים, והופ, תעשו מקום לפיצוץ.
הטריק של איזי טמון ביכולת שלו לקחת את כל אותם ז'אנרים רקידים, שממלאים רחבות בכל העולם, לעשות עליהם ראפ שנשמע מגניב לאוזניים של בני עשרה דוברי עברית, ולהגיש את המנה בטמפרטורה המדויקת, עם הלבלים הנכונים של האנרגיה, הביט המדויק שאפשר לשיר עליו במקהלה כמו אוהדי כדורגל, והאריזה הצבעונית שמשדרת לבני ה-15 שהוא איתם בגובה העיניים לא רק במהות, אלא גם בחיצוניות. שהוא זה שמדביק אותם לקיר. כן, איזי הוא מאסטר שף של השפה שמדבר היום הקהל הצעיר. לכן הוא היה השנה בפסטיגל ולא מוקי, שאנן סטריט או תומר יוסף.
חיים רק פעם אחת
רוצים דוגמה? איזי, כמו כוכבי נוער אחרים שפונים ללב של הקהל, שר על דחייה חברתית, פחדים ושאלות קשות (בדומה, למשל, לאביב גפן של האלבום הראשון, לפני 20 שנה). אבל ב"כולבויניקית", לעומת זאת, הוא חורז "ידיים", "רגליים" ו"עיניים", ומתבקש להכניס גם את המילה "שדיים". כל ראפר מתחיל עם קצת אגו היה עושה את זה, אצל איזי המילה הזו לא קיימת בשלב הזה. הוא יודע לשים לעצמו גבולות.
המודל שמציב איזי כעת, באלבום ובמופע שנלווה אליו, הוא הגרסה הישראלית לרדפו מ-LMFAO, שכמהה אולי להיות אמינם ולשפוך החוצה גם את הבעיות של החיים, אבל מצטיין דווקא בהפיכת התכנים של אותם חיים למעין מסיבת כיתה שנגמרת רק כשמגיע הבוקר, ואז זורמת למסיבת חוף. איזי הוא הראפר-זמר-מוזיקאי-פרפורמר-כוכב הכי נכון כרגע למה שמחפשים נערים ונערות מקומיים, שגדלו לתוך מציאות שבה היפ הופ וראפ בעברית הם חלק בלתי נפרד מהנוף. הוא אומר מילה אחת, ראשונה, מהטקסט, והם כבר שרים לבד את כל המילים.
איזי הוא למעשה השלב הנוכחי באבולוציה של הראפר הישראלי המסחרי, שמושפע קודם כל מהאמריקאים, מודל שפרץ בגדול בדיוק לפני עשור, באלבום "האור מציון" של סאבלימינל והצל. בניגוד לסאבלימינל, שהיה גם פוליטי מאוד, הפוליטיקה של איזי נשארת בגדר מה שהנוער של היום מכיר ומסוגל לעכל, למשל בשיר כמו "נרים את הראש". זה מה שעושה אותו, כיום, לראפר הבולט בסביבה, שמסמן את הדרך לכישרונות נוספים, כמו למשל שלישית ה"אולטראס", שחתומה אצל סאב על אלבום בכורה. וכל זה נכון לעכשיו, חורף 2013, רגע אחרי הזינוק הענק בפסטיגל. יש לאיזי שנה שלמה להתפנן ממעמדו, מהצלחתו ולהרים בוכטה יפה. לכו תדעו מי יהיה בהיי בשנה הבאה.
כשהעולם יעצור, עם שירה גבריאלוב
נרים את הראש, עם שירה גבריאלוב
חלומות, עם שירה גבריאלוב
שירה גבריאלוב - Grenade
כמו כישוף
איזי ונצ'י נץ' - מי מוכן
כולי בהיי
איזי ואליעד נחום - take it to the max
איזי וקטלין רייטר - מחרוזת
איזי ו-69 - מדביק אותי לקיר, רמיקס
לא נורמלי - הסוף