היופי האמיתי של הבלקן ביט בוקס הוא השילוב הייחודי שהם הצליחו ליצור בין היפ הופ, מוזיקה בלקנית בטעם ים תיכוני וטקסטים בעלי מחאה פוליטית, שמצליחים לחדור מעבר לכל השעטנז הזה. מוזיקה שיכול להגניב אנשים בישראל, להרקיד בארה"ב ולהעיף אנשים אפילו בחורים הכי אפרוריים באירופה. גם מי שלא מבין מה שהם עושים, יכול להתחבר למקצבים המטריפים שלבלקנים יש להציע ולאבד את עצמו בתוך הגרוב האינסופי.
מחווה לקותימאן כבר בפתיחה
יצור הכלאיים הזה, יצר גם קהל מגוון באותה המידה. צעירים בעיקר, אך גם מבוגרים, צעירים בנפשם, יצאו אתמול בקור מקפיא מבתיהם להאנגר 11 כדי לעוף, להשתולל ולחגוג את האלבום החדש "Blue Eyed Black Boy". הבלקן ביט בוקס הם כבר להקה מוכחת, והשאלה המרכזית שריחפה בתחילת הערב היתה איך נשמעים החומרים החדשים שלה ואיך יקבל אותם הקהל.
אבל עוד לפני השירים נפתח האירוע בקליפ מחווה של הבלקנים לקותימאן (קותי, אופיר יקותיאל) ולפרויקט הייחודי שלו "Thru you". חברי הלהקה צולמו מחללים ומתופפים על חפצים הזויים בסיטואציות שונות במקומות לא קשורים (תומר יוסף מתופף על שטיח תינוקות כשמסביבו מפוזרים צעצועים) כשקטעי הוידיאו שלהם מתחברים לנאמבר מוזיקלי-ויזואלי אחד ומדהים.
ההופעה עצמה התחילה באנרגיות חיוביות, עם הסינגל החדש "Move It" והזמרות הבולגריות דסי ודיאנה בבגדים מסורתיים, שנתנו ביצוע הורס ל-"Joro Boro". וכבר בהתחלה היה ברור שלמסכי הענק הפרושים מאחורי הבמה עומד להיות תפקיד מרכזי בחוויה הויזואלית של המופע. גם מי שעמד רחוק יכול היה ליהנות מצילומים משעשעים של מצלמה, שתיעדה הכי קרוב שאפשר מה קורה על הקלרינט של אייל תלמודי, ומעבודת וידאו ארט מדהימה הוסיפה המון למוזיקה.
הברירה הטבעית ב"דאונר"
"War Again" מהאלבום החדש ו-"My Baby" התקבלו באהבה. אבל האנרגיות של תחילת ההופעה, שהיו מתוחות ונרגשות, החלו להתדרדר במהירות. אחרי יותר מחצי שעה של חיוכים מתחממים, הפכו הפרצופים בקהל למבולבלים ואבודים. הרעיון של שלמה בר ו"הברירה הטבעית", למשל, היה נראה מעניין ברגעים הראשונים. הדרבוקות והמתופפים שלו, בשילוב הגרוביות והנגנים הצבעוניים שלהם, נשמעו למספר רגעים כמשהו שהולך להמשיך ולהרים את הערב למעלה. אך כבר ב"שחרחורת", ניתן היה להבחין שהנפילה בפתח.
אחרי כדור האנרגיה של הפתיחה הסשן עם בר והברירה היה "דאונר" אמיתי. בשיר השני, "קירות הבית", ליותר מדי אנשים בקהל צנח האדרנלין והם נזקקו למנה דחופה של משקה אנרגיה או לפחות לאיזו מנה הגונה מהכדור הידוע "תומר יוסף מתפרע על הבמה". כש"ילדים זה שמחה" התחיל כל ה"ילדים" חזרו לשמוח, אך את הטעם החמוץ שנשאר אחרי השילוב המאכזב עם בר והברירה, קשה היה להחמיץ.
צהלת סוס בישרה את תחילת "Hermetico" האהוב והמוכר, אווירת הקרנבל חזרה להאנגר והאור לפניהם של אלפי המעריצים. אחרי שהחוגגים עמדו מספר רגעים במקומם, נראה כי הלהיט הזה בא טוב אפילו יותר מהרגיל והקרחנה חזרה. אורי קפלן ואייל תלמודי חיממו את האווירה בסולו מטורף ואנרגיות שאיימו לפוצץ את המקום.
רמיקס מטריף ל"טרמפולינה"
ואז עלה קותימאן לביצוע משותף ל-"Digital Monkey". הוא תופף על סוג של אסלה, והקפיץ את הערב לשיא אנרגטי חדש. ביצוע נהדר, עם תוספות אלקטרוניות מהממות וקהל שסוף סוף הצליח להרוות את הצימאון לאנרגיה מטריפה.
המסיבה לה כולם ציפו נמשכה והתגברה ברמיקס מטריף לשיר "טרמפולינה", הצמד של תומר יוסף ובן הנדלר. גם "אני רוצה לזוז", בגרסת הטראנס 2010, הביא ליותר מתזוזה בקהל, כשביטים שהיו משתלבים בכיף גם במסיבת טבע מכובדת, הפכו את המקום להאנגר של חפירות ושחרור גדול ואת ההופעה למה שכל כך צריך שהיא תהיה - קרחנה אמיתית.
לכן התחושה בהופעה אמש הייתה מבלבלת. מצד אחד היו רגעי טירוף "בלקניים" אופייניים, כשהלהיטים של הלהקה העיפו את הקהל לתקרה. מצד שני, ההתרסקות משם הייתה כואבת מאוד. ביותר מדי רגעים במופע הזה נדמה היה שהקהל הולך לאיבוד ולא מצליח להזיז את הרגליים והתחת. הטמפרטורה בהאנגר הייתה חמה אבל רבים נשארו קפואים, וליותר מדי זמן.
השירים החדשים לא אשמים
אי אפשר להאשים בכך את השירים החדשים, שלמרות שהם שומרים על הסאונד של הביט בוקס הם בעלי גוון יותר מלודי, או את השירים הישנים והפחות מוכרים, שכן הבלקן ידועים בכך שהם יכולים להרקיד כל אחד, בכל מצב, בזכות הכישרון והאנרגיות.
אולי היה זה הקהל שסרב להתמסר. הרי בקיץ האחרון, בניצנים ובערד, הם הצליחו להרים לאוויר 10,000 איש בלי להתבלבל, במשך שעה ויותר. כך או כך, המופע בן השעתיים וחצי אמש בהאנגר 11, לא הצליח לעמוד בציפיות של אלה שכבר ראו את הבלקן בהופעה וקיוו לשחזר את אותה חוויה.
