אברהם טל נעל את פסטיבל הפסנתר במופע מרהיב

פסטיבל הפסנתר 2013 ננעל אמש במופע המרהיב של אברהם טל, שמיצה את הפוטנציאל ואת הבמה שמעניק האירוע הזה לאמנים עד תום. טל, אחד האמנים המצליחים בארץ בשנים האחרונות, בחר בפסטיבל להיות עבורו נקודת התחלה למופע חדש לגמרי, ועשה זאת בהצטיינות. הוא יצר יחד עם נגניו עיבודים חדשים ללהיטים הגדולים, רובם בסגנונות הבלוז, ג'אז, אר אנד בי ובלדות פסנתר, תוך שימוש בכלי נגינה מיוחדים, ובתוספת שירים שלא תמיד בוצעו בסיבובים הקודמים שלו. התוצאה היתה שורת ביצועים כובשת, לעיתים אף מרגשת, עם כמה רגעי שיא מלהיבים.

עוד פסטיבל הפסנתר ב-mako:
>> דרכים עקלקלות: מחווה חצויה לשירי שלמה ארצי
>> הראל סקעת חזר לשורש התימני עם יואב יצחק
>> קלף חלש: מופע מחווה בינוני לאלבום של דיוויד ברוזה
>> הבילויים איכזבו, המחווה ל"קול השלום" היה קריוקי
>> אפרת גוש בקברט של ברכט עם ירון ברובינסקי וגל תורן
>> קרולינה אירחה את אסתר רדא והביאה את הבלוז
>> קובי אפללו, הנשמה של המיינסטרים, אירח את שם טוב לוי
>> עידן עמדי אירח את מארינה מקסימיליאן מסביב למדורה
>> אריאל זילבר אירח את מתי כספי ושלומי שבן

טל, מוזיקאי מוכשר וזמר מדהים, השקיע במופע הזה מחשבה, אנרגיה ותקציב, מתוך כוונה לתת לקהל שהולך איתו דרך, צדדים נוספים מלבד אלו המוכרים. למאמץ היו שותפים אלון רדעי בפסנתר דומיננטי, שרון רוזנבאום בשירה וקולות, יוני אמבר בגיטרות אקוסטיות, עופר אשד בבס אקוסטי ואיל ניסנבוים בתופים נהדרים. טל עצמו ניגן בגיטרה, בכלי הפרסי הרמוניום בעל הצלילים הארוכים, שמזכיר בצליל שלו אקורדיון, במלודיקה, בחליל וב-push הממוחשב, שאיתו אלתר מעבר בין סולמות. את התמונה השלימו מסכים גדולים מאחורי הלהקה, שהוזנו ממצלמות שהוצמדו לכלי הנגינה בזוויות מעניינות. החווייה הכללית היתה מתקפה על החושים, מענגת ברגעי השיא שלה.

הוא פתח עם "שוב חזרו הקולות" מתוך "אורות", והתחיל אותו דווקא מהפזמון על הלבנה. משפתיו השיר נשמע כמו מנטרה, כמו הדרכה לחיים. למרות שהשאיר מאחוריו את פסטיבלי השאנטי, נותר טל בכתיבה שלו מעין גורו ניו-אייג'י שמתמחה בטיפול באישי, בגילוי עצמי, באני, באגו. הפסנתר בלט במופע הזה מהרגע הראשון, ועל רקע הצלילים הנמוכים שלו נשמעה השיר הגבוהה של טל שמיימית עוד יותר.

ומשיר שפותח סדק לאור, לשיר שמביט לאחור - "אדם צובר זכרונות", עם פתיחה ארוכה של פסנתר. טל לא מוותר על ה"נה נה נה" שכה מזוהה עם הקאבר שלו לדורית ראובני, אבל נהנה יותר לעשות מהשיר הזה בלוז עם סולו גיטרה וסולו פסנתר, שבירות מקצב ג'אזיסטיות וזעקות שנשמעות כמו מהאוול פרטי. השיר השלישי היה "אני לא מרים ידיים", גם הוא באווירה ג'אזית-בלוזית שקטה, שלאט לאט מתרוממת לכיוון הסול. יפה זה לא מילה.

את "הזמן עושה את שלו" פותח טל בנגינה על ה-"Push", שמתוכנת להישמע כמו קאנון, ומנגן עליו פתיחה ערבית ארוכה, בהמשך הוא ינגן עליו משפט מלודי מלווה חדש לשיר (שמהדהד מלודיות של ארצי), שמשנה בו גוון מרכזי. ההרכב יוצר מסביב אווירה ג'אזית-אוורירית, הזמרת שרון רוזנבאום מצטרפת במהאוול והכל יחד מתחבר למעין ג'אז-ערבי-ארצישראלי, ועדיין עם השפיץ הלהיטי של הפזמון החוזר.

את שיר התפילה "תן לי להיות" טל פותח בשקט, כבלדת פסנתר. הוא מתמקד כאן בשיר חדורת אמונה, שמרגשת גם גדולי הציניקנים, עם טקסט שיוצא החוצה במלואו. בין השירים הפחות מוכרים הקהל נהנה גם מלהיטים. את "אם את הולכת" טל לוקח לכיוון הבלוז והאר אנד בי, עם פסנתר גרובי מגניב ומנצח על הקהל ששר. הביצוע הוא דוגמה מעולה לאיך יוצרים ביצוע סול ובלוז שיכול בקלות להצליח במיינסטרים המקומי, שבאופן מסורתי פחות פתוח לז'אנרים האלה.

"ימים", שיר רביעי מתוך "אורות", טל פותח בנגינה על חליל צד, שנמשכת דקה וחצי. אחר כ הוא שר עוד בלדת פסנתר מקסימה, עם שירה שנוגעת במיתרי הלב. הקצב נכנס, ג'אזי-בלוזי, שמאפשרים לטל להרגיש חופשי בשירה שלו, לנדוד עם השיר לאופק וחזרה, להיות קצת "טוקי" ולדקלם, ואחר כך לשיר כאילו הוא במרתף של בר בשתיים בלילה, ורגע אחרי זה לפתוח את הפה גדול, ולעוף גבוה בשמיים מקו החוף לעבר ההרים, כשהפסנתר ברקע משאיל חתיכת מלודיה מ"Enjoy The Silence" של דפש מוד.

"מי" של "שוטי הנבואה" נפתח עם סולו פסנתר שמוביל לשירה שקטה בהרמוניה קולית יפה, ספק מנטרה ספק תפילה עם שאל חגיגית. הפסנתר שוב לוקח פיקוד ומוביל את הפזמון שכולל רק מילה אחת. טל חוזר כאן למעשה לאלמנטים שבטיים שאפיינו את המוזיקה שלו בעבר. אתה מאזין לו ומדמיין את עצמך יושב במעגל עם ה"שוטים" על חוף הים, מחזיקים ידיים, עוצמים עיניים מול השקיעה. ואז הוא נוטל ליד את ה"פוש" ומאלתר עליו סולו עם צליל שמזכיר המונד, בורח קצת מהסולם, אבל חוזר בזמן לסגור את המעגל.

השיר הבא הוא אחד משיאיו המרגשים של המופע. טל מספר על נערה בשם שי, חולה במחלה סופנית שהכיר, שביקרה אותו באולפן, הקליטה איתו, ואחר כך הלכה לעולמה. לפני שלושה שבועות הוא כתב עליה את השיר "את במרחבים", וכאשר שר אותו החזיק את עצמו שלא לפרוץ בבכי. גם בקהל לא נשארו הרבה עיניים יבשות.

בשינוי אווירה טל לוקח ליד גיטרה אקוסטית ומלווה את עצמו ב"אני לא מבין איך היום עולה עלי", בתחושה שכך נשמעה הסקיצה הראשונה. הקהל מחזיר לו מחיאות כפיים קצובות. בהמשך ההרכב מצטרף, טל מפעיל את המנוע במיתרים ושר את הפלצטים שר הוא מסוגל אליהם. נחמד.

זמן הלהיטים עכשיו והוא נותן את "אורות" בעיבוד אר אנד בי יפהפה, שמוציא מהשיר הכה מושמע הזה עוד רבדים שעדיין לא נחשפו, ג'אזיים, בלוזיים, טל מגיע כמעט עד לראפ, וכל זה עם המלודיה הכובשת, המילים המרגשות וקולות הרקע ה"שחורים" של שרון רוזנבאום. תענוג.

ואם כבר, אז כבר. "שדות האש" זוכה לליווי שמתחיל רית'ם נ' בלוז, ואז טל נכנס עם הראפ של הטקסט והופך את זה למעין היפ הופ. הלהקה עוצרת וטל יורה את השורות בזו אחר זו. בהתחלה הנגנים מגיבים, ואז הוא ממשיך לבד, ראפר נטו, שזוכה לכפיים. הוא עוצר, מבקש מהפסנתרן סולם, ומשלים את השיר כשהוא מלווה את עצמו ב"פוש" ומאלתר סולו. אמן אמיתי.

פרק ההדרנים נפתח עם "אלוהיי", שזוכה לטיפול בלדת פסנתר יפה, שמוציאה את הטקסט של ארצי והשירה של טל החוצה במלואה (מישהו שם לב ששיר התפילה הזה כולל את המילה "חרמן"?). בהמשך הנאמבר האווירה נעשית אפלולית יותר, טל נותן כמה קריאות, ושר עם אפקט מהדהד.

לקראת סוף המופע טל מרשה לעצמו לפתוח את "מחוזקים לעולם" בקטע נגינה על הרמוניום, שנמשך לא פחות מארבע דקות. לנגינה הוא מצרף את קריאות הפלצט-מהאוול בהן הוא מתמחה, בקטע אוונגארדי לגמרי. כשסוף סוף השיר מתחיל, הוא מתחיל אותו כבלדה שהולכת ומתגברת ומתגברת, אוספת עוד ועוד כוח, עוד ועוד פלצטים והלמות כלים, במעין המנון-מנטרה גדול מהחיים.

השיר האחרון "שושנה", גם הוא זוכה לנאמבר ארוך, שמתחיל עם סולו פסנתר ומתפרץ לפתע. דווקא השיר הכי "שבטי" מהאלבום האחרון של טל, זוכה כאן לגוון fאנקי-רוקנ'רול, עם הרבה גרוב. זה נאמבר גדול, סוחף, שגדל ככל שהוא מתקדם, כולל סולו מלודיקה של טל בהתחלה ובאמצע, ומגיע עד לשיא אנרגטי גבוה.

המעריצים של אברהם טל יהנו מהמופע הזה כאשר ירוץ איתו הלאה בהמשך החורף. מי שיזדמן למופע ולא בקיא בחומרים שלו, יקבל מסע מוזיקלי מעניין של אמן שנמצא בשיאו. לפי מה שנראה ונשמע אתמול על הבמה בסוזן דלל, צפוי לו ולהם חורף חם.

קטעים מהמופע

הזמן עושה את שלו

אלוהיי


מחוזקים לעולם


שושנה

• אברהם טל
• פסטיבל הפסנתר