רז שמואלי במופע "יריות באויר"

רז שמואלי בהופעה (צילום: אורית פניני) — מוכשרת אמיתית. רז שמואלי בהופעה | צילום: אורית פניני

פרויקט רז שמואלי הגיע אמש לשיאו במופע השקה מושקע וראוי במועדון בארבי בתל אביב. "יריות באוויר" קרוי אלבום הבכורה המוצלח של יוצאת הריאליטי המוכשרת הזו, שזכתה עליו לביקורות טובות. ובאמת יש בעיקר מילים טובות לומר על המופע של שמואלי, שהיה מושקע, מוקפד, מאוזן, גם עכשווי עם השפעות מחו"ל, וגם מחובר לשורשים במוזיקה הישראלית, גם מגרד קצוות, וגם לא חד מדי כלפי המיינסטרים.

שמואלי, והמוזיקאים שהיו איתה על הבמה, בראשות הקלידן והמעבד הוד מושונוב, יצרו רצף של שירי פופ-רוק ראויים מתוך אלבום הבכורה ושני קאברים, במגוון של מקצבים ועם שלל אלמנטים אלקטרוניים. היו שירים ששילבו קרירות אלקטרונית ניו ווייבית עם מלודיות נעימות. היו השפעות של דאב-סטפ ורוק אייטיז עד ללנה דל ריי. לצד הסתכלות מקומית אחורה, משרון ליפשיץ, דרך סיון שביט ועד לנינט טייב. הקול המעניין של שמואלי, שיש בו גם קור וגם חום, גם ריחוף וגם יציבות, היווה ציר במופע הזה, שסביבו נעו וריצדו ביטים וסאונדים, עם חיבורים קולחים בין ליווי תופים, בס וגיטרה חשמלית, לבין מנגינות מהמקלדת.

השילוב בין המוזיקה הטובה שזרמה מהבמה לבין הקרנות הוידיאו על מסכי הלד שניצבו מאחוריה ועליה, יצרה אווירה מיוחדת. היתה תחושה שהמופע הזה נבנה משך זמן ועם מחשבה נכונה שמטרתה להעשיר את חוויית הצפייה בו. הוידיאו ארט היה בטוב טעם, צירוף שהוא מושג מפתח בפרויקט הזה שבמרכזו רז שמואלי. ולראייה - השפעת ההפקה המוזיקלית של אמיר צורף, שהוא שם נרדף לטעם טוב במוזיקה המקומית, חלחלה וניכרה היטב גם במופע, לא רק באלבום.

מעבר לכך שהיא שרה יפה וכבר נשמעת לגמרי מעוצבת ובשלה, שתי התכונות של שמואלי שקסמו במיוחד היו הקוליות וההומור. גם הם מאופקים. בגזרת הקולנס - מופע השקה הוא מתכון לאסון כי ההתרגשות בשיאה, אבל שמואלי, שבערה מבפנים, שידרה כלפי חוץ שהכל בשליטה. מבחינת ההומור, המשפט שאמרה בתחילת ההופעה - "צלמים, אם רואים לי את התחתונים, אז תגידו, כי אני לא רואה", והסיפור הקטן שסיפרה על אחד שהתבלבל בינה לבין יובל דיין - "סימסתי לך כל הזמן וגם פרגנתי לך כשפרשת", הספיקו כדי לאבחן שמדובר לא רק ביוצרת אינטליגנטית ורגישה, אלא גם בבחורה צעירה שיודעת לקחת הכל הפרופורציות הנכונות.

לא כל השירים של שמואלי ולא כל הביצועים במופע הזה הם פאר היצירה, אבל כשהיא טובה היא טובה מאוד, אפילו מצוינת. הקאבר שלה ל"הביאו את הסתיו", למשל, היה מרענן, והוציא את המנון הרדיו הזה של חמי רודנר ולהקתו "איפה הילד" משלוות חוף פרישמן שמאפיינת את המקור, לאיזור לילי ומועדוני יותר. הקאבר שלה ל"קשה בלעדייך" של שרון ליפשיץ, רק חיזק את ההרגשה מתחילת המופע, ששמואלי מהדהדת את זמרת האייטיז הנפלאה הזו לימינו.

התייחסות לפרויקט רז שמואלי מחייבת גם מילה על המעטפת. כי כישרון יש לרבים, אבל החוכמה היא לדעת איך לנהל את הכישרון, כפי שנוהג לומר רוני בראון, מנכ"ל "הליקון", החברה בה שמואלי חתומה. נדמה שבפרויקט הזה נוצר שילוב של מקצוענות לכל אורך השדרה, מהזמרת והיוצרת שגם יזמה וצילמה לעצמה קליפים, הנגנים והמפיק המוזיקלי, דרך הניהול האישי ויחסי הציבור ועד לחברת התקליטים. אולי זה מה שמבדיל את שמואלי מזמרות ויוצרות מוכשרות אחרות שיוצאות מתוכניות ריאליטי. בכך היא מזכירה את נינט טייב ומארינה מקסימייאן בלומין, שגם הן יצאו מריאליטי וקיבלו מהגוף בו הן חתומות את מלוא הגיבוי והחופש האמנותי. אולי זה מה שיסייע לרז שמואלי להתקרב להישגים של נינט, ולא רק מבחינת הקול וההשפעה המוזיקלית.