היה די מפתיע לראות את הבארבי התל אביבי מפוצץ אתמול. למרות הצלחה בינלאומית מרשימה לה הוא זוכה בשלוש השנים האחרונות, חוזה גונזלס השבדי ארגנטינאי מעולם לא היה אחד הפייבוריטים הגדולים של קהילת האינדי המקומית, או חביב פלייליסטים ישראליים מהצד שני. ובכל זאת, גם דקות מעטות לפני שעלה לבמה היו לא מעט אנשים שניסו להשיג כרטיסים למופע שהפך לסולד-אאוט כבר כמה שעות קודם.
אפשר להניח שהחיבה הגוברת לפולק אקוסטי מקומי של אמנים כמו עמית ארז וגבע אלון, שיתוף הפעולה בעבר עם "זירו 7" ושיבוץ שיריו בסדרות אמריקאיות אהובות ("האוס", "מגרש ביתי") עשו את שלהם, אבל נראה על גונזלס עצמו, ובטח שעל מפיקי ההופעה (שדי הצטערו שלא סגרו עוד אחת), שלא ציפו שהביקוש יהיה כזה גדול ועוד בחודש בו פול מקרטני ו-Air רוקנו לכולם את קופות החיסכון.
בניגוד להאנגר 11 שהיה גזר דין מוות להופעה של Air בשבוע שעבר, הבארבי ישב בול על המוזיקה של גונזלס, עם קהל של לא יותר מ-700 מאושרים שזכו למבט מקרוב על הבמה, שקושטה ביריעת בד שחורה יפה ובתאורה מינמליסטית, אבל נכונה. אחרי חימום קצר ומוצלח למדי של עידן רבינוביץ - עוד חבר בכנופיית הפולק האקוסטי שצומחת לנו כאן, עלה גונזלס עם גיטרה קלאסית בלבד ותוך דקות הצליח למלא את המקום בצלילים עשירים, שגם להקות גדולות לא תמיד מצליחות להנפיק. זה לא רק בזכות הסאונד-טריק שכל כך מזוהה אתו: נגינה חלשה בווליום חזק וכיווני גיטרה מיוחדים לכל שיר, אלא גם בקול החם והממיס שלו, שהופך כל שיר שהוא נוגע בו (גם כשמדובר בקאברים, ויש לו הרבה) למשהו שנורא קל להתרגש ממנו.
את החלק הראשון של ההופעה הוא פתח בשירים היותר שקטים מתוך שני אלבומי הסולו המעולים שלו ובהמשך העלה את הקצב, באופן יחסי, בעזרת נגן כלי הקשה וקלידים וזמרת ליווי יפנית, שהיא גם חברתו לחיים, וגם סולנית הלהקה שבדית "ליטל דרגון". לפי קצב מחיאות הכפיים, נראה שהקהל היה די מרוצה מהטראקליסט שבחרו לנגן, שכלל בין היתר גם את הסינגלים Killing for Love, Down the Line והשת"פ עם זירו 7 "Crosses".
את הלהיטים הגדולים הוא כמובן שמר לסוף. את הירידה מהבמה שלפני ההדרן סגר עם הקאבר המוצלח ל-Teardrops של "מאסיב אטאק" ומיד אחרי חזר עם שלושה קאברים נוספים, בראשם הלהיט הכי גדול שלו Heartbeat, במקור של הצמד האלקטרוני השבדי The Knife שגם זכור מהפרסומת המדהימה של סוני, ועוד שניים לקלאסיקות אייטיז שכבר מזמן מזוהים אתו. אחד לקיילי - "Hand On Your Heart"- ואחד ל"ברונסקי ביט" - "Smalltown Boy".
לא בטוח שרצף קאברים מאסיבי הוא רעיון טוב, אם אתה רוצה שייקחו אותך ברצינות, אבל נראה שלאף אחד זה לא ממש הפריע. להפך, היו עוד כאלה שהתבאסו למה לא פינק אותנו גם בקאבר (הכי פחות מוצלח שלו) ל Love Will Tear Us Apart של ג'וי דיוויזין. כן, זה מה שהיה חסר לנו, עוד אייטיז.