עוד לא מלך

אם צריך פתיחה טובה להופעה הגדולה הראשונה של הקיץ, אז סטטיק ובן אל תבורי הם הבחירה הנכונה. שלא לומר הנכונה מאוד. השניים האלה מלאים כריזמה ושיק והם הדבר הכי לוהט של הרגע. אם אתם שואלים: הם הרימו את הפארק? התשובה היא מה זה הרימו, העיפו באוויר. למרות שאין בארץ במות כאלה, הם הגיעו מוכנים לגמרי עם רקדנים, ועם התלבושות הכי טובות שנראו בפופ הישראלי. סטטיק ובן אל מביאים לפופ הישראלי עוד דבר שלא היה בו מעולם: גרוב גברי חדש. כזה שמתכתב עם היפ הופ מסחרי של ג׳יסון דרולו, ברונו מארס, וצעדי הריקוד של דרייק, וכל השמח הזה של גברים שאוהבים בחורות חמודות. הם שרו את כל הלהיטים שלהם, כולל ״דובי גל״, והקהל שהכיר כל מילה שר איתם הכל, כל הזמן. אפשר לומר שעם תום הופעת החימום, ובניגוד למקובל, נדמה היה שהוצב לג׳סטין רף מאוד גבוה.

ואז עלה ג׳סטין. לא סתם הוא הבחור הכי לוהט בעולם כרגע. התספורת החדשה מבגרת אותו, הוא כבר נראה בן 25. אבל הוא עולה לבמה ואז הכל באמת עולה מדרגה. ההתחלה היתה פומפוזית, עם "Mark My Words". הוא יצא לקדמת הקטווק והגיע עמוק לתוך הקהל. התיכוניסטיות של ישראל חוו באותו רגע התרגשות מינית שטרם נראתה כמוה. הן לא ישכחו אותו לעולם.

ג׳סטין ביבר הוציא לפני שנה את אחד מתקליטי הפופ המושלמים של העשור. באלבום הזה הוא עשה צעד גדול בדרכו להיות אמן משמעותי. השאלה הגדולה לפני הערב היתה אם הוא מסוגל להביא את זה גם לבמה. והתשובה מורכבת. מצד אחד הוא מגדולי הכוכבים בעולם, מצד שני אין לו כריזמה בימתית שלא נראתה. והוא מצידו גם אימץ איזו נונשלנטיות שמתכתבת עם ההיפ הופ של ׳היי אני קול, לא מתאמץ, בואו נזרום׳. ברגעים מסוימים הוא נראה פחות כמו זמר ויותר כמו מארח במסיבה מעולה.

אבל מה כל זה משנה לנערות? הן כבר בהתרגשות שיא, וכל פעם שהוא מגיע לקדמת הקטווק ויוצר קשר עין הן על סף התעלפות. מה איכפת להן שרוב החלק הראשון הוא כמעט כולו פלייבק? את להיטי ה-EDM קשה לפצח על במה ולהפוך לאישיים, וביבר גם לא מנסה. כן, היו קטעים שקולו נשמע ברקע בזמן שהוא שותה מים. אלא שזה לא באמת מפריע. בניגוד לריהאנה שזלזלה בקהל, ביבר לא. הוא עובד, בדרכו. הוא נותן את הגרוב הנכון, מדבר עם הקהל בעינים, והאירוע ממריא. זה לא קונצרט של אדל. זה אירוע ענק של כוכב ענק בפארק. לכן ההפקה המושקעת עם אינסוף זיקוקי דינור, מסכי ענק ותאורה מעולה, עושה את העבודה ומגדילה אותו. לביבר נותר רק לחזור על צעדי הריקוד הפשוטים שלו.

האם הוא אמן גדול? כשהוא הגיע לקטע האקוסטי שבו אין שום תזמורת או פלייבק ושר Cold Water ואת השיר המופלא בעולם, Love Yourself, מה שאמור היה להיות הרגע המרגש במופע, היה די מרגש. כן, הוא יודע לשיר, לא הוא עדין לא באמת יודע לקחת שיר ולקרוע לאנשים את הלב. השיר הנפלא של אד שירן היה ראוי לביצוע טוב יותר. דווקא לקראת הסוף בקטע האראנ׳בי שבו הוא שר את "Hold Tight" ו-"No Pressure", היה ברור שהוא באמת השתכלל מאוד כזמר. הקטע המרגש יותר היה בבלדת רובי ויליאמס Life Is Worth Living. זה לא שיר ענק, אבל זה שיר שאיפשר לו להיות לרגע זמר מבצע שיכול להרים להיט גדול.

האלבום האחרון של ביבר, ושיתופי הפעולה האחרונים שלו הניבו מלא שירים נהדרים, מופקים היטב, ולכן הפינאלה הרים את האצטדיון באוויר. "Let Me Love You" (במקור עם דיג׳יי סנייק) ו-"What Do You Mean" היו פגז. ב-"Children" הוא העלה ילדות ישראליות לרקוד איתו והיה הכי נחמד אליהן. אבל ב-"Purpose", שיר הנושא של סיבוב ההופעות והאלבום, הוא לא הצליח לנסוק לגבהים אמיתיים. למרות שישב על הבמה בתנוחה הגותית. שנאמר, ג׳סטין טימברלייק הוא עדין לא.

הערב נגמר ב-"Sorry" הסוחף, ועשרות אלפי הנערות, נהרו החוצה עם פנים מלאות סיפוק. כן, ג׳סטין התבגר. הוא כבר לא נער שבטעות אינו שייך ללהקת בנים. המופע שלו רהוט, גרנדיוזי ושווה כל שקל. אבל אמן אמיתי עוד יצטרך לגדול שם. ואם להיות קצת פרובינציאלי, לסטטיק ובן אל אין בכלל במה להתבייש. הם היו על אותה במה, בלי שום רגשי נחיתות.