קלקסיקו בהופעה בבארבי, ישראל

קלקסיקו בהופעה (צילום: דין אהרוני) — קלקסיקו בהופעה | צילום: דין אהרוני

להקת קלקסיקו הופיעה אמש במועדון בארבי בתל אביב, הופעה ראשונה מתוך שתיים. השנייה תתקיים הערב (שישי) ומי שעדיין לא חווה את חוויית הקלקסיקו - לא כדאי לו להחמיץ אותה. הסולן ג'ואי ברנס וחבריו להרכב, שוב הביאו למועדון מס' 1 בארץ את האמריקנה הכובשת שלהם - שילוב כיפי ועמוק של קאנטרי אלטרנטיבי, אינדי פולק, טקס-מקס (הסטייל של גבול טקסס-מקסיקו) ורוק אלטרנטיבי - חווייה שמצד אחד מדליקה אוהבי מוזיקה איכותית מכל הז'אנרים, ומצד שני נשמעת מגניבה לחלוטין כהופעת סוף שבוע מזיזת ישבנים. אתם יכולים להכיר כל קאבר שאי פעם ביצעו, או לא להכיר אותם בכלל - אם מוזיקה אמיתית וסוערת היא הקטע שלכם - זו בדיוק ההופעה ששווה להשתכר בה, או כמו שאמר לי מישהו: "זאת לא הופעה, זאת פייסטה, הזדמנות לחגוג את היותנו חיים".

קלקסיקו נתנו הופעה שונה מאלו שביצעו כאן בסבב ההופעות הקודם שלהם בארץ ב-2009. אז, כהרכב שמגיע למדינה בלתי מוכרת ולמפגש ראשון מול קהל טרי, הם שלפו בהתאם את התותחים הכבדים ונתנו הופעה שרובה ככולה היתה קצבית ואנרגטית. הפעם הם כבר מכירים אותנו ואנחנו אותם, ולכן הם הרשו לעצמם לעדן מעט את הקרנבל. בהתאם לרוח הנושבת מהאלבום האחרון שלהם "Algiers", שהוקלט בכנסייה, פתחו קלקסיקו את ההופעה לאט ושקט יותר. השינוי הזה מציג את הגרסה העדכנית של ברנס, ג'ון קונברטינו ושאר החברים, אבל השאלה אם מדובר בצעד נכון כשמופיעים מול קהל ישראלי היתה חייבת לקבל תשובה נאותה בהמשך.

בשלושת השירים הראשונים Epic, Across the wire, ו-splitter לא נרשמו הפתעות מיוחדות - כך הם פתחו הופעות בטור הנוכחי באירופה. אבל אחר כך הגיע "Dead Moon" עם ביצוע באווירה כה עגמומית, שגרמה לי לשאול את עצמי האם אני בהופעה או בהלוויה. מבחינתי, ההופעה ניצתה רק החל מהשיר השישי, "Para". ממנו והלאה, השימוש המיוחד והמוגבר בכלי נשיפה, יחד עם צורת התיפוף המאפיינת כל כך את ג'ון קונברטינו, הצליחו לתרגם את הסאונד הייחודי של קלקסיקו במעבר לבמה.

קלקסיקו הגישו מחווה ל"ג'וי דיוויז'ן" בדמות קאבר ל"Love Will Tear Us Apart", שעלה מתוך "Not Even Stevie Nicks" שלהם בשילוב שנשמע לפתע מתבקש וטבעי. ביצוע השיא, לטעמי, של הערב היה ל"Crystal Forntier", עם חצוצרות בוקעות שפשוט לא מאפשרות לך לעמוד במקום. גם בחידוש ל"Alone Again Or" של להקת "Love" הטביעו קלקסיקו את חותמת הסאונד עימו הם כה מזוהים, כמו גם את מנעד ורוחב ההשפעות שלהם, מאינדי קאנטרי ועד השפעות דרום אמריקניות.

בקלקסיקו אוהבים להפתיע, וכך קיבלנו את "dub latina" המקפיץ ואת "Black Heart" בהדרנים. ולמרות זאת, ובאופן מעט מוזר, הכל עבד מצוין, ועדיין, ההופעה לא התרוממה עד התקרה. הקהל הגיע עם ציפיות גבוהות וציפה להתפוצצות שלא באמת הגיעה. גם מי שכבר ראה את קלקסיקו מופיעים בארץ ועוקב אחריהם בדבקות, וגם מי שהגיע כי שמע שהם טובים - כולם רצו לקבל חוויה עוצמתית יותר ומנומסת פחות כשקלקסיקו כבר מגיעים לארץ. ואולי זה קסם הגילוי הראשוני שפג בביקור השני בארץ.

ולמרות שקלקסיקו הרשו לעצמם לפנק אותנו הפעם פחות מבחינת ההתלהבות והאנרגיות - יצאתי עם טעם של עוד. נותר רק לקוות שהקשר שפיתח הקהל הישראלי הקבוע והנאמן עם קלקסיקו ימשיך להתחזק גם בהופעה שתיערך הערב. לא כדאי להישאר בלי כרטיסים. כי זו עדיין פייסטה, הזדמנות לחגוג את היותנו חיים.

רשימת השירים: Epic, Across The Wire, Splitter, Roka, Dead Moon Para, Hush, Minas De Cobre, Ballad Of Cable Hogue, No Te Vayas, Fortune Teller, Stray, Dub Latina, Corona, Maybe On Monday, Crystal Frontier, Alone Again, Puerto.
הדרנים: Sunken Waltz, Sinner In The Sea, Black Heart, Guero Canelo, The Vanishing Mind.

מצאתם טעות לשון?