בחלומות שלנו: נוסף לקליס שקפצה לביקור, MØ שתגיע עוד רגע וטיילור סוויפט שישנה על זה, דיונות של יוצרות פופ/אר אנד בי נסחפות לעברינו, ותל אביב הופכת לילדה המקובלת של הכיתה. במציאות שלנו: הדיונות לא כאן, ליקה לי, פקא טוויגז, בנקס, גריימס, טובה לו, אליפנט ולורד הן בגדר פנטזיה. אלא שהצורך העז להיחשב, לא נבלם לגמרי בגלל היעדרן. מתחת לאפנו הישראלי צומחת לה סצנת יוצרות כמעט ארקטית - לא מזיעה, לקקנית או מפדחת בחוסר ייחודה – אלא כזאת שיכולה לתת פייט, ברמת התוכן ולא בגודלה, לסקנדינבים, לאמריקאים, לאוסטרלים ולבריטים. ראייה חותכת לכך הוגשה לנו אתמול ב"כולי עלמא", כשנגה ארז ועדי אולמנסקי עלו לבמה.
"כולי עלמא", או "הקולי" אם תרצו, הוא מן מבוך מרווח שכולל חללים מלאי פוטנציאל. בירידה למתחם הגדול תגיעו ללובי פתוח שמוביל לחדר תערוכה, משמאל תמצאו חדר למסיבות ובר ארוך, עוד קצת שמאלה ויש מן סלון רגוע יותר, וחזרה ללובי שגם בו יש בר ומיני-פיצרייה שעובדת במרץ. שם, בלובי הכניסה, הוצבה הבמה. אולי החדרים, שמובילים לעוד חדרים, הם הממחישים הפיזיים הטובים ביותר לקהל הוורסטילי שפונה לגומחה של מקווה ישראל. חני נחמיאס, אגב, נצפתה אמש בדאבל-הופעה. וכמוה, סחים, נערים, היפסטרים, כלבים, גייז ותיירים.
נגה ארז, המלווה של שלומי שבן בהופעות, שעזבה את הסיקרט סי של עמית ארז וזכתה להכרה בזכות שני קאברים מופתיים (לסאן לוקס וקורט קוביין), היתה הראשונה לעלות. יש בה נוגות ומלנכוליות, יחד עם סקס אפיל בגובה 10 קומות ובוסריות במידה. המופע הוא מפואר ולא צפוי, לפחות לא למי שהחומרים זרים לו, אבל גם לא קליל. בניגוד לפרפורמנס המז'ורי שיגיע מאוחר יותר, נגה מתקרבת יותר למחוזות הביורק, צועקת, מכפילה קולות, צורמת (בקטע טוב) ורק לעיתים מורידה את רף המתח עם קטע פופי קליט. רוב מוחץ בקהל מאותגר מהרבה בחינות ועובר את מבחן ההיכרות. זה יפה, זה עובד וזה נטול קאברים. בעבר היה ברור שמפאת מחסור בחומרים מקוריים, העוגנים של נגה הם הכיסוי לסאן וקוביין, אבל היום היא כבר לא זקוקה להם.
אחרי סידורים של העמדה, כי כל אחת ועמדתה שלה, עולה עדי. עלילות אולמנסקי בעיר מרגישות כמו שעון חול שמתהפך רגע לפני שזה באמת ניצת. עם לורנה בי, עם הקליפ של וניה היימן ומאוחר יותר עם בורגור. מצד אחד יש ריספקט, מאידך אף אחד לא מוכן להכריז שמדובר באושיית פופ. נכון, הסאונד האסתטי והשבור במקביל נמצא בכל ערוץ בספוטיפיי, הלוק המשתנה הוא לכאורה טריק שנשלף מכובע ישן והעדכונים השוטפים בפייסבוק הם יישור קו עם העולם, אבל האמת העמוקה היא שאולמנסקי היא חיית במה אלקטרונית ואם תתנו לה מרווח זמן הולם היא תגזול מכם את התירוצים. "עברתי שינויים משמעותיים עם המוזיקה שלי", היא מספרת בביטחון ומתחילה לנגן שיר שהפיקה עם גיל לואיס בשם "Snow". השיר הזה הוא תצוגה מזוקקת של הכישרון הטמון באושיית הפופ אולמנסקי, שטסה לטור הופעות באירופה ויכולה להניח לשעוני החול של תל אביב.
ארז ואולמנסקי מרפררות לניינטיז לא מעט, ועוטפות את ההשפעות במיומנות והבנה עמוקה של הסאונד. תוסיפו לזה את העובדה שמדובר בשתי זמרות מצוינות, יפות באופן מטריד וגם פרפורמריות לא שגרתיות – ותקבלו את כל הרצועות שחסרות לכם בנגן. חני נחמיאס כבר עשתה את זה.
הערת שוליים: בהופעה של אולמנסקי עלו הרקדנים ירדן רז, קייל שרייך וקרלוס קר ג'וניור שהתחילו בקהל והמשיכו לבמה. ארבע השורות הראשונות הוטסו לחלל וחזרה בריקודים.
סטליסט נגה ארז:
Toy
Off the radar
Muezzin
Worth none
Same things
Balkada
Junior
סטליסט עדי אולמנסקי:
Heaven
Raw
Dreaming about it all
Snow
Was it you?
Chinatown
No one around