חברת הד ארצי-אן.אמ.סי הוציאה לאחרונה לרגל יום ההולדת ה-75 של שמוליק (שמואל) קראוס את "המיטב של שמוליק קראוס", מארז בן שלושה דיסקים, הכולל שני דיסקים עם המיטב של קראוס ודיסק נוסף עם עשרים שירים שמבצעים אמנים שונים ונכבדים.
כל התייחסות ליצירה של קראוס מעלה תמיד גם התייחסות לאדם ומזגו החם, אבל הכל מתגמד לעומת תרומתו הרבה לבניית הרוק הישראלי בסוף שנות השישים והשירים הגדולים שהוסיף ליצור גם בשנות השבעים, השמונים, התשעים ואפילו עד המחצית הראשונה של שנות האלפיים. אז נתחיל מהסוף - "המיטב של שמוליק קראוס" הוא דיסק חובה בכל בית, שאוצר בתוכו כמויות גדולות של שירים שהם מהיפים שנכתבו במוזיקה הישראלית.
הדיסק הראשון באוסף חשוב תיעודית, השני עדיף איכותית
הדיסק הראשון במסע הכרונלוגי הוא בעל חשיבות תיעודית ממדרגה ראשונה, אך מתקשה לייצר רצף האזנה אחיד מהסיבות האובייקטיביות של ההרכבים השונים וההפקות השונות בהן לקח קראוס חלק, ביניהם "החלונות הגבוהים", "כף התקווה הטובה", האלבום "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" ושירי הילדים של מרים ילן-שטקליס. ועדיין כולל הדיסק הזה כמות בלתי נתפסת של שירים גדולים כמו "אינך יכולה", "זמר נוגה", "בובה זהבה", "לוח וגיר", "מי אנחנו", "נתפייסה" ו"שוב".
הדיסק השני הוא הטוב והאחיד מהשלושה. המסע ביצירתו של קראוס ממשיך, ומתמצת את המיטב מאלבומי הסולו של קראוס עם המיטב מהאלבומים הקלאסיים "גלגל מסתובב", "אחרי 20 שנה", "ידידותי לסביבה", ו"יום רודף יום" עם השותפים הכמעט קבועים יעקב (יענקל'ה) רוטבליט ואילן וירצברג, כשאת האלבום האחרון הפיק מוזיקלית משה לוי.
הקול המחוספס חודר, ואפשר להרגיש את הסכנה באוויר
לטעמי, ובלי להמעיט משירי "החלונות הגבוהים", שירים כמו "אחרי עשרים שנה", "רואים רחוק רואים שקוף", "אם", "איך הגלגל מסתובב", "גיטרה", "איך עושים תקליט" ו"השיר החי" הם ללא ספק המיטב המזוקק של שמוליק קראוס.
הקול המחוספס, העבה והחודר של קראוס משדר אמינות, כאב ומתח כל הזמן. כשהוא שר ב"באמצע הרומן" את מילותיו של רוטבליט "את מנוחתך אשוב לשוב ולהחריד" אפשר להרגיש את הסכנה באוויר. כשהוא שר "אהבתך עשתה אותי ידידותי לסביבה", ב"ידידותי לסביבה" אפשר להרגע ולצאת מהמקלטים, וכשמגיע "הלב הזה" - אחד השירים הגדולים והמוחמצים תקשורתית של הצמד רוטבליט-קראוס, שיצא לאור באלבום האוסף של רוטבליט ב-97' - הלב מדמם סופית.
שלושת השירים האחרונים בדיסק הזה - "איזו רוח טובה", "יום רודף יום" ו"בצד העצוב של העיר" הם רק טעימה לא ממצה מאלבומם האחרון של קראוס-רוטבליט "יום רודף יום" שהופק ביד האמן של לוי ב-2003. לוי הצליח אז בעבודה אולפנית מדוקדקת ורגישה לתעד את קראוס בסביבות גיל 67, כשהוא כבר לא בשיא קולו וכושרו הגופני, וליצור מסמך מרגש של חשבון נפש, השלמה עם זקנה לצד התאהבות ואופטימיות. נוגע ללב באמת. למתעניינים בקראוס מומלץ שלא להסתפק רק באוסף המשולש ולשים יד על האלבום הזה עם שירים כמו "שוב חלמתי", "64", "הנה זה בא", "על ענף רענן" והגרסה של קראוס ל"זה קורה".
הדיסק שלישי במארז "אמנים שרים שמוליק קראוס" מציג ממיטב השירים שקראוס הלחין לאמנים במשך השנים, לצד גרסאות מחודשת לשיריו שחלקם כבר הופיעו בשני הדיסקים שבאוסף. בקבוצה הראשונה נמצאים שירים כמו אני "אשיר לך שיר" ו"זה קורה" של אריק לביא, "מכת שמש" של יובל בנאי, שהופיע כבר בעבר בכל מיני אוספים של שירים מסרטים אך סוףסוף מוצא אכסניה ראויה, "סוס עץ" ו"מה איתי" של אריק איינשטיין ו"ימי ראשית הקיץ" של ג'וזי כץ.
מגיע לו זהב או פלטינה על האוסף הזה
בקבוצה השניה נמצאים "רואים רחוק רואים שקוף" בביצוע המחודש של מאיר בנאי ו"גיטרה" בביצוע של אהוד בנאי מפרוייקט "עבודה עברית", "אהבה ראשונה" של רונה קינן ו"כשאת בוכה את לא יפה" בגרסה הרוקית של יהודית רביץ ונורית גלרון מהמופע המשותף שלהן באייטיז.
אמרו שזה הסוף שלו והנה הוא חוזר לחיינו עם אסופת שירים עוצמתית. אחרי שבעים וחמש שנה על הכדור הגיטרה של קראוס עוד מנגנת. מגיע לשמוליק קראוס לקבל אלבום זהב או פלטינה על האוסף הזה, ומגיע לכל אוהב מוזיקה שגר פה להחזיק את אסופת השירים המופלאה הזאת.
"המיטב של שמוליק קראוס", אוסף משולש, "אן.אמ.סי-יונייטד-הד ארצי"