פסנתר, אתה תותח

המהום סטטי חלש אך מורגש ליווה את החלק הראשון של ההופעה של שלומי שבן וקרן אן בפסטיבל הפסנתר. אל אותו זמזום נוספו ציקצוקים חשמליים שמקורם, כך נראה, בבעיה כלשהי במגעים של הגברת כלי המית'ר שליוו את ההופעה והעיבו על חלק משמעותי מהמופע. אז איך בכל זאת הסתיימה הופעה שסבלה מכשלים טכניים בעייתיים בהדרן לא-שגרתי, מלווה סטנדינג אוביישן חריג במושגים מקומיים? זהו סיפור ההופעה המרתק של שלומי שבן, קרן אן ואבישי כהן.

היה זה מפגש מעניין ומעורר מחשבה בין קרן אן האלגנטית על ההגשה הרכה והמאופקת שלה ובין שלומי שבן על הגרוטסקיות היצירתית המתפרצת שלו, שעל פניו מייצגים של שתי גישות הגשה לא ממש דומות. מי ימשוך חזק יותר? לאן הערב הזה ילך? ההתחלה הענוגה והמלטפת רמזה כי הסגנון של אן יכפה עצמו על שבן. שירים מינימליסטיים ועיבודים ענוגים יצרו את הרושם שאנו עומדים לקבל את שבן בגרסתו הממלכתית, כמלווה מעולה וכינור שני לגברת אן המיומנת ובעלת איכויות הסופט-פולק הסטנדרטי והמלוטש. בשלב זה נדמה היה כי הסגנון הרך של אן מצליח לרסן ולנקז את הפריק-קברט השוצף והתזזיתי של שבן לכדי איפוק עדין ונהדר בפני עצמו. החוקים היו ברורים וההפרדה הייתה מוקפדת: הוא שר בעברית, היא באנגלית. השניים מתחילים ביחד שיר - היא בגיטרה והוא בפסנתר, אבישי כהן המצויין מלטף בנגיעות חצוצרה יעילות, ורביעיית המיתר מגבה. נעים, יפה, אך עדיין לא מרומם נפש. בעיקר עם הזמזום ההוא ברקע.

עם התקדמות ההופעה החל המומנטום לטפס. לצד פתרון התקלה הטכנית החלה רוחו של שבן לשרות יותר ויותר על המופע ולסחוף אחריה גם את אן שהחלה להיפתח ולהשתחרר יותר ויותר, כשאבישי כהן יוצר את החיבור והדבק המושלמים בין הסגנון המסודר והמלטף של אן לזה המפתיע והגועש של שבן. כהן השכיל לשלב את החצוצרה באופן מתון ונכון, ולצד תמיכה מדויקת בשירים הפיק גם צלילים רעננים ולא שגרתיים והיה בהחלט שותף משמעותי במתרחש על הבמה.

בנוסף, החלו הגבולות שהיו כל כך מוקפדים בתחילת ההופעה להתמוסס ולזלוג זה לתוך זה: בתחילה שרים ביחד את "מותק את אצלי בראש"- הוא בעברית והיא את המילים של דילן באנגלית, לאחר מכן הוא מלווה אותה באנגלית ולבסוף מושלם התהליך כאשר אן שרה בית בעברית וזוכה אגב כך לתשואות. הקו העיבודי, שבחלקו הראשון של ההופעה היה סטנדרטי וכמעט מאופק, החל לצבור נפח: פה שבן מתפוצץ על הפסנתר ושם אן פורטת אפקטים עדינים על גיטרה חשמלית. שבן מפעיל אורגן תופים ביתי מחד, וכהן שולף חליל צד מגיסא. בליץ להיטים שכלל את "כולם אומרים" ו"שרמוטה פוריטנית" מצד החתן ואת "not going anywhere" ו "lay your head down" מצד הכלה השלים את המהפך שהחל בבעיות טכניות מעיקות והסתיים היטב בביצוע משוחרר, משועשע ומתורגם ל "tower of song" של לאונרד כהן.

עד כמה עבר המופע של אן ושבן תהליך מרתק יעיד האירוע שחתם את ההופעה. המשתתפים קדו, והאורות נדלקו. אולם הקהל המשיך להריע וצמד חתני השמחה עלו לבצע הדרן. בשלב זה נסגר באכזריות המסך שעל הבמה וקול ברקע בישר בלקוניות כי בעוד זמן קצר יחל במקום מופע נוסף ואין ברירה אלא לסיים. בעודו מקריין הגיחה אן בסערה מבעד לקלעים חמושה בגיטרה. היא התיישבה על שולי הבמה, שבן הצטרף אליה עם אורגנית על בטריות והשניים פצחו בבלוז, ללא הגברה, שבשיאו הגיח כהן וקינח בסולו חצוצרה מאולתר בעזרת כפות ידיו בלבד. המחווה הספונטנית והכובשת הזו חתמה מופע שלמרות היותו לא חף מתקלות השאיר תחושה מרגשת ומרוממת.

• פסטיבל הפסנתר
• קרן אן
• שלומי שבן