נעם רותם עם אהוד בנאי בהופעת השקה בבארבי

נעם רותם במופע השקה (צילום: אורית פניני) — מאהב מוזיקה מיומן, שהגיע בראש ובראשונה לספק את הקהל שלו. נעם רותם במופע ההשקה ל"נשורת" | צילום: אורית פניני

נעם רותם חורש את במות ישראל כבר יותר מעשרים שנים. בהופעת הבכורה לאלבומו החדש, "נשורת", הוא לא ניסה לתפוס יותר מדי תשומת לב. להיפך, את הכבוד הוא השאיר לאהוד בנאי, ששר את שיר הנושא של האלבום, בזמן שרותם מנגן בצל, פשוטו כמשמעו, כאילו ניצל את סוף חג הפורים והתחפש לברי סחרוף מימי מינימל קומפקט. ככה פותח הופעה מאהב מוזיקה מיומן, שהגיע בראש ובראשונה לספק את הקהל שלו.

גם בשיר השני רותם הפתיע, עם "ברזל ואבנים", שיר הנושא מאלבומו הקודם. זו אומנם הייתה הופעת הבכורה של "נשורת", אך כשאלבום הקודם כה טוב, קשה שלא לשמוח שהוא קיבל את הכבוד הראוי לו כבר בהתחלה. הביצוע עצמו היה מרתק וכלל צווחות דיסהרמוניות-בכוונה מצד זמרות הרקע, שהעניקו מגע פרוגרסיבי מעניין, אשר הלך יד ביד עם יכולות הליריקה הנפלאות של רותם. בנאי, מגדולי הטרובדורים בארץ, שירד מהבמה אחרי השיר הראשון, לא יכול היה שלא לנענע את הראש מול המוזיקה הנפלאה שטפטפה אל הקהל מהבמה.

אהוד בנאי בהשקה של נעם רותם (צילום: אורית פניני) — התכבד בשיר הראשון. אהוד בנאי | צילום: אורית פניני

ואז, לאט לאט, הטפטוף הפך למבול, ורותם מצא שער לא נעול. הוא התחזק בשירים הבאים, שנשמעו כאילו נשלפו הישר משנות השמונים בזכות נגיעות ניו ווייב קלות. "נשורת" הוא אלבום נפלא, אך הוא מתאים פחות להופעות, מיצירות אחרות שרותם הוציא בעשור האחרון. את הפער הזה הוא סגר באמצעות עיבודים חדשים, שונים מגרסת האלבום, ובזכות שירים נפלאים של אמנים אחרים כמו "חרב דמוקלס", שתרגם מלו ריד המנוח. בין אנשים מתים מסמים, אוטובוסים שפוגעים בילדים ושאר המראות הקשים, ששובצו בשיריו של ריד, הזכיר רותם אמש עד כמה הוא מוכשר גם כגיטריסט.

וכדי להימנע מלשקוע בדכדוך המובנה שבשירי האלבום החדש, רותם פנה פעם אחר פעם ללהיטיו המוכרים. בהדרן הראשון, כשביצע את "קראת לי קין" כולם בבארבי כבר קפצו על רגליהם. הם המשיכו לקפוץ כשהמשיך עם "עיר שלא נרדמת", שמהאזנה להאזנה מתגלה כתמונת המראה הכי מדויקת של העיר שאירחה את ההופעה אמש. כמובן שבשורה שבה הוא רגיל לומר "מתל ברוך ועד לפלורנטין כולם יוצאים ללבונטין", השם של המועדון התחלף באלגנטיות ל"בארבי", שלאחרונה יותר ויותר מקדים את שעת תחילת ההופעות ל-22:00, ועל כך הוא ראוי לתודה.

כי ב-11:25 ההופעה כבר הסתיימה, אבל האנשים במקום פשוט סרבו לעזוב. במשך דקות ארוכות הם מחאו כפיים ושרקו. אנשי התאורה והסאונד שאלו אחד את השני מה עושים, ואחרי חמש דקות של ציפיה רותם עלה לבצע את השיר האחרון בהופעה לבדו. "אשלח אתכם הביתה עם חיוך", הוא אמר במבוכה גלויה, ושר את "הכיתה שלנו", שהוא כולו חץ כואב ללב ישראלי דואב.

והקהל באמת יצא לבסוף עם חיוך אחרי הופעה מעולה, שיכולה להיוולד רק במציאות שמולידה שורות כמו "גלים נושאים את שמו של ז’ניה, קינאתי בו, רופא מצליח, אבל עכשיו אני יודע, אח שלו מת ברפיח". "הפכנו לזרים", ממשיך השיר הנפלא ההוא, אבל ברגעים האחרונים האלה של ההופעה כל הנוכחים היו מאוחדים, באהבה שלהם לאמן מוכשר, שכה נהנה להחזיר להם טובה.

ועוד משהו חשוב: עשרים וארבע שעות לפני שנעם רותם עלה לבמה בבארבי אמש, שתי להקות חדשות זכו לאותו הכבוד. הראשונה הייתה "בוקרשט", שהיא לבטח אחת מלהקות הטובות שאתם לא מכירים כרגע בארץ. השנייה הייתה "דוקיומנט" בהופעת הבכורה שלה. כמו להקות צעירות רבות, "דוקיומנט" ניסתה לכבוש הכל ברגע הראשון. שירים בוצעו שם עם שלל גימיקים ומעברים לא טבעיים מקצב מהיר לאיטי. הם עשו בערך כל דבר שמאהב צעיר מנסה לעשות בפעם הראשונה והביצועים היו בהתאם. לא נורא. יש להם פוטנציאל לעשות את זה בסוף כמו נעם רותם.

מצאתם טעות לשון?