זמרת השנה

כן, אני מגניבה. אני הכי קול. הכי בטרנד. הכי קלאסה. כן, אני יפה. אני סקסית. וכן, אני כרגע מפלרטטת אתכם בלי שום בושה. כן, אני עולה לבמה בשמלת כלה, עם זר פרחים ביד והינומה על הראש, כדי להשיק את האלבום הכי לא "כלתי", הכי כן הולל ותל אביבי. כן, ההומור שלי מתחנחן והורס, וכשאני מתחננת אני יודעת שאשיג כל מה שאני רוצה. עם המבט המצועף הזה, והשיער של הספר הקבוע, והגוף שאני יודעת שאתם תחשבו עליו הלילה.

כשאני כותבת על זיונים אני הכי חכמה בעולם

כשאני כותבת על זיונים בעיר הגדולה אני הכי חכמה בעולם, או הכי טיפשה, תבחרו. תבחרו כבר, כי תכף אני הולכת. וכשאני שרה את השירים האלה על הבמה כולם שרים איתי ביחד, בקושי מקשיבים למילים על ההיא שמזיזה את הראש מצד לצד כמו בובה מדברת אנגלית. מי מקשיב כשיש להיט כזה גדול. אמרו לי בחברת התקליטים לעשות דיסק שיישמע כמו איימי וויינהאוס, כי זה מה שמוכר עכשיו.

אז תום דרום עשתה לי אחלה הפקה, עם שלישיית כלי נשיפה, תופים, בס וקלידים, מי צריך גיטרה חשמלית רועשת כשאני כזאת סקסית. ומי צריך את איימי כשיש לי קאבר ל"מגדלור" של שושנה דמארי ברוח התקופה, שהוא חצי ברצינות וחצי בצחוק והיה יכול בקלות להשתחל לתוך "עבודה עברית 2" או לפרוייקט "היונים". ומי צריך דיסק שלם כשיש לי להיטים מהשניים הקודמים שעדיין טוחנים אותם בגלגלצ, ואפילו שיר מצויין כמו "שחזור" שלא יצא באף אלבום. וחבל.

למה את תמיד שרה שעצוב לך

והלו, יש מצב רציני שאני לוקחת השנה את זמרת השנה. גם בגלגלצ וגם ב-24. למה מי עוד מועמדת? קרולינה? נו באמת. וכל שאר הרשימה נראית כאילו עכשיו שנת 84' ועוד רגע ג'ורג' אורוול יקפוץ לבקר. "אה אה אה" זה להיט ענק. אפילו הנהג מונית שהביא אותי הערב לזאפה מכיר אותו. הוא גם אמר לי "בובהל'ה, למה את תמיד שרה שעצוב לך?".

האמת שלא תמיד עצוב לי. הנה, בהדרן האחרון אחרון נתתי את "מועדון ריקודים" וכל הפאקינג זאפה היו על הרגליים. אבל בטח שעצוב לי כי אני יוצרת רצינית שכותבת מתוך כאב. סתם, נו. מה לעשות שברוק עצב מוכר יותר טוב. בדיוק הפוך מבמזרחי. ואין לי בעיה עם מזרחי. אפילו סלסלתי וצעקתי "אייווה" ואמרתי ששמעתי שזה פופולרי, אתמול בסוף ההופעה, כשמרוב התלהבות עליתי על השולחנות, ונפלתי אחר כך על רצפה מלאה זכוכיות. הכי אותנטי. הכי רוקנ'רול.

שובה של נערת הרוק

מה, אני נערת רוק, לא ידעתם? השכלה מוזיקלית זה נכון, אבל פרועה. ואני שרה בקול שקט, רך, אינפנטילי, מלטף ושברירי, שהכי קל להתאהב בו. וזזה על הבמה כל כך יפה. וכשאני פותחת את הפה גדול וחזק יוצאת לי מין צעקה ברווזית כזאתי, שאו שאתה מתחבר אליה בטירוף, או שאין לך כוח לשמוע, ומזל שהרוב כן רוצים. ואוהבים אותי פה. הכי הרבה מחיאות כפיים קיבלתי כשהורדתי את המיקרופון ושרתי בלי. כולם הקשיבו בדממה. כי, יואו, כאילו, איזה זמרת גדולה אני.

כן, זמרת. יותר מהכל. זמרת ואישה, שכוחה בחולשתה, וההפך, וכל השטויות הפמיניסטיות האלה על העצמה נשית, וסקס עם מי שבא לי, ולב שבור מהבן זונה שברח. אני מראה לכל הגברים האלה מי פה המלכה. והשפחה. והאלילה. והזונה. ואני מאמינה באלוהים. הכי מאמינה. ומודה לו ב"אמן" שלי הספק-רציני ספק-ציני (אלופה בזה) וב"מודה אני" של מאיר אריאל ז"ל, בביצוע הורס לחלוטין. אני הכל. שרה על הכל. בלי פילטרים. לכו תנסו לחנך אותי. האמת שלא צריך. אני כבר מאולפת. יודעת מה אתם רוצים ומוכנה לתת, כי זו הדרך שלי לנצח.

המנצחת הגדולה

כי, היי, אני המנצחת הגדולה. כמו באמריקה, כמו בווגאס, כמו ב-2-O בלונדון. כמו איימי. רק שלמי יש כסף לסמים האלה. הנה אני שרה ורוקדת כמו הזמרות הגדולות של פעם, עם מיני-מיני-ביג באנד שלבושים יפה. אני הנסיכה החדשה-ישנה של הזאפה, של תל אביב, של גלגלצ, של הרוק הישראלי, של היוני בלוכים והחיים שמשים וכל התעשייה הזו מתה עלי. מקווה שגם הקהל. ולא רק בתל אביב.

ולמה שלא יאהבו אותי. בשמלת כלה. עם להיטים ברדיו. יפה. סקסית. בלי גיטרות. עם שירים על יחסים. והומור. וציניות. שיואו, אני כזו משעשעת. מתים על הבדיחות שלי. על הקשקושים הקטנים והפלרטוטים הגדולים. צוחקים. מוחאים כפיים. נהנים. אני קראוד-פליזרית. אוהבים לאהוב אותי. זה הכי נחשב עכשיו לאהוב אותי. אז למה לא, בכיף. אני אפרת גוש ויש לי דיסק שלישי ומופע חדש. ואני הכי הכי נכונה. נעים להכיר אתכם, אני זמרת השנה.

• אפרת גוש
• זאפה תל אביב
• זמרת
• מופע
• מופע השקה