סוף סוף סחרוף

כל כך כיף לראות את ברי סחרוף ממלא את אמפי (זאפה) שוני עד אפס מקום, חמש דקות אחרי צאת אלבומו החדש "אתה נמצא כאן". כל כך מרגש לראות בערך אלפיים איש נפעמים מכל צליל שסחרוף מוציא מהגרון או מהגיטרה ורוקדים כמעט בטירוף ברגעי השיא של הערב. כמו שכתב פעם דויד ברוזה "מגיע לו". כל כך מגיע לו.

עוד שיא בקריירה

ברי סחרוף, מוזיקאי שכבר הגיע לפרקו מספר פעמים, מצליח להגיע לעוד שיא בקריירה שלו על גבו של אלבום מוצלח, שלא לווה במסע יחסי ציבור מאסיבי, למעשה כמעט ללא קמפיין כלל. והנה לאמפי שוני, זירת הופעות שהיא אולי האחות הצעירה של קיסריה, מגיע סחרוף כמו קיסר בשיא האהדה. שליט בדרכו הצנועה והמבוישת, ללא מניירות של כוכב, ללא כניסה גרנדיוזית או הפקה בומבסטית. פשוט מופע רוק משובח, כמו שכמעט רק הוא בזירה המקומית יודע לתת.

הערב נפתח בשיר שבו מתחיל האלבום החדש, הלא הוא "הלוחש למכוניות" - בחירה טבעית ונכונה לסיפתח לאלבום וגם למופע החדש. "הלוחש" הוא שיר שנבנה ונבנה, כשסחרוף עומד בתחילה מאחורי קלידים ועד לרגע השיא בו פותח זמר הליווי, שי צברי, את מבערי קולו וסחרוף חוגר גיטרה ופורץ במה שנראה כמו ריקוד חסידי ספונטני על גבול המיני-טרנס פרטי.

צבעים אתניים-כלייזמיריים

כשהוא ממשיך ל"זמן של מספרים", אף הוא מהחדש, הקהל כבר בגובה שלושים ס"מ מהרצפה, מנסה נואשות ללקט מעט קסם מכף ידו של המאסטרו. בלי מילות קישור הוא עובר ל"עיר של קיץ" המעולה, שמתפתח ליצירה רוקית-מזרח-תיכונית כולל מאוול מצמרר של צברי. בלי שהוא נותן לעצמו או לקהל לעצור להסדיר נשימה סחרוף נותן את "לחץ" הוותיק, שגם הוא מרמז לצבעים אתניים-כלייזמיריים ואפילו חסידיים בפינאל, הרבה בזכות הקלרינט של אייל תלמודי, גיבור נוסף בהרכב המלווה הנוכחי.

"מונסון", הלהיט הגדול מהאלבום "האחר", זוכה לביצוע שונה קצת בזכות החיבור של העוּד לגיטרות החשמליות ומשם הלהקה מדלגת בטבעיות ל"מה לך יחידה" מהאלבום "אדומי השפתות" והמילים של אבן גבירול מתחברות לאלה של סחרוף כאילו נולדו באותו עשור או אפילו באותה מאה. שיר שלפחות אני מאוד שמחתי לפגוש היה "רוח חדשה" מהאלבום "11א'", שבוצע בצורה מיטבית בזכות הסקסופון של תלמודי, שעבד נהדר עם הגיטרות של אורן לוטנברג, שכיסחו ללא רחם.

לפני שהטפטוף הופך למבול

המינון של שירי האלבום החדש היה די גבוה וברוב המקרים זה עבד נהדר ולא היתה תחושה של אורחים חדשים המתקבלים באווירת סימן שאלה, עניין מוכר בהופעות השקה. "נחמה" וגם "העין" ו"זמן של מספרים" השתלבו בטבעיות ברפרטואר שירי הרוק הוותיקים של סחרוף, כמו אנשים שאת שמם לא היכרתם אבל פרצופם נראה, משום מה, מוכר וידידותי.

בעוד "נחמה" מקפיץ את האמפי, החל טיפטוף גשם בינוני לדגדג את הקהל והנגנים שעמדו חשופים מתחת לכיפת השמיים. "זה רק גשם ברז", הבטיח סחרוף, "זה לרענן אתכם כדי שלא תזיעו יותר מדי". את "עיר מקלט", המצויד בשורה "לפני שהטפטוף יהפך למבול", הוא ניגן בשלב מתקדם יותר בהופעה. אגב, הילד המאומץ הזה עובד כל כך טוב אצל סחרוף, שייתכן שחלק מהצופים כמעט שכח שאביו מולידו הוא בכלל אהוד בנאי.

"הכל או כלום", סינגל הבכורה העתיק, הוריד לראשונה את הרגל מהגז אבל הקהל זרם עם ההמנון הזה באהבה גדולה. "בשבילך" מ"סימנים של חולשה" הוא שיר שאני מאוד אוהב, אבל הוא היה אחד מרגעי החולשה הכמעט בודדים במופע. "בסוף של יום" היה מענג ומפתיע, אולי גם עבור סחרוף שקצת שכח את המילים. גם "אבק בנעליים" היה אורח שאני אישית שמחתי לפגוש שוב. כשהגיע "ככה זה (לאהוב אותך)" האמפי כולו נתן בשירה בציבור שלא היתה מביישת את שרה'לה שרון, רק על ספידים ודיסטורשן.

קראחנה בשוני

היו גם כמובן "עוד חוזר הניגון" ו"כמה יוסי" הבלתי נמנעים, כשהאחרון הצליח להעיף את הקהל ואפילו את הלחמניות הכשרות לפסח, כבדות המשקל, שבהם נתחבו הנקניקיות, גבוה גבוה באוויר. משם היה רק טבעי לפרוץ בביצוע מעולה ל"בום פם" ורגעי קרחאנה מסוימת נרשמו בזירה.

חייבים לעצור ולהגיד שההרכב הנוכחי, שרובו מלווה את סחרוף בשנתיים-שלוש האחרונים, הוא אחד המשובחים ביותר, אם לא המשובח ביותר שליווה אותו על הבימה, מאז פריצתו לקריירת סולו. העושר הכלי של האנסמבל הזה שכולל חטיבת קצב מחוזקת - התופים של ניר מנצור והבס של המנהל המוזיקלי בן הנדלר, כלי נשיפה, בהובלתו של אייל תלמודי - חיית במה ברוח להקת מדנס, איתמר דוארי וצברי בכלי הקשה וכמובן הגיטרות המשובחות של לוטנברג וגידי רז, כל זה מייצר על הבמה וממנה בקהל אנרגיות אדירות ואווירת מסיבת רוק, עם נגיעות אתניות, מהודקת ועוצמתית. תענוג אמיתי.

להיטים מ"חם על הירח"

בהדרן זכינו ללהיטים מ"חם על הירח" - "מפנה מקום" ו"יום הולדת", שבסופו לקח סוף סוף סחרוף סולו גיטרה ארוך ומקפיץ. ניכר היה שהקהל אולי קצת התרגל לגירסת החתונות של אינפקד מאשרום, אבל גם בלי האלקטרו זה עבד נהדר.

ברי סחרוף לא נתן לנו ללכת הביתה בלי הקינוחים בדמותם של "אין קיץ לילדות" ואחיו הצעיר "חלליות", שהיו קליימקס מתבקש ונכון לקצת יותר משעתיים של מופע משובח, מהודק ומרגש. בעוד שבוע הוא יחזור להדרן באותו המקום ובאותה השעה. יש לכם הזדמנות שנייה. אל תחמיצו.

>> ברי סחרוף במצעד האלבומים הגדול

• אורן לוטנברג
• אייל תלמודי
• אמפי שוני
• בן הנדלר
• ברי סחרוף
• גידי רז
• מופע השקה
• ניר מנצור
• רוק ישראלי
• שי צברי