"כל מה שאנושי",אלבומו החדש של ערן צור, חושף את השלד הערום שלו, מצייר תמונת מצב כנה של הכאן ועכשיו. ועכשיו ערן צור הוא כבר גבר בן 40 פלוס, עכשיו הוא כבר בעל, עכשיו הוא כבר אבא. הקונפליקט הוא שהוא גם נשאר אותו ערן צור ההוא, האאוטסיידר של הרוק הישראלי, ששר על יחסים ושל מיניות, שבוחן את גבולות המותר והאסור בחיים ובעשייה המוזיקאלית.
לכן שמורה לו פינה חמה כשהוא שר בעדינות של ספק גבר- ספק ילד, מלא רומנטיקה, את הטקסט של אתגר קרת מלווה בלחן של קומזיץ בקיבוץ: "חושך ולילה ומאוד מזדיינים \ חם לי, רטוב לי, אפילו נעים \ טוב אני גונח לפני הפיצוץ \ רק תזכירי לי בבקשה איפה הצד של הבחוץ?".
ואז הלב מחייך על האומץ הנדיר של האמן הייחודי הזה, שבדיקציה אפלה-קומית מספר על ההשלכות הקוסמיות של "לגמור בחוץ", כי "הבחוץ זה הצד של הרוח פרצים, בצמרות העצים, ללא סבסוד ללחם ולביצים". המציאות הצינית של ישראל נכנסת בשיאו של זיון והוא דווקא בוחר להפנות למציאות את הגב ולגמור בפנים - "בשדה שושנים".
מתח בין המורד המוחצן והאפל לאיש המשפחה שמחפש יציבות
המתח המילולי והמוזיקאלי הזה, בין המורד המוחצן, הכן, הרומנטי והאפל, לבין איש המשפחה הפרטי, שמשתדל להיות "נכון" עבור ילדיו, מורגש במיוחד ב-"הגופה": "...הרי אני כבר אבא לילדים עכשיו \ חייב לסלק את הגופה שנשארה לי בחדר". ערן צור של האלבום החדש הוא אדם המנסה לפשר בין הקטבים של עצמו, בין האמן שטבעו מחפש לערער יסודות, לבין המבוגר שמחפש יציבות: "יש מערכת חוקים, ממנה לא מתחמקים \ אני חייב לקבל אותך, אני צריך להשלים איתך" ("אני חופשי").
אחד ההישגים הבולטים של "כל מה שאנושי", הוא המיידיות שבה הוא מצליח להכניס שירים חדשים לאסופת הקלאסיקות של צור: "בעין הסערה", "בחוץ" ו-"אני חופשי" יעמדו בגאווה מעתה לצד "בלילות של ירח מלא", "הוא והיא" ו- "ערב ב' כסלו" באוסף הלהיטים הבא. ויחד עם זאת עדיין מדובר באלבום גדוש ועשיר בפיסות חיים אותנטיות, שמזמינות האזנה חוזרת ומעמיקה.
היה מעניין לגלות אם תחושת הבשלות והאנרגיה המחודשת של האלבום החדש יקבלו ביטוי גם בהופעת ההשקה במוזיאון שהתקיימה אמש במוזיאון תל אביב. המוזיאון הוא סביבה בעייתית להופעת רוק, שפותחת דיון ארוך, שלא נכנס אליו, על הפיכתו של הרוק הישראלי לסוג של מוצג מוזיאוני. החשש הזה עולה לרמת חשד-שיא כשהסדרניות, סבתות נחמדות בסך הכל, קורעות את הכרטיסים בעייפות של עשר בלילה ומושיבות את הקהל באולם שלא נבנה לרוקנ'רול.
מונע מהרוק הישראלי להישמע כמו מוצג מוזיאוני
אך החשש מתחיל להיסדק כשערן צור עולה לבמה, מצויד ברם אוריון, לרקע האווירה הנבנית של "ערב ב' כסלו", ומול אולם מלא הוא כובש אותו מחדש עם ביצוע עשיר בבס. מאותו רגע רשימת השירים נפתחת כמניפה, בתבונה וברגישות מלטף צור את הקהל ושוזר את השירים החדשים "אנושי", "ג'נטלמן" ו-"חופשי" בין שיריו המוכרים: "פרפרי תעתוע", "תכלית בתחתית", "כשבאתי לקחת אותה מהעננים".
השירים הישנים מקבלים בערב הזה עיבודים מלאי עוצמה ומבוצעים בביטחון על ידי הלהקה. ב"קיץ", בזמן שצור שר בבהירות מתענגת "חולצת שד והוא יונק, יונק, יונק" הסבתות הסדרניות של המוזיאון מתעוררות לפתע, פוערות עיניים ומתחילות לשאול את עצמן למה בדיוק הן התחייבו לשעתיים הקרובות.
גבע אלון משתלב היטב כנגן, פחות עם שיריו שלו
בחלקו השני של המופע צור נשאר לבדו עם גיטרה אקוסטית, מלווה בפסנתר של אוהד בן ארי. הם מבצעים את "ירושלים" המבריק ו-"תותים". אז הוא מזמין לבמה את גבע אלון, שניגן גם באלבום, והסאונד מתמלא בגיטרה הבטוחה שלו. יחד הם מבצעים רצף שירים מהאלבום החדש. בין שיר לשיר צור מדקלם את המילים, מספר אנקדוטות על איך זה לנגן את "תותים" מול תלמידי תיכון מטעם משרד החינוך ולקבל תגובות זועמות כשמגיע הרגע המרגש בו החוטים יורדים על הזין שלו.
האווירה נבנית משיר לשיר והערב הופך קסום מדקה לדקה. אבל אז גבע אלון מבצע שיר שלו באנגלית, מלווה בלהקה של צור ובצור עצמו בבאס וקולות רקע, וכאילו שלפתע נפתח חלון, ואור שמש טקסני חודרני פולש אל תוך חדר חשוך ורומנטי בלב פריז ומחרב את האווירה האינטימית. צור ממשיך לתת את הבמה לאלון, שמבצע עוד שני שירים שלו באנגלית. איכשהו זה לא משתלב, לא יוצר תמהיל נכון שעובד טוב עם המוזיקה של צור שלשמה התכנסנו.
הקסם של נסיך האופל לא פג
מנגד, את "בלילות של ירח מלא" הם מבצעים בהרכב מלא ומרשים, כשאלון שר את כל השיר בקול חזק וצלול, בעברית. אומנם השירה שלו רחוקה מלבטא את האירוניה המחוספסת והטבעית של צור, אבל הביצוע המרשים משיג תשואות רבות.
בחלק האחרון צור ממשיך לטפח את האינטימיות עם הקהל דרך הלהיטים: "הוא והיא", "קרבות תרנגולים", "כרמלה גרוס וואגנר", "תמונה אימפרסיוניסטית" ו"פרח שחור" ממשיכים את הלילה ומזכירים כמה שירים ייחודים ומרגשים האיש הזה כתב ב-20 שנות קריירה.
את ההופעה בוחר צור לסיים דווקא עם השיר הראשון מהאלבום החדש, "בעין הסערה", ומתעקש שהקהל ישיר יחד איתו את הפזמון ("אבל אני עדין, ויש לי רגשות"). זה עובד והמסר של צור עובר באופן ברור - הקסם של נסיך האופל לא פג, בין עבר קיצוני לעתיד שמנוני יש הווה אמיתי, ובו, כרגיל אצלו, שירים ייחודים ומרגשים.