חזקה מהרוח, עדינה מסופה

בגיל שבו קולגות שלה משנות ה-70' וה-80' מופיעים בתוכנית כמו "היכל התהילה" או מנסים, איכשהו, לייצר עוד קאמבק, גלי עטרי עולה לבמה מול אמפי שוני מלא (1300 איש, מכל הגילאים והמגזרים), עם שלושה אורחים מתבקשים - לאה שבת, סגיב כהן וישי לוי, הרכב נגנים מצוין - עמית הראל בפסנתר וקלידים, גיל לואיס ונועם "חרגול" בורג בגיטרות, בנצי גפני בבס ואלי בן שושן בתופים.

אבל האלמנט החשוב ביותר של עטרי הוא ארסנל להיטים בלתי נגמר, שמשתרע מ"אם יש לך שמש" הראשוני, דרך "דרך ארוכה" מ"דיזינגוף 99", עבור בקלאסיקות כמו "אין לי ארץ אחרת" ולהיטי "חלב ודבש", המנה העיקרית - להיטי שנות ה-80' וה-90' מתקופת הפריחה הגדולה, ולקינוח - האלבום האחרון עם סגיב כהן והשירים החדשים מהאלבום שבדרך עם עמיר בניון. 27 שירים ביצעה גלי עטרי במופע אמש באמפי שוני שנמשך כשעתיים, ולו רק היתה רוצה היתה יכולה לתת עוד שעה שלמה עם עוד תריסר להיטים שגם אותם כל הקהל הנאמן שלה היה שר בעל פה.

היכולת לבחור שירים טובים שיהפכו ללהיטים וקלאסיקות

בכל פעם שמישהו זורק את הקלישאה שלזמרי פופ מבצעים יותר קשה לשרוד מליוצרים או רוקרים שגם כותבים ומלחינים מיד עולה התשובה - גלי עטרי. כי עטרי היא לא זמרת עם קול גדול או פרפורמרית ששורפת במות, אבל היא שורדת עיקשת, שמלבד יכולת שירה שנשמרה כמעט בשלמותה (זמרת הליווי שירה כהן עוזרת לה קצת עם הגבוהים), והופעה מצודדת גם אחרי שנים, אלוהי המוזיקה נתן לעטרי עוד תכונה מנצחת - היכולת לבחור שירים טובים, שיהפכו ללהיטים ובהמשך לקלאסיקות, ובזה עטרי היא אחת הטובות בארץ, אם לא הטובה ביותר.

אלא שהמופע הנוכחי של גלי עטרי הוא לא רק מסע אחורה בזמן וסיכום של 35 שנות קריירה, מדובר בפרויקט להצלת שירים. מרבית הלהיטים הקלאסיים זוכים במופע הזה לעיבודים מחודשים, שגואלים אותם משיממון העיבוד המקורי (ויסלחו לי המעבדים שעבדו עם עטרי באייטיז - זה לא אתם, זה האופנה, והשמרנות הכללית של המיינסטרים המקומי). "רק אתמול" לשם חימום בפתיחה עוד לא ממש שם, אבל "סוף העונה" כבר יותר ערני. מיד אחריהם "אם יש לך שמש" הופך לרוקנ'רול ועטרי נותנת לקהל לשיר ("סולו שלכם!"), "ממריאה ברוח" גרובי להפליא ועטרי משדרת סקסיות ועוצמה יותר מבכל הקריירה שלה יחד, מפעילה את הקהל עם הידיים למעלה.

הפופיות של עטרי משתלבת עם הסול-בלוז של שבת

לאה שבת, עם קול חם ומצמרר, מצטרפת ל"השיר שיביא לך אהבה" שמוגש כקאנטרי סוחף עם לואיס בחשמלית שנותן את הטמפו ובורג מלווה באקוסטית. באמצע הנאמבר עטרי עוצרת ושרה את המילים לאט, מודגשות, רק בליווי פסנתר. ב"ירח בשמיים" ("אוהבת אותו, מוכנה להיות בשבילו") הפופיות של עטרי משתלבת עם הסול-בלוז של שבת, הקהל מרים ידיים ושר וזה מקסים. "מזל שלאה פה, כי אחרת זה היה נראה כמו תימניאדה", משחררת עטרי הלצה בסוף השיר.

זהו עוד מאפיין של המופע הזה - עם או בלי מישהו שכתב לה את הבדיחות עטרי מנסה את כוחה גם כמעין סטנדאפיסטית וכל כמה שירים זורקת סיפור קצר או אמירה בידורית אחרת, מהבנים שמתחילים עם הבת שלה בת ה-15, דרך הסרט "דיזינגוף 99", שהיתה מוכנה למחוק מהרזומה, עבור בחיקויים של אחותה במבטא תימני כבד ועד תלונה על הלחות והחשש מלסיים את ההופעה עם התסרוקת של יזהר כהן.

שלוש בלדות, ושני המנונים עם סגיב כהן

כשחוזרים למוזיקה עטרי מדקלמת את הבית הראשון מ"עזוב", השיר החדש שיצר עבורה עמיר בניון. הביצוע שלה מדגיש עד כמה השיר הזה דומה לשירים קודמים של בניון, רק הטקסט מיוחד. אחריו מגיעה עוד בלדה - "תני לו פרח", בו עטרי מנצחת על שירה בציבור באורות מלאים על הקהל. הבלדה השלישית ברצף היא "ערמונים מהאש" הקורין אלאלי. עטרי כבר לא מגיעה לצלילים הגבוהים כמו פעם, מה שמכריח אותה לשיר בסולם נמוך יותר, ומוסיף לסקס אפיל של קולה.

סגיב כהן עולה לבמה כדי להתחנף עם "זה כבוד אדיר בשבילי להיות חלק מהקריירה המפוארת שלך". הם מבצעים יחד את "בין האש ובין המים", הלהיט ושיר הנושא מהאלבום שכהן יצר לעטרי. הבדלי הרמות ביניהם בשירה בולטים כאן - אולי כהן התרגש, אבל הוא לא שר טוב. השיר והעיבוד, לעומת זאת, חיברו בחוט מיוחד את הגרוב התימני-מדברי לתוך פופ-רוק ישראלי קלאסי וטקסט שמתאים גם לזוגיות במצב של חשבון נפש וגם כנאום ממלכתי של יום העצמאות. כהן ועטרי מתיישבים על כיסאות ושרים יחד את "מהמרחקים", שהוא כבר מזמן המנון כל-ישראלי. עטרי מתחילה וכהן מלווה וכשהוא לוקח פיקוד הוא פתאום נשמע הרבה יותר טוב מבשיר הקודם. בפזמון האחרון עטרי עולה גבוה וכהן משלים אותה בהרמוניה קולית נהדרת.

"נפאל" קאנטרי, "סתיו ישראלי" טוויסט, ישי לוי מלך

כשכהן יורדת גאולת השירים מהעבר נמשכת בעיבוד קאנטרי מגניב עם שתי גיטרות חשמליות ל"נפאל" (שבמקור היה פשוט משעמם), עם עיבוד טוויסט-רוקנ'רול גרובי ומגניב עוד יותר ל"סתיו ישראלי", כולל ה"לה לה לה" מאיזורי ה"ספידי גונזאלס" ולרגע אתה מרגיש בהופעה של ביל היילי או ליטל ריצ'ארד, בשיר קליל על נערה מאוכזבת שזוכה לטאץ' הקליל לו הוא ראוי. אחריו מגיע עוד שיר מבית היוצר של עמיר בניון - "מכאן לשם" – שיר מאכזב עם עיבוד רוקיסטי מיושן שלא מתאים לעטרי ולא לרוח התקופה.

כשישי לוי עולה לבמה הכריזמה שלו ניתזת לכל עבר. יחד עם עטרי הוא גואל את "דרך ארוכה". היא שרה אותו מאוד דומה למקור, אבל הקול החם והעמוק של לוי עושה בו נפלאות. איכשהו הקולות שלהם - העדין שלה והעוצמתי שלו - מתחברים למשהו חדש ומיוחד. חבל שלוי לא למד את המילים על פה. מכאן הם עוברים ל"רקדי", הלהיט הקלאסי של לוי, שהקהל המעורב של עטרי מכיר, אוהב ורוקד. נחמד לשמוע את עטרי מסלסלת במזרחית ואת בורג נותן בגיטרה את הליווי המיוחד א-לה יהודה קיסר.

"אזמרלדה" הצועניה ושרשרת להיטי סיום

עוד שיר שנגאל במופע הזה הוא "אזמרלדה", שהופך למיני-חגיגה יוונית-צוענית-בלקנית, עם קצב גבוה, צליל אקורדיון מהקלידים של עמית הראל וכל הלהקה ששרה עם עטרי את הסיפור על קוואזימודו הגיבן. ביצוע מצוין לשיר מיושן. אבל אמפי שוני, שלא רקד את הנאמבר הצועני, קם לרקוד דווקא בלהיט הבא - "רק מה שאת אוהבת", עוד המנון העצמה נשי אופייני לעטרי, שזזה עכשיו על הבמה כמו שלא זזה מעולם ופני בובת הפורצלן שלה קורנות מאושר.

שרשרת להיטי הסיום נמשכת עם "חזקה מהרוח", להיט ענק בעיבוד גדול יותר הרבה יותר מהמקור, שמרים סופית את כל הקהל על הרגליים. עטרי מגישה מיקרופון לקהל, נותנת לו לשיר (בזמן שהראל משתעשע על הפסנתר עם ליווי רגאיי) ונהנית מכל רגע. הלהיט האחרון לפני ההדרנים הוא "הכל עומד במקום", רוק אייטיזי סוחף, עם הגיטרה של בורג שמנגנת את התמה מ"רוקסן" של פוליס ועיבוד שמהדהד את היורית'מיקס ומייקל ג'קסון בעת ובעונה אחת. עטרי עפה פה, מתחילה לשיר ב"טה טה טה" ו"פה פה פה", בורג נותן סולו הישר משנת 87', בנצי גפני מקפיץ בס, עטרי מציגה את הנגנים ויורדת.

דרמטית ב"מקיץ אל חלום", דיסקואידית ב"ולנטינו"

כשהיא למטה, לפני ההדרנים, הקהל שר במקהלה את "הללויה" של חלב ודבש. אבל עטרי עולה רק עם הראל דווקא ל"מקיץ אל חלום" בביצוע דרמטי, חזק ומרגש. כל הקהל שר איתה, ולא בגלל נינט. עטרי עמוק בתוך השיר, צוללת לדרמה, עוד פזמון ועוד אחד והקהל מתמסר.

כמה שניות אחר כך הם כבר ירעידו את הרצפה בריקודים לצלילי הדיסקו-דליקטס של "נסיך החלומות (ולנטינו)". זמרת אחרת כבר היתה עפה כאן עם כבלים מעל הקהל וצורחת את נשמתה, אבל עטרי שרה את השיר כמו במקור, פוסעת מעדנות על הבמה וקצת מזיזה את האגן. היא לא צריכה יותר מזה כדי לגרום למאות (כולל גברים כמובן) לשיר ולרקוד כמו בקלאב מד, ואז לעצור את השיר ולהתחיל אותו ביחד, שוב, מקצב אפס עד 130 בי.פי.אם.

כוחה בעדינותה ונשיותה

וזה לא הסוף. עטרי מפתיעה עם מחרוזת להיטי "חלב ודבש" - "יחד" הממלכתי, "שיר לשירים" הפחות מוכר, "גלגל ענק" המרגש ו"הללויה" בנאמבר סיום גדול, יפה וחגיגי. אבל הקהל רוצה עוד, וכמחווה אחרונה, בסיומו של מופע מרשים, גלי עטרי עולה לבד, בלי נגנים, ושרה עם הקהל בא-קפלה את "אין לי ארץ אחרת" מקפיא הדם.

מעבר לעיבודים החדשים ולאורחים, המופע הזה לימד שהכוח האמיתי של גלי עטרי כזמרת נמצא בעדינות שלה, שהיא נגזרת של אופייה ונשיותה. עטרי היא שילוב מאוזן בין מרכיבים עדינים - קצת דיוות פופ, קצת נערת רוק, קצת זמרת "ישראלית קלאסית", קצת מאמא תימנייה. אבל בעיקר - בתוך עולם מוזיקלי שהשתנה, התחלף והתהפך אינספור פעמים ב-35 השנים שעברו מאז החלה לשיר, גלי עטרי בראה לעצמה עולם מוזיקלי-פופי משלה, עם חוקים שכתבה בעצמה והמון להיטים. בכך היא קנתה לעצמה חופש, וכך היא הצליחה לשרוד ולנצח.

• אמפי שוני
• בנצי גפני
• גיל לואיס
• גלי עטרי
• הופעות חיות
• מופע
• עמית הראל