חובבי המוזיקה המקומיים מקבלים בזמן האחרון רק חדשות רעות. להודיע על קיום הופעת חו"ל מרגשת ואז לבטל אותה דקה לפני מועד קיומה זה כמו לקחת סוכרייה מילד - הוא יזכור לך את זה לכל החיים. או לפחות עד ההופעה הבאה.
חינם, בלי פוליטיקה
לאחר ביטולו של דבנדרה בנהרט, מסיבות שאינן ברורות (מלבד שהנ"ל הודיע באתר הבית שלו כי הפכו אותו לדעה פוליטית שאינה שלו), הרים גבע אלון את הכפפה. אלון היה אמור לכהן כמופע הפתיחה של בנהרט, והחליט להשתמש בליל אמש שננטש ולקיים בבארבי מופע חינמי עבור מאוכזבי המבטלים מן הגולה. "כששמענו על הביטול החלטתנו לעשות מעשה, אנחנו מוזיקאים אוהבי תרבות ולא פוליטיקאים", אמר אלון.
שאול מזרחי, בעליו של מועדון הבארבי, אדם רב-זכויות במוזיקה ובתרבות הישראלית ב-15 השנים האחרונות, פתח את הערב בנאום קצר, שכלל את המשפט החשוב: "די לחרם התרבותי!". לעומתו, הקפידו שאר המשתתפים בערב להעביר מסר של "אהבה, ורק אהבה", כמו שאמרה בהמשך עלמה זהר.
המון מוזיקה משובחת
בין הנאומים הקצרים והקהל המפרגן, הייתה גם המון מוזיקה משובחת. החימום הגיע בדמותם של רועי ריק ועידן רבינוביץ', מנהיגי אנסמבל "הקולקטיב" (המונה דרך כלל 7 חברים). צנועים ומרוגשים מצליחים השניים להלהיב ולחמם קהל שאינו רגיל אליהם.
אחריהם עולה גיבור הערב, גבע אלון יחד עם להקת "Tree", שמלווה אותו בשנה האחרונה ומתגלה כחבורת כישרונות. תוך שניות הם סוחפים את הקהל למערבולת של פסיכדליה נהדרת, שההרכב המלווה תורם לא מעט לנוכחות ולעוצמה שלה.
הקליק שנוצר בין עלמה לגבע ניכר למרחוק
הראשונה לעלות, לחבק את אלון ולתמוך במטרתו היא עלמה זהר. הקול החם שלה משתלב באופן מושלם עם זה של המארח ולוקח קצת זמן להתרגל לכך שלפתע הוא שר בעברית. "התרגשתי לקראתך", החדש של העלמה, ו"עם הגב", מבוצעים כדואטים והקליק שנוצר ביניהם על הבמה ניכר למרחוק.
בין אירוח לאירוח הקפיד גבע אלון לתת לפחות שני שירים משל עצמו, מה שרק הגביר את הציפייה לבאות. האורח הבא הוא ערן צור, שמתקבל בחיבוק חם. יחד עם גבע הם מבצעים את "אחת אחר חצות" ו-"בלילות של ירח מלא" של צור, בהם התאורן לא מתאפק ומציף את המועדון באור לבן חזק, שמיד גורר פרגון קולני מהקהל. בדואטים האלה היה הפוקוס היה על צור, שבדרך כלל מתבלט.
גרוב בתוך גרוב, חום בתוך חום
אחריו הצטרפה האורחת המצטיינת של הערב, יעל דקלבאום, שהביאה איתה גרוב משלה, שהתחבר לגרוב הבסיסי של אלון ו-Tree, ויחד נוצר קסם אמיתי ומרגש. במיוחד כשדקלבאום מבצעת את 100% Light (במקור של "הבנות נחמה") ואחריו קאבר ל-"Piece Of My Heart" של ג'ניס ג'ופלין, בחירה שזוכה לאהדה ואהבה גדולות מצד הקהל.
אחרונה וחביבה, איך לא, היא נינט טייב, רוקרית טרייה יחסית, המצטרפת לאלון באחד מהשירים הטובים ביותר שלו "Memories". נינט מקפידה על אפלוליות כשברוב השיר שיערה מכסה את פניה ורק קול ענוג נשמע בחלל המועדון הצפוף. למרות העובדה שלא נעשו חזרות על המופע הזה (הוא נקבע כיומיים לפני קיומו), מוכיחה נינט כי אותו ים ואותן דמעות נשארו הרחק מאחור, ושיש לה הרבה יותר מה לתת מלבד פאוזה ארוכה לפני פזמון מוכר. החיבור עם אלון ורוקרים אחרים עושה לה רק טוב, כי הוא מאפשר לה לצלול עמוק יותר לתוך הז'אנר ולהפיק מתוכה צלילים שפעם לא נחשבו אופייניים לה, והיום הם כל כך נכונים עבורה.
הקהל שיחק תפקיד לא פחות מהמופיעים
אחרי נינט עולים אלון ו-TREE להדרן ונותנים ביצוע פרוגרסיבי ונפלא ל-Relaxation, שיר ארוך כשלעצמו, שהופך במהירות למרתון של סולואים וסיומים עוצמתיים, כאלה שגורמים למופעים מסוג זה להשאיר טעם של עוד.
זה היה עוד אחד מאותם ערבים בהם המוזיקה מנצחת את הכל, והניצחון הזה שייך בראש ובראשונה לגבע אלון, שהשכיל לארח רשימה מגוונת של קולגות ויחד איתם לסחוף את הקהל לשעתיים מכוסחות אך נעימות. מפגן האחדות, האחווה, האהבה וההצבעה בגדול בעד המוזיקה, כשהפוליטיקה נשארת בצד, הגיע כמובן גם מצד הקהל, שמילא את הבארבי עד אפס מקום ושיחק בערב הזה תפקיד חשוב לא פחות מהאמנים שעל הבמה. כמה קל היה להיסחף כאן עם הצהרות פוליטיות, וכמה טוב שזה לא קרה.
