אפשר להתווכח אם האלבום החדש של עברי לידר קליל יותר מקודמיו, אם השימוש במוטיב החוזר של האחות מיצה את עצמו, או אם הוא עשה טוב לאלבום האחרון של ריטה (התשובה לכל השאלות אגב, היא כמובן 'כן'). על דבר אחד אי אפשר להתווכח: לידר הוא האמן היחידי בארץ שיכול לכתוב ולשיר שורות כמו "אהובי מחזיק בהגה ושותק" ('הדרכים הארוכות'), או "בטח יש לי אותך מצחצח שיניים, בקצב אחיד בתנועות של הגוף" ו"אהובי ששונא אוכל מוכן, כמו דג מפרפר ליד האקווריום", מתוך שיר הנושא, ויש דוגמאות נוספות. אז נכון, כבר מזמן מנסים לא לעשות אישיו מאהבת גבר לגבר, בטח לא באזור תל אביב. גם לידר עצמו לא מתרגש מהעניין. ובכל זאת, אין פה עוד אמן אחר בארץ שעושה פופ ושר בצורה פשוטה, ישירה ואמיצה שורות מסוג זה.
ולא שחסרים כאן זמרים שמעדיפים את בני מינם. חסרים פה זמרים שמעדיפים את בני מינם ומוכנים גם לשיר על זה ולתת לזה ביטוי כן ביצירה שלהם. לא סתם עטיפת האלבום החדש מזכירה את כרזת הסרט 'בופור'. כמו החייל בכרזה, לידר נמצא כרגע בעניין הזה בחזית, לבדו, לפני המחנה. ולא, אמיר פיי גוטמן, עם כל הכבוד, לא ממש הצליח להוציא מוצר ראוי למרות יציאתו מהארון.
לידר של האלבום החמישי נשמע קליל יותר מהאלבום הקודם שלו, שעסק ברובו בפרידה וכלל כמה שירים עצובים במיוחד. הסינגל הראשון, 'רק תבקש' עם הפתיחה של המקצב האלקטרוני, היה מעין הצהרת כוונות, שרומזת על התמקדות בחיים, כמו בשיר 'אלוף העולם', בו הוא שר "עוצם את העיניים וצועק חזק, אני חי עכשיו יהיה טוב". מעבר לזה אין הפתעות. מי שאוהב את לידר יקבל בדיוק את מה שהוא מורגל אליו, עוד אלבום פופ מוצלח וסימפטי של אחד האמנים המובילים בארץ. שתי האזנות לאלבום הזה ואתה מרגיש בבית, עם אותו סגנון לחנים מוכר, שלפעמים מזכיר מידי שירים מאלבומים קודמים, והמילים האסוציאטיביות.
'צל שחור', שיר עברי לידרי טיפוסי, הוא הלהיט של האלבום הזה. "זה החיים שלך אתה יכול לבחור צל שחור, לבעוט את עצמך מתוך הבור", שר לידר ונותן כוח לעוד כמה אנשים לאהוב את עצמם כפי שהם, לעזוב בעל מכה, להחליף עבודה רעה, להחליט ללכת לייעוץ זוגי, כי אחד מבני הזוג כבר לא אוהב וכו'. יש בשיר הזה המון אנרגיה, שעושה חשק גדול לבלוע את החיים. 'הדרכים הארוכות' הוא שיר מקסים עם מלודיה כובשת על הדרכים של ארצות הברית. "קפצנו לבקר את אלוויס, קנינו כרטיסים, להצגה הכי טובה בעיר, והם מראים על המסך מה שניסיתי להסתיר" - אסוציאציות לא ברורות שמכילות פחדים, ואילוסטרציות מחשבתיות שרק שלמה ארצי יכול להבין.
לפעמים המילים הן בעוכריו של לידר, וזו נקודת התורפה היחידה כאן. מישהו צריך לצאת מהארון ולומר לבחור המוכשר הזה, שבאמת הגיע הזמן לוותר על כמה משפטים סתומים במיוחד, כמו "הגיבור של תרבות הצריכה עכשיו אוכל אנטיפסטי, איזה יופי שבאתי" ('רק תבקש') "כדורים לנעורים" (מתוך 'מתעורר'), "משאית ענקית עם שלוש קופסאות" ('חשוב לי'). גם מוטיב האחות מיצה את עצמו כבר מזמן: "היי, גברתי, את קצת דומה לאחותי" ('צל שחור'), "זה לא אומר חצי דבר על עצמך, על הכבוד של אחותך" ('חשוב לי'). את המוטיב הזה לידר גורר עוד מ'זה לא אותו דבר', מ'פנסים' שכתב לשרון חזיז ("שתדמם על השטיח החדש של אחותך"), וגם לפניהם.
על הכל מחפה כמובן כשרון ההלחנה של לידר. הלחנים שלו יפים, ההפקה מלוטשת ונעים להאזין לשירים הקליטים והקלילים, גם כששברי המחשבות והרגשות יצאו היישר מהלב הפצוע. 'ביחד מפחד', למשל, עם אפרת גוש, הוא שיר שמדבר על שיגרה כואבת, אבל מושר באירוניה עצמית ובהגשה קלילה, נוסח שיר ממחזמר לילדים, מה שרק מדגיש את תחושת הפחד לדבר על הדברים. 'אני יודע מה אתה צריך' הוא שיר רוק סקסי עם פזמון סוחף: "אני יודע מה אתה רוצה, בתוך האישונים שלך זה מצויר יפה יפה". נסו להגיד את זה לאדם שחושק בכם ומזיל ריר מרוב תשוקה אליכם ונראה אם הוא / היא יסרב / תסרב להיכנס איתכם למיטה.
גם ב'חשוב לי', אחד השירים היפים באלבום, עם קצב של קטע לאונג' מהורהר החל מהאמצע, לידר שר בפתיחות "יש לי עשר שנים לעבור בין מיטות, בין טיסות מלאות למדינות רחוקות". ב'אלוף העולם' זה מגיע בצורת ציניות עצמית: "אלוף עולם בלהיות לבד בלבכות מול סדרות זולות, אלוף העולם באין לי אף אחד".
עברי לידר לא חושש לדבר על חולשות ולעטוף אותן בצליל נעים ומלודי. זו הסיבה שגם השנה הבאה שלו עומדת להיות לא פחות מוצלחת מזו שחלפה. עם אותו קצב מוכר ותנועות מוכרות של הגוף האלבום החדש יניב כמה להיטים וסיבוב הופעות שילך היטב. בינתיים הוא כמו אותו חייל בכרזת הפוסטר של 'בופור', מסמן דרך לבאים אחריו, לוקח אחריות. גם אם הדרך שלו רחוקה ממושלמת היא לגמרי כנה והיא לגמרי שלו.
עברי לידר - 'בקצב אחיד בתנועות של הגוף'