אף פעם לא הייתי ממעריצי המוזיקה תוצרת מקסיקו, תמיד העדפתי את האוכל. להקות המריאצ'י תמיד השתלבו אצלי יותר כהרכב קאברים עתיר שפמים וכלי נגינה מיושנים (במיוחד מגוחכת הגיטרה באס-קלאסית בגודל עצום), שמופיע ברגע רומנטי בסרט אמריקאי. כשגיליתי את "קלקסיקו", לפני כמעט עשור, הוכחתי על אטימותי התרבותית. ההרכב, שהוא למעשה צמד מורחב בהובלת ג'ואי ברנז וג'ון קונברטינו, הצליח במחי אלבום מעולה אחד (Hot Rails - 2000) לגרום לי לאהוב את החצוצרה והאקורדיון המקסיקנים שמתחברים כל כך יפה עם הסלייד-גיטרה מהצד השני של הגבול.
שילוב מיוחד של הקאנטרי האמריקאי עם המריאצ'י המקסיקני
קלקסיקו (על שם עיר גבול בקליפורניה הסמוכה למקסיקו) היא שילוב כל כך מיוחד ומוצלח של הקאנטרי האמריקאי עם המריאצ'י המקסיקני, שצריך לזכות את הלהקה באיזה מענק מהאו"ם או לפחות מרשת "טאקו בל". לאורך השנים הקפידו מנהיגי הלהקה לשחרר אלבומים ומיני-אלבומים כמעט בקצב של אחד בשנה ובדרך שיתפו פעולה עם שלל אמנים, ביניהם אלבום קאמבק מוצלח לננסי סינטרה וכמובן האלבומון המצוין יחד עם "איירון אנד וויין".
_c.jpg "קלקסיקו הופעה 2 אהוד בנאי (צילום: עדי יוחליס)")
המופע של קלקסיקו בבארבי תל אביב נפתח אמש במופע חימום חינני ומרענן באחריות "Depedro" שהוא למעשה פרויקט מוזיקלי שבמרכזו עומד הזמר והגיטריסט ג'ירו זוולה, המשמש חבר בקלסיקו לטובת סיבוב ההופעות הנוכחי שלהם. זוולה הוא בחור מלא כישרון ששר בספרדית ומנגן היטב, ובעיקר יודע לעשות נעים ושמח לקהל. בשיריו התארחו בכל פעם חברים אחרים מהלהקה, כשבשיר האחרון ליווה אותו ההרכב כולו - בהחלט אווירת פרגון ותמיכה לא מובנת מאליה, אולי מדובר במזג הדרומי המיוחד של החברים.
נגנים מצויינים, אבל אנטי-כוכבים
כשקלקסיקו עלתה בעצמה לבמה בהרכבה המלא, היא התקבלה בחום רב. מנגד, קשה היה להתעלם מהעובדה שחבריה הם כה אנטי-כוכבים בהופעתם, עד ששתי בנות שאלו אם זאת הלהקה המדוברת. את השיר הראשון "Bigsby blues" ביצע מנהיג הלהקה ג'ואי ברנז כמעט לבד, כשהוא מזכיר בשירתו ובעיקר בלוק הג'ינס, חולצת כפתורים ושביל בצד את ניל פין, סולן ה"קראודד האוס" המעולה. משהו בצניעות ובמופנמות בה ביצע ברנז את השיר הצליח לחבר את מאות האנשים להרכב הכה אהוב מצד אחד, אך כה אנונימי מצד שני.
_c.jpg "קלקסיקו הופעה 3 נשיפה (צילום: עדי יוחליס)")
במשך השעתיים הבאות הצליחה קלקסיקו להפתיע גם את אלה שבאו עם הציפיות הגבוהות ביותר. מדובר בהרכב בן שבעה נגנים מולטי-אינסטרומנטליים, שהפליאו בכשרונם ובחום שהם הפיקו מהכלים. במיוחד צמד החצוצרות שכה מאפיינות את הסאונד של הלהקה וכמובן התיפוף המצוין של קונברטינו ושירתו המדויקת והמרגשת של ברנז. הסאונד של קלקסיקו נתמך הרבה בלאפ-סטיל, מין גיטרה על שולחן, המוכרת מעולם הקאנטרי, עליה הפליא לנגן פול נייהאוס, שנראה כשועל הוותיק בחבורה.
קצב סוחף ודילוגים פסיכדליים
סך המרכיבים הללו הורידו על הבארבי אווירה שנעה בין אמריקנה שלווה ונעימה ובעיקר מסיבה אמריקאית-מקסיקנית שגרמה לרבים להיסחף עם הקצב והנגינה המעוררים. פה ושם דילגו חברי הלהקה גם לסשן פסיכדלי, שכלל בשיאו ארבע גיטרות חשמליות בקדמת הבמה, שהרימו קיר של סאונד ופידבק לקינוח. תענוג.
גם לא מעט רגעים מרגשים יצרו אמש קלקסיקו, מהטקסט העצוב של "Convict Pool" הנהדר ועד הסאונד הענק של "Black Heart". גם בשיר "Crystal Frontier" הוותיק היה מעין רגע שיא בו מאות אנשים מחאו כפיים לפי הקצב הלטיני המורכב ובמרפסת האורחים המוגבהת רקד זוג מבוגר בלהט.
_c.jpg "קלקסיקו הופעה 4 כחול (צילום: עדי יוחליס)")
אחד משיאי הערב היה הקאבר המפתיע לשירם של איגי פופ והסטוג'ס "I Wanna Be Sedated" וכמובן הביצוע המצוין של הלהקה לשירה של להקת "Love" מהסיקסטיז "Alone Again Or", שהרים את המועדון באוויר (למרות היעדר החמצן האופייני).
אהוד בנאי מפתיע ומתרגש
ואז, בלי שום הודעה מראש הוזמן לבמה אורח מפתיע לאללה - אהוד בנאי האחד והיחיד. בנאי ביצע עם קלקסיקו שיר בספרדית לו הוסיף גם בית אקטואלי בעברית. קשה היה לקבוע מי התרגש יותר מהחיבור המפתיע - הקהל שיצא מגדרו או אהוד בנאי שהתרגשותו היתה ניכרת בסולו הגיטרה שחרך על הבמה.
אחרי הביצוע המחייב והמצופה בהדרן ל-"Quatro" ואחריו "Not Even Stevie nicks", שכלל ביקור לא צפוי בקלאסיקת הניו ווייב "Love Will Tear Us Apart" של הג'וי דוויז'ן ירדו חברי הלהקה מהבמה, אבל הקהל ממש לא היה מוכן ללכת הביתה. אחרי עוד שני שירים נהדרים נפרדו קלקסיקו בהתרגשות ניכרת מהקהל המקומי, שחיבק אותם חיבוק חם, לח ואמיץ.
_c.jpg "קלקסיקו הופעה 5 קלידים (צילום: עדי יוחליס)")
אני, ולא מעט אחרים, הגענו עם ציפיות גבוהות לפגישה עם הלהקה האהובה עלינו, למרות שבליבנו ידענו שלא כל הרפרטואר שלה אחיד ברמתו וגם לעיתים מלנכולי. קלקסיקו הצליחו בעזרת בניית רשימת שירים נכונה והרבה אנרגיות וכישרון לספק לנו ערב בלתי נשכח שעלה מעל לכל ציפיותינו. חייבים להגיד מילה טובה כם למפיקי האירוע, חבורת נרנג'ה, שמצליחים בחודשים האחרונים להגשים לכולנו לא מעט חלומות אינדי. גם אחרי קלקסיקו, לי עדיין נותרו עוד כמה כאלה.
_c.jpg "קלקסיקו הופעה 6 אקורדיון (צילום: עדי יוחליס)")